ארבעה ימים לאחר קבלתו לאישפוז הוחלט על ביצוע צינתור לב. במהלך הצינתור, בשלב של המעבר בין הצינתור האבחנתי לצינתור הטיפולי, קרס לפתע החולה קריסה המודינמית עם ירידת לחץ דם ואובדן הכרה, וחרף כל הניסיונות להצילו ומאמצי ההחייאה הממושכים, נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותו.
דומני כי בהעדר ראיה חותכת להחדרה עמוקה מידי או מניפולציה מסוכנת או בחירת צנתר לא מתאים, או חוסר ידע, ניסיון או מקצועיות של הנתבע 2, לא ניתן להסתפק באפשרות התיאורטית לקיומו של קשר אפשרי בין החדרה עמוקה להופעת הדיסקציה, כדי לקבוע כי כך גם אירע במקרה הקונקרטי שנידון לפניי וכדי לקבוע כי באשמו של הצוות הרפואי אירעה הדיסקציה וכי הצוות התרשל בטיפול במנוח.
עיון בתימלול השיחה מעלה כי אכן המצנתר טען באוזני ילדי המנוח שנכחו בפגישה כי אביהם נפטר מקרע של איזור הצלקת הנמקית שנותרה בעקבות האוטם ("אחד הסיבוכים של התקף לב זה קרע בשריר הלב...זה אחד הסיבוכים וזה מה שקרה לאבא... וזה קורה בלי קשר לא לצינתור ולא לשום דבר, יכול לקרות בבית, יכול לקרות במחלקה בטיפול נמרץ, ולזה לצערנו אין טפול "-עמ' 1-2 לתימלול).
...
על רקע האמור לעיל, אשתדל להלן לתמצת את עיקרי הדברים, על מנת להציג בצורה נהירה וברורה, עד כמה שניתן, את הסוגיות שבמחלוקת דרך הצגת ההחלטות והפעולות שננקטו על ידי הצוות הרפואי מטעם הנתבעים, על פני ציר הזמן בצורה כרונולוגית, החל מהרגע בו התקבלה החלטה על ביצוע הצנתור ועד שהצוות נאלץ להכריז על מות המנוח בתום ניסיונות ההחייאה.
אולם גם טענה זו דינה להידחות נוכח דבריו המפורשים של מומחה בהמ"ש עת הסביר מדוע גם הפתולוג שביצע את הנתיחה לאחר המוות, לא יכול היה לאתר את הדיסקציה בעורק ובכך לאשש (או שמא לשלול) את הסברה שזו אכן ארעה, בהסבירו: " האמת היא שהוא (הפתולוג-א.ב) לא יכול להגיד, ואני אסביר אולי...אחרי ההחייאה הניסיונות להחדיר שם ציוד וסטנטים אז זה מטשטש את כל התמונה. בגלל שפה הייתה התערבות מאד בוטה של הניסיון לפתוח את העורקים, לכן, לעניות דעתי, הוא לא יכול לראות מתי בדיוק לפני התחלת הטיפול. אם אתם שואלים אותי ביושר, אני לא רואה פה אפשרות אחרת". (עמ' 713 לפרוטוקול).
לפיכך אי הבאת הרופא שערך את המסמך ברוח דבריו של דר' ג'עפרי, מקום בו אין חולק כי המצנתר הראשי אשר מעיד מידיעה אישית ובלתי אמצעית על מהלך הדברים הוא דר' ג'עפרי בעצמו ("אני בחרתי את הצנתר ואני צנתרתי...אני החלטתי ואני עשיתי"), בעוד שדר' איליה היה רק העוזר והמתמחה שלו- אינה צריכה לפעול לחובת הנתבעים שכן לא התרשמתי כי עדותו חסרה להבנת התמונה המלאה שנדונה עד דק כפי שמצינו לעיל, וזאת מלבד העובדה כי דר' מנביץ מתגורר בארה"ב מזה שנים.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.
