רשלנות רפואית בטיפול בטחורים

טענות הצדדים: טענות התובע: רשלנות הנתבעת, אנשי צוותה ו/או מי מטעמה היא שגרמה לניזקי התובע: רשלנות בטיפול הרפואי ובאי איבחון דלקת התוספתן במועד, ביצוע ניתוח רשלני שגרם לחירור המעיים, ניתוח על ידי מנתחים לא מומחים, לא מיומנים ורשלניים, אי קבלת הסכמה מדעת, אי מילוי חובת הגילוי על אפשרות לניתוח לפרוסקופי והחתמה על טופס כללי שאיננו כולל את הסיבוכים הצפויים, איחור רשלני באיבחון הקרע במעיים ואבצס תוך בטני וטפול מאוחר בסיבוכים הללו, ניהול כושל של הרשומה הרפואית.

ציין כי אין מחלוקת שמחלתו הרקטלית (טחורים, פיסורה) החמירה בעקבות ניזקי הניתוח והשינויים בהרגלי היציאה שלו, עד שניזקק לניתוחים נוספים.

...

בראי האמור לעיל, ומשלא נסתרה הצהרתו של מר טהאא, אני קובע את הפסדיו של התובע בגין עונת 2014/2015 בסך כולל של 100,000 ₪.

בראי הנתונים דלעיל שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסך של 30,000 ₪ עבור עונת 2015-2016, בשל העובדה כי לא שיחק כלל בעונה זו. (לא ראיתי הצדקה לשקלל גם מענק העפלה).

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.

" רקע עובדתי : המנוח, יליד 23.11.1986, התגייס לצה"ל בתאריך 28.7.2005 עם פרופיל 97 ושובץ לשירות קרבי כלוחם במסגרת מפח"ט 551, לאחר ששובץ בתחילה למסלול הכשרת לוחמים במסגרת יחידת העילית "מגלן". במהלך תקופת שרותו הצבאי של המנוח התגלה בגופו גידול סרטני באשך השמאלי, ובעקבות כך שוחרר משרותו הצבאי בתאריך 27.3.2007 וכעבור מספר שנים הלך לעולמו בתאריך 11.1.2012 לאחר שלקה באופן נדיר ביותר בסרטן מסוג "ווילמס". כחצי שנה לאחר גיוסו לצה"ל (בתאריך 9.1.2006) הלין המנוח בפני רופא היחידה על תחושת כאב ועל דימום בעת מתן צואה, ולאחר שנבדק בבדיקה רקטאלית נמצא טחור פנימי בלא שרידי דם מבלי שנמצאה עדות לטחורים חצוניים ולכן הוחלט על החזרתו לשירות.

טענות הצדדים : ערעורם של המערערים מיתמקד בשאלה משפטית אחת ויחידה ולפיה הטיפול הרפואי אשר ניתן למנוח במהלך תקופת שרותו הצבאי היה טפול רפואי רשלני אשר חרג מרמת האומנות הרפואית המקובלת, וכי כתוצאה מדרך טפול שגויה זו הלך לעולמו מספר שנים לאחר שיחרורו מצה"ל. לטענת המערערים , בהנתן הודעתו של ראש אגף שקום מיום 27.2.2007 הרי שאחריותו של המשיב כלפי המנוח בנוגע לטיב הטיפולים הרפואיים אותם קיבל חלה על כל אורך תקופת שרותו הצבאי ועד ליום 27.3.2008.

...

יתירה מכך, בדיקת התיק הרפואי מעלה כי לאחר שהמנוח עבר את ניתוח הסרת האשך, נערכו לו במהלך שנה ורבע (19.12.2006 ועד 2.3.2008) ארבע בדיקות CT, ובנוסף לכך היה נתון במקביל במעקבים רפואיים של צוות מומחים רב תחומי במספר בתי חולים, וכן גם אצל הרופאים המטפלים בקופת החולים ובצה"ל. משכך, אנו סבורים שלא נפל פגם בדרך התנהלותם של הרופאים המטפלים בנוגע לטיב המעקבים הרפואיים אשר ניתנו למנוח במהלך תקופת שירותו הצבאי ועד לתום "התקופה המוארכת", ובפרט לאחר שבדיקת ה - MRI אשר התבצעה בחודש יוני 2008 לא הדגימה באופן מובהק האם מדובר בגידול ממאיר או אם לאו, וכי מסיבה זו הוחלט על המשך המעקב שלא באמצעים פולשניים.

