רשלנות רפואית בטיפול בבית חולים סורוקה

רקע עובדתי: התובעים 2-3 הנם הוריה של התובעת 1, ילידת 1996, ואשר לטענת באי כוחה חוותה התרשלות רפואית במהלך הטיפול בה בשני בתי חולים, "סורוקה" ו"ברזילי"[footnoteRef:1], מחדל אשר הוביל להתפרצות דלקת התוספתן והצריך ניתוח מיותר.

...

לאור כל האמור לעיל ובראי העובדה כי התביעה התקבלה, בחרתי להעמיד את סך ההוצאות על סכום של 15,000 ₪ מקום בו אלמלא החריגה הייתי מעמידם על סך של 20,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית והתובעים יישאו בהוצאותיה בסך כולל של 20,000 ₪.

משנתקלה התביעה כנגד הנתבעת 2 ולא שוכנעתי כי לא היה מקום להגישה כנגד הנתבעת 1, תישא הנתבעת 2 בהוצאות לטובת הנתבעת 1 כאמור לעיל, תחת התובעת.

5.1 לכתב התביעה ובתמיכה לטענת הרשלנות הרפואית צורפה חוות דעתו של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורטופדית ורפואת ספורט, מיום 15.5.2016, בה נקבע כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע 1 בבית החולים יוספטל באילת ובבית החולים סורוקה בבאר שבע "אינם עומדים בסטאנדארט רפואי סביר, ולכן מהוים רשלנות רפואית אשר פגעה בסכויי ההחלמה החלקיים של" התובע 1, אשר לו היה ניתן לו הטיפול הרפואי הראוי היתה נכותו עומדת על 80% (מתוך 100%), כך שיש לייחס לרשלנות הרפואית" כ 20% נכות" (נספח ג' לכתב התביעה).

...

3.3 ביום 26.2.2013 נעתר בית המשפט (כב' השופט א. סטולר) לבקשת התובעים להפסקת התובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (נספח ג' לבקשה), כאשר אין חולק שהפסקה זו התבקשה על מנת לאפשר לתובעים לבחון שאלת מעורבותה/קיומה של רשלנות רפואית בטיפול שניתן לתובע 1 לאחר התאונה.

משבאה אני לכלל מסקנה בדבר תחולת הוראת סעיף 83(ב) לפקודה, הרי שאין התובעים זכאים לפיצוי נוסף ודומה עלי כי לא תהא עוד כל תכלית ותוחלת בניהול התביעה שלפני.

עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבות שבאו לפני עשיית צדק אינה מחייבת פתיחתם של שערי בית המשפט אלא דווקא מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט (ראה: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כלכלית בע"מ).

לאור כל האמור לעיל, מורה אני על דחיית התביעה על הסף ובשים לב לנסיבות כולן מחייבת את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ לכל נתבע.

בתשובתה של הנתבעת לתגובת התובע לבקשה טען ב"כ הנתבעת כי מכתב התביעה והמסמכים שצרף התובע עולה כי ישנן תלונות גם על טפול הצבא בתובע, בית החולים סורוקה נחשב כשלוחה של הצבא בשל העובדה שנשלח אליו ע"י רופא צבאי, ובפסק הדין שאוזכר נדחו התביעות כנגד הרופא וקופת חולים מאוחדת ונותרה קופת חולים הכללית בתיק אך משום שהטיפול בתובעת שם, נעשה טרם גיוסה לצה"ל. דיון והכרעה פרק ו' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

התובע אינו טוען כי הזיהום כשלעצמו היתרחש עקב השרות הצבאי אלא שהטיפול שקבל היה רשלני ואת תביעתו הוא מפנה כנגד קופת חולים הכללית ולא לצבא.

ולענין זה ראה הקביעה בע"א (ת"א) 835/84 שלמה מלמד נ' קצין התגמולים (07.03.86): "לדעתנו החובה להיזקק לשירות רפואי במסגרת השרות הצבאי הוא חלק מתנאי השרות. יתר על כן, ברגע שאדם מתגייס לצה"ל לשירות סדיר, יש עליו איסור להיזדקק לרפואה פרטית, אפילו אינו יכול להיות מבוטח בקופת חולים, לפיכך אי אפשר שלא לומר שהטיפול הרפואי שמקבל חייל הוא עקב שרותו בצה"ל." לפיכך נראה על פניו שמדובר בתביעה שעניינה פגיעה בעת השרות ועקב השרות.

...

פועל יוצא מכך שייחוד העילה חל בעניינו ודין התביעה להתברר במסגרת חוק הנכים.

לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף.

כמו כו הנני מחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח. המזכירות תמציא החלטה זו בדואר רשום לצדדים.

עילת התביעה היא רשלנות רפואית וזו מיוחסת לשני בתי החולים אשר בהם טופלה, לבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע, אשר ביצע ביום 16.2.06 במנוחה בדיקת ברונכוסקופיה ובית החולים "העמק" שבעפולה אשר אליו הועברה המנוחה מבית החולים "סורוקה", בו טופלה עד ליום מותה.

...

בית המשפט העליון התייחס בהרחבה לסוגיה בפסק דינו בעניינו של עזבון המנוח אייזנבך ז"ל וסיכם את הדברים כך: "לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו." (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (8.5.2012) מפי כב' הש' זילברטל).

המסקנה היא כי דין הבקשה להידחות, בראשונה, משום שהחלטת בית המשפט קמא אשר הכריעה בעתירת המבקשים למתן פטור מהגשת חוות דעת, ניתנה כבר לפני למעלה משנתיים והחלטתו מיום 16.3.16 עליה מתבקשת רשות הערעור, הפנתה את המבקשים לאותה החלטה ממש.

מן הטעמים הללו הנני מורה על דחיית הבקשה.

בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי מר שמואלי אברהם (להלן: "התובע") כנגד ד"ר גליקמן ליאון (להלן: "ד"ר גליקמן"), כנגד בית החולים סורוקה בבאר שבע (להלן: "בית החולים סורוקה"), כנגד קופת חולים הכללית (להלן: "קופת חולים") וכנגד מדיקל קונסטלטנס אינטרנשיונל (אם.סי.אי) בע"מ (להלן: "נתבעת מס' 4") בגין רשלנות רפואית לכאורית המיוחסת לנתבעים או למי מהם במהלך טיפולם בתובע.

...

הנני קובעת במלוא האחריות כי ד"ר גליקמן ביצע לתובע את כל הבדיקות המתבקשות, וכל הבדיקות, לרבות ביופסיות, לא הצביעו ולוּ במרומז על קיומו של תהליך סרטני, ודוק: מדובר בבדיקות מעבדה אוביקטיביות אשר תוצאותיהן מכריעות בקביעת אופן המשך הטיפול במחלתו של חולה.

פרופ' מצקין ופרופ' סידי הרשימו את בית המשפט במקצועיותם ורמת הידע שלהם, כמו גם בהסבריהם המקצועיים, הבהירים, הרהוטים והקולחים, ולעניות דעתי אין כל מקום לשלול את קביעותיהם, והמסקנה הינה כי לא נפל כל מתום במעקב הרפואי שביצע ד"ר גליקמן בתובע, וכי מחלת הסרטן לא התגלתה למרות כל הבדיקות האפשריות המקובלות, והידועות לעולם הרפואה, אשר בוצעו לתובע.

סוף דבר, התובענה נדחית בזאת.