רשלנות רפואית אי עריכת בדיקות נדרשות לפני הלידה

המסקנה מדברי המומחה בחוות דעתו – אם נלביש את דבריו בלבוש משפטי - היא שהייתה סטייה מטיפול רפואי מקובל בעת קבלת המנוחה על ידי סטז'ר למחלקה ואי עריכת איבחנה מבדלת או עיקרית נכונה המיתמקדת בתחום הלבבי ואי בדיקה על ידי מומחה בכיר ומתן טפול מידי באי הספיקה הלבבית.

בין הקצוות הללו נעה עוולת הרשלנות וקובעת, בכל מקרה ומקרה, מהו השרות הראוי והסביר שנידרש המוסד הרפואי ליתן למבקרים בו תוך היתחשבות בשיקולים שונים, ובהם מורכבות הטיפול, החשש מפני סיבוכים, האפשרות שהטיפול יצריך הפעלת שיקול-דעת וקבלת החלטות בזמן אמת וכיוצא באלה.

בע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5) 284 נפסק: "אילו הייתה המערערת נבדקת לפי הנוהל האמור, ייתכן שהייתה מתגלה מצוקתו של העובר מבעוד מועד, וחייו היו ניצלים. זאת אין אנו יודעים, ולא נדע לעולם - שהרי התשובה לכך טמונה באותה בדיקה שלא בוצעה. אכן, זו בדיוק מטרתה של ההנחיה בדבר בדיקה חוזרת בתוך שעתיים לכל היותר: למנוע, בשלבים הרגישים שלפני תחילת הלידה הפעילה, התמשכותם של פרקי-זמן ארוכים מידי ללא ביקורת והשגחה, באופן שניתן יהיה להציע מענה להתפתחויות האפשריות. אי-ביצוע הבדיקה מותיר עמימות עובדתית לגבי מצבו של העובר ולגבי אפשרויות הפעולה בעת הבדיקה - שלא נעשתה. במצב דברים זה, נימנעה מן המערערים האפשרות להוכיח, במאזן ההסתברויות הרגיל, שאילו הייתה המערערת נבדקת כעבור שעתיים, היה נימנע מותו של העובר. אולם בכך אין כדי לאיין את תביעתם. משחסם הנתבע, בהתרשלותו, את הדרך הרגילה להוכחת התביעה, יכולה לבוא דוקטרינת הנזק הראייתי לעזרתו של התובע: "הלכה היא, כי נזק ראייתי אשר נגרם על ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השיכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע – לולא הנזק הראייתי שגרם – תקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו. במילים אחרות, נטל השיכנוע לגבי אותן עובדות, אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע, עובר מן התובע אל הנתבע" בע"א 9063/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה [פורסם בנבו] נקבעה אחריות בית חולים על אי איבחון טחול מדמם כתוצאה מטראומה.

...

לכן לא הובאה חוות דעת מטעם התובעים בנושא רפואי שתטיל אחריות על בית חולים טירת הכרמל ורק מסיבה זו יש לