רשלנות רפואית באבחון נזקי גוף

רקע תביעת התובע, יליד 1985, היא תביעת ניזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב רשלנות רפואית.

התובע אובחן כחולה בסכיזופרניה והיה בטיפול מרפאתי אצל הנתבעת 1.

...

עוד טענו הנתבעים, כי האירועים מושא התביעה (משנת 2010) התרחשו לפני למעלה מ-7 שנים, ומאחר שחוות הדעת החדשה כוללת עילות חדשות בתחום הפרמקולוגיה, אין לאפשר תיקון כתב התביעה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, מבלי לגרוע מהטענה כי התובענה כולה התיישנה.

באשר לאי צירוף הנמקה ותצהיר לבקשת התיקון, אני סבור כי התובע שוגה בטענותיו בעניין זה. בקשה לתיקון כתב התביעה צריכה להיות מנומקת.

חרף זאת, החלטתי שהאמור לעיל אינו מונע הגשת הבקשה, שכן כאמור, התובע הודיע סמוך מאוד לאחר הגשת התביעה כי הוא מבקש ארכה להגיש את חוות הדעת החדשה (בקשת הארכה הוגשה ב-2.5.18, אך טופלה רק לאחר שהוגשה פעם נוספת, במועד מאוחר יותר), בקשת התיקון הוגשה בטרם הוגש כתב ההגנה, ובטרם התקיימו הליכים בתיק, ובנוסף לכך, ובכל הקשור ללוחות זמנים של הטיפול התרופתי לגביו מועלות טענות התובע, היכולים להיות רלבנטיים לטענת ההתיישנות שהועלתה, הרי אלה פורטו בכתב התביעה.

חוות הדעת החדשה שצורפה לבקשת התיקון תיחשב כמצורפת לכתב התביעה, דהיינו כאחד הנספחים לה. בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, המועד להגשת כתב הגנה וחוות דעת מטעם הנתבעים יוארך ב-120 יום מהחלטת בית המשפט בבקשת התיקון, וכך אני מורה.

בתביעה עתרה המבקשת לחייב המשיבות לשלם לה פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל רשלנות גורמי רפואה שטיפלו בה. רקע עובדתי המבקשת ילידת 1971, והיא טופלה אצל גורמי רפואה המועסקים אצל המשיבות, שהן קופות חולים, במועדים הרלוואנטיים כמפורט בכתב התביעה.

לטענתה, ככל שהיא הייתה מופנית לבדיקת HIV בשלב מוקדם יותר, היה ניתן לאבחן התיסמונת מוקדם יותר, לטפל בה כראוי ולמנוע את ניזקי הגוף שנגרמו למבקשת.

...

לטענת המשיבות יש לדחות את הבקשה מפני ש: הבקשה הוגשה ללא תצהיר נדרש התומך בעובדות האמורות בה. המבקשת ביססה בקשתה על תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא על התקנות החדשות, ולא נימקה מדוע יש להחיל בעניינה דווקא את התקנות הישנות.

מכיוון שהמבקשת לא הצביעה על הצדקה כזו ולא ניתן הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

משכך, ומשתיקון כתב התביעה אכן יביא להתמשכות הליכים בתיק זה, צדק בית משפט קמא בהחלטתו, שניתנה במסגרת שיקול דעתו באופן מנומק, ולא מצאתי מקום או צידוק להתערב בה. אשר על כן, הבקשה נדחית.

רקע והשתלשלות העניינים: עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "הקטינה"), לטענת התובעים, עקב מחדלים ורשלנות רפואית בגין איחור באיבחון מום לב מולד מסוג CoA (קוארקטציה של האאורטה) +AOV Bicuspid שאובחן לראשונה בקטינה רק במהלך שנת 2016, בהיותה בת 11 שנים (להלן: "המום הלבבי", או "קוארקטציה" או "CoA" בהתאמה).

...

בנסיבות אלו, ולנוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין טענות התובעים בתביעה בעניין דינן להידחות.

סיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי במקרה דנן לא הוכחו טענות התובעים כי נזקי הקטינה נובעים מרשלנות באבחון מצבה הרפואי באשפוז 2005, ומשכך דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.

רקע והשתלשלות האירועים המבקש, כיום כבן 23, הגיש תביעה ביום 29.7.19 בגין ניזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית בשל אי-איבחון מצב של "עין עצלה" בשנות ילדותו כאשר בעקבות אי-האיבחון נגרם לו לטענתו "עוורון" בעין שמאל, כאשר לטענתו הדבר נגרם בשל רשלנות בבדיקות העיניים שנעשו לו בילדותו (ב"טיפת חלב" ובמסגרת בית הספר) ולכן כבר לא ניתן היה לטפל ולתקן את הראיה הפגומה של המבקש.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

בימ"ש קבע – ובצדק – כי מעבר לעובדה שמסמך זה ניתן למבקש לאחר חוות הדעת ועל מנת להכשיל את המומחה, עצם הטענה שגויה מאחר והמילים "...ולא ניתנת לטיפול אפקטיבי לאחר גיל 6 שנים" אינם מלמדות כלל ועיקר כי לפני גיל 6 כן ניתן היה לטפל במבקש באופן אפקטיבי, שכן "המומחה כתב את ממצאיו ביחס לצעיר שהגיע אליו לבדיקה והתייעצות, וחיווה דעתו כי המצב שנמצא אינו ניתן לטיפול אפקטיבי לאחר גיל 6 שנים. מטרת הפנייה לא הייתה להעמיד בפני המומחה את השאלה אם ניתן היה לטפל במצב לפני גיל 6 שנים, ואין להבין מאותו מסמך את מה שלא נאמר בו." לסיכום: המומחה מצא כי אכן אי-האבחון בגיל הרך של בעיית הראייה אצל המבקש מצביע על סטייה מנורמת הטיפול המקובלת, ברם עם זאת מצא כי אין קשר סיבתי בין אותה סטייה מנורמת הטיפול המקובלת לבין מצב עינו של התובע ,שכן מדובר בבעיה חריפה, מולדת, שלא ניתן היה לטפל בה ולהביא לשיפור משמעותי גם אם היה אבחון במועד.

סוף דבר החלטת ביהמ"ש נשענת על התרשמותו מהמומחה שנחקר לפניו חקירה ארוכה מאוד, ועל כן לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

רקע: התובעת, ילידת 1989, הגישה תביעה כספית בגין ניזקי גוף שנגרמו לה עקב רשלנות רפואית נטענת באיבחון דלקת ריאות בחודש 7/17.

...

התובעת טענה כי בין היתר, המומחים ציינו שהם יודעים שהנתבעים "צריכים לשלם" וכי בבדיקה הפיזית הם התרשמו מדבר אחד, ובסופו של דבר, כתבו דבר אחר.

הכלל המנחה הוא שאין לאפשר הקלטה של בדיקת המומחה מטעם הנתבע בתביעות לפי פקודת הנזיקין, אם הנתבע או המומחה מטעמו מתנגדים לכך (פסקה 13 לפסק הדין).

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על פסלות הקלטות המומחים מטעם הנתבעת והתמלילים שלהן.