עוד הוסבר לתובעת, כך הנתבעת, כי אין כל ערובה כי הטיפול שהיא בחרה, יצליח בהכרח, וכי לא ניתן לצפות את תוצאות הטיפול, מה גם שאין הנתבעת אחראית לכל נזק או סבל או הפסד העלולים להגרם לתובעת כתוצאה מאותו טפול, אלא אם מדובר ברשלנות של הנתבעת.
עוד טענה הנתבעת כי התובעת מעולם לא העלתה טענות בדבר כאבים שנגרמו לה בעקבות טפולי הלייזר בפנים, וכי לו אכן היה מדובר בטיפולים בעוצמה גבוהה מידי, הרי שלא ניתן היה לדעת זאת, משלא התלוננה התובעת על כאבים כלשהם, ואין למטפלת כל דרך לדעת אם אכן מדובר בטיפול עוצמתי מידיי, כל עוד התובעת איננה אומרת דבר.
בדיון שהתקיים לפניי העידו התובעת והנתבעת אך לא הוגשו מסמכים רפואיים או ראיות נוספות, ועל כן, ההכרעה במחלוקת תהיה על סמך העדויות והמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, לרבות, מיסמך ההסכמה לקבלת הטיפול אשר הוגש, כאמור, לאחר קיום הדיון, ולאור החלטת בית המשפט המורה לנתבעת לעשות כן.
התובעת הציגה בפני בית המשפט חלק מסימני הכוויה בגופה, וכן הוצגו תמונות המתעדות את אותן כויות בזמן אמת.
...
לאחר בחינת כתבי הטענות, המסמכים והתרשמות בלתי אמצעית מעדויות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי , ואפרט:
על פי הוראות חוק זכויות החולה, תשנ''ו-1996, על מנת להבטיח קבלת הסכמה מדעת לקבלת טיפול רפואי, על הגורם המטפל למסור לפציינט את כלל המידע הנחוץ על מנת שהפציינט יקבל את ההחלטה באופן מושכל אם אכן הוא מסכים לקבל את אותו טיפול.
מיקום הכוויות באזורים רגישים בגוף, מגביר את סבלה של התובעת, ומחזק את המסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול שהיא קיבלה לבין הנזק שנגרם לה, שבעיקרו, הוא הנזק הלא ממוני של כאב וסבל.
הן עיתוי גרימת הצלקות, והן מיקומן בגוף, מחזק את המסקנה כי מדובר בכוויות וצלקות שהן תולדה של אותו טיפול שניתן ע''י הנתבעת.