מן המקובץ לעיל עולה כי אף בהנחה והיינו מקבלים את עמדתם של המערערים ולפיה ניתן למנוח טיפול רפואי רשלני, הרי שהקשר הסיבתי שבין רמת הטיפול לבין הנזק (פגיעה בסיכויי הישרדותו של המנוח) היה ניתק מאליו, בהינתן העובדה שלא הוצגו בפנינו ראיות לכך שהגידול ממנו נפטר המנוח (מסוג "ווילמס") התפתח מאותן ציסטות אשר נראו בצילומי הכליה השמאלית בשנת 2006, ובנוסף לכך גם נוכח עמדת המומחה מטעם המערערים ולפיה ניתוח הכריתה החלקי היה צריך להתבצע לאחר תום "התקופה המוארכת". בל לנו לשכוח, שבתקופה בה לכאורה התפרץ הגידול מסוג ווילמס, לא היה המנוח תחת חסות מערכת הרפואה הצבאית, ולמעשה המעקב כמעט בארבע השנים האחרונות לחייו (כאשר הסברה הרפואית הינה כי אורך תקופת ההתפרצות של המחלה הספציפית היה קצר בהרבה) היה לא קשור למערכת הרפואה הצבאית, ולא ניתן לקשור קשר שכזה בדיעבד.

סוף דבר : הערעור על החלטת המשיב מיום 24.12.12 נדחה.

לחילופין טען כי הנתבעים התרשלו כלפיו באלה (הרשימה נערכה לשם מניעת חזרות מיותרות): ביצוע ניתוח מיותר ולא מתאים; אי-נקיטת גישה שמרנית המתאימה לתלונות התובע; ביצוע כריתת טחור כאשר עד למועד הניתוח לא היתה בדיקה המצביעה על קיום טחורים פתולוגיים; גרימת פגיעה עצבית לתובע אשר גרמה לחוסר שליטה ביציאות; התרשלות בתכנון ובמהלך הקדם-ניתוחי ובתכנון ובמהלך הניתוח; אי-איבחנה כיאות וכנדרש של מצב התובע טרם הכנסתו לחדר הניתוח; לא הסבירו לתובע את כל הסיכונים בניתוח, או את אפשרויות הטיפול החלופיות, ולא הציבו בפניו את הסכויים והסיכונים ממנו, באופן שיאפשר לו להחליט האם לבצע את הניתוח אם לאו; לא קיבלו מהתובע הסכמה מדעת; התרשלו במתן הטיפול הרפואי; לא פיקחו בצורה נאותה על הסגל הרפואי והפרה-רפואי והעובדים; י"א לא ביצעו לאחר הניתוח את הבדיקות הנחוצות ולא נתנו את הטיפולים הרפואיים הדרושים, ושחררו אותו מוקדם מהמצופה מבלי שבדקו יכולת צואה.

...

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את טענת התובע לפיה הוא לא הסכים, ומדעת, שיוצא טחור במסגרת הניתוח.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאונו לתובע לטענתו בשל טיפול רפואי רשלני שניתן לו על ידי הנתבע 1 במסגרת מרפאות הנתבעת 2.

ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי ישנו טעם לפגם בכך שהתובע לא ידע את ההבדל בין המצב הרפואי אליו מכוון הפרסום של הנתבעת 2 לטפול בטחורים ופיסורה לבין מצבו שלו בעת הגיעו לנתבע 1.

...

מכל המקובץ לא ראיתי להטיל אחריות על המדינה.

סוף דבר 95.

אשר על כן התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לטענתו, ההתרשלות של הנתבע התבטאה באופן הזרקת החומרים הסקלרוזנטיים לצורך הטיפול בבעיית הטחורים ממנה סבל התובע והוא סבר כי היה מקום להזריק חומרים אלו ישירות אל תוך הוריד.

פרופ' בן ארי גם ציין בחוות דעתו כי הסיבוך במצבו הרפואי של התובע היה כתוצאה מפד גזה שהושאר בגופו במהלך סתימת הטחורים, ומדובר בסיבוך ידוע הקיים באחוז נמוך בכל טפול רפואי מעין זה שקבל התובע ואין במצבו כדי ללמד דבר על אי מיומנותם של עובדי הנתבע שטיפלו בו. 5.

...

ואכן, ד"ר אבו עביד לא הותיר מקום לספק כי מדובר ברשלנות רפואית אשר הביאה לניתוחים נוספים ולפגיעה קשה באיכות חייו של התובע, ויש לקבוע אפוא, כי הנתבע נושא באחריות לנזקיו של התובע בהתאם.

לכן בסופו של יום, תוך מתן משקל מכסימאלי לטענות התובע שלא עלה בידו להוכיח את שיעור השתכרותו ולטענה כי הוא לא היה עובד כפיים מן המניין, נראה לי להעמיד את שכרו בערכים דהיום על סך של 3,000 ₪ לחודש, סכום משמעותי לעובד מהרשות הפלסטינית והמהווה כ-150% מהשכר הממוצע במשק הפלסטינאי (וראה ת.א (מחוזי–י-ם) 7116/05 מסאלמה נ' בית חולים מקסד, פורסם במאגרים).

לכן, אין מנוס אלא מלהעמיד עלות כל חוקן על סך של 14.30 ₪ והתחשב בכך שהתובע נזקק לשניים כאלו כל יום, יש לפסוק לו סך של 28.60 ₪ עבור כל יום.