רשלנות רפואית באבחון היפרדות רשתית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) מיום 11.8.16 שניתן בת"א 57323-12-13, בגדריו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה בעילה של רשלנות רפואית.

לפי חוות דעתו, איבחון מוקדם כי קיימת הרגשת אור בעין זו היה מחייב את בדיקת מצב תעלת עצב הראיה הימני (על ידי MRI) לשלילת דימום או שבר הגורם ללחץ על העצב, או את בדיקת האפשרות של הפרדות הרשתית אשר לא נשללה.

...

דיון לאחר עיון, לא שוכנענו כי ניתן לקבוע שהנזק לעינו הימנית של המערער נגרם כבר בעת החבלה.

בדיקה זו התייחסה לעצבי הראיה בארובת העין ולא לעצבים בתעלה האופטית אותם לא ניתן לראות בבדיקת CT. בית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיבה וקבע כי לא נערכה למערער בדיקת RAPD קונסנסואלית בעין ימין, לא בחדר הלם וגם לא למחרת, ולא מצאנו להתערב בממצא זה. פרופ' פרידמן קבע כי הכרחי היה לבדוק את הרגשת האור בעין זו בסמיכות לזמן החבלה כדי לשפוט אילו בדיקות לערוך, כגון MRI.

לאור העדויות שנשמעו לא נוכל להסכים עם קביעת בית המשפט קמא לפיה המערער לא הביא כל ראיה או מקור רפואי מקצועי שהיה בו כדי להראות שניתוח מסוג דקומפרסיה אפשרי, כי היה בעל סיכוי לשנות את מצב הראיה או כי ישנו מרכז רפואי בארץ שאמנם עורך ניתוחים מסוג זה. עם זאת לנוכח העמדות הקיצוניות של מומחי הצדדים - פרופ' פרידמן סבר כי היה סיכוי ממשי להציל את ראייתו של המערער שעה שפרופ' פיקל סבר כי לא היה סיכוי לכך- אנו סבורים כי יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע בשאלת סיכויי ההחלמה של המערער.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם הופיעו סימניה הראשונים של המחלה עוד בשנת 2004, ולא אובחנו במועד, בשל רשלנותם של הנתבעים, וכפועל יוצא לא טופלה מחלתו של התובע במועד, כפי שטען התובע; או שמא מדובר בשתי בעיות אורתופדיות נפרדות, האחת אובחנה וטופלה בשנת 2004, והשנייה הופיעה לראשונה בשנת 2007, וטופלה במועד כנדרש, כפי שטענו הנתבעים.

כך למשל קיימת עדות לכך שהתובע סובל מעיוורון בעין ימין עוד משנת 1957, בשנת 1977 אובחנה הפרדות רשתית בשתי עיניו, והוא עבר כ- 8 ניתוחים.

עולה מהמסמכים הרפואיים כי בתחילה אבחן הנתבע את בעייתו של התובע כבעיה בשרוול המסובב, ואולם הוא שלח אותו גם לבדיקת EMG, שאינה מאבחנת את הבעיה שבה חשד, ובכך אובחנה בעייתו של התובע כנדרש.

...

אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הצדדים, ראיותיהם וטענותיהם מצאתי שיש לדחות את התביעה.

סיכום אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאותיהם, כפי שיאושרו על ידי.

בחוות דעת לוסקי 2 כתב המומחה מטעם המשיב: "מתיקו הרפואי עולה כי רק לאחר 3 שבועות נבדק על ידי רופא עיניים שהבחין בהיפרדות רשתית בעין ימין, כולל איזור המקולה וחור ברשתית עין שמאל". 11.5.2010 - 13.5.2010: אישפוז וניתוח עיניים בחוות דעת לוסקי 2 נכתב: "עבר ניתוח חיגור בימין וטפול לייזר מונע בעינו השמאלית. מאז הניתוח סובל מראיה ירודה בעינו השמאלית". בחוות דעת מרין תואר תוכן סיכום המחלה במחלקת עיניים של בית החולים בילינסון, לאחר אשפוזו בתקופה 11.5.2010 - 13.10.2010: "בקבלתו לבית החולים הראיה בעין ימין היתה 6/45, המקולה היתה מופרדת בחלקה, הרשתית היתה מופרדת במחצית הטמפורלית, היה חור בתוך lattice בשעה 10. בהרדמה כללית בוצע ניתוח של חיגור, קריו ולייזר. נבדקה עין שמאל ונימצא חור בשעה 2 שטופל בלייזר". ביקורות לאחר הניתוח כאמור בסקירת התעוד הרפואי בחוות דעת מרין, בבקורת ראשונה ביום 23.5.2010 אובחן כי הרשתית שטוחה עם צלקת.

המסגרת הנורמאטיבית העירעור מבוסס על הטענה כי כתוצאה מהתרשלות מפקדיו של המערער נגרם איחור של כשלושה שבועות באיבחון מחלתו, ובפרק זמן זה הוחמרה באופן משמעותי הפרדות הרשתית בעינו השמאלית והתפשטה למקולה, ונפגעה באורח קשה תוצאת הניתוח.

...

אירוע זה והמלצת האופטומטריסט שבדק את המערער לפנות בדחיפות לרופא עיניים, לא גרמו למפקד להיעתר לבקשה הטלפונית של המערער ביום 2.5.2010 להאריך בשעות אחדות את חופשת סוף השבוע ולאפשר לו להיבדק על-ידי רופא עיניים.

היא הדגישה כי ניתוח במועד, ללא העיכוב באבחון, "היה מגדיל בהרבה את הסיכויים לחדות ראייה סופית טובה, ומתקבל מאוד על הדעת כי ניתן היה למנוע את ההפרעות מהן סובל היום על ידי ביצוע הבדיקה והטיפול במועד". הפרעות אלו תוארו בחוות הדעת: "כעת סובל מהפרעה בראיה, עם ראיה לא טובה ועייפות. רואה דברים מרצדים וקיים קושי משמעותי בראייה". לאור הקביעה של המומחית כי מתקבל מאוד על הדעת שניתן היה למנוע הפרעות אלו, הגענו למסקנה כי שיעור ההחמרה של מצבו הרפואי של המערער כתוצאה מתנאי השירות צריך לעמוד על 100%.

הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום וכן הוצאותיו בגין שתי חוות הדעת שהוגשו מטעמו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית ממועדי הוצאתן.

במהלך הניתוח (להלן 'הניתוח הראשון') נוצר קרע ברביע הנוזלי של עין שמאל עם הפרדות של רשתית העין, שאובחנו רק בסוף הניתוח, לאחר שהעין "ניסגרה". על מנת לטפל בקרע ובהיפרדות הרשתית, בוצעו על ידי הצוות הרפואי פעולות חיצוניות לגלגל העין, שכללו הדבקת הקרע באמצעות הקפאה (CYRO), חיגור העין ע"י חגורה והזרקת 0.8 CC של גז מסוג 6 SF לתוך העין.

רופא שפעולותיו סבירות ומבוססות על הנורמות המקובלות בעולם הרפואה אינו יכול לחוב בגין פעולות אלו על יסוד דיני הרשלנות (וראו: ע"א 3139/99 מוקה-פלקוביץ נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד נו (2) 241 (2001)).

...

ברם, עמדת בית משפט המחוזי לפיה אין להחיל את הכלל האמור על המקרה דנא – מקובלת עליי.

זאת, גם מהטעם ש"לבית המשפט עצמו בוודאי אין ידע המאפשר מסקנה כזו ועיון בחוות-הדעת אף הוא אינו תומך במסקנה בדבר התקיימותה של "התקיימותה של "התרשלות ססטיסטית" (ראו רע"א 3447/07 ד"ר דוד נ' אוחנה (לא פורסם, 16.9.2008), מפי המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין).

סוף דבר.

עסקינן בתביעת רשלנות רפואית בשל אי אבחון במועד של הפרדות רשתית בעינו השמאלית של התובע, בגינה איבד כמעט לחלוטין את כושר הראיה בעין זו. שאלת האחריות השתלשלות העניינים כפי שעולה מעדויות הצדדים ומן המסמכים הרפואיים הינה כדלקמן: התובע סבל ממחושים שונים בעין שמאל בגינם פנה בתאריך 11.11.01 למרפאת קופת חולים כללית של הנתבעת 1 (להלן – "קופת חולים").

...

עמדה זו מקובלת עלי יותר מאשר עמדתו של פרופ' מרין, כי די היה בקטרקט כדי להסביר את ההתדרדרות בראיה תוך פרק הזמן הקצר של שלושה שבועות שחלף בין בדיקת הראיה הראשונה לבדיקה שהתקיימה ביום 2.12.01, וזאת לאור נדירותה של התופעה, ולאור תלונותיו של התובע בפני ד"ר פבלוצקי על כתמים בשדה הראיה בעין שמאל, תלונות שהן מהימנות עלי, ויש בהן כדי להוות אינדיקאציה לאבדן חלקי של שדה הראייה, ותחילתה של היפרדות רשתית בשוליים.

המסקנה המתבקשת הינה, כי הנתבעת 2 התרשלה באבחנה שביצעה לתובע ביום 2.12.01, ועל כן חבות הנתבעות, בחבות ישירה ושילוחית בפצוי התובע על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות רשלנית זו. גובה הנזק גובה הנזק הוא פונקציה של הנכות שנותרה לתובע כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת 2.

אשר על כן, הנני קובעת כי לתובע נותרה נכות בשיעור 9.5% כתוצאה מכך שד"ר פבלוצקי לא אבחנה במועד את התהליך של היפרדות הרשתית, בגינה ארעה לתובע היפרדות שלמה של הרשתית הכוללת את המקולה, ופגיעה בחדות הראייה שלו.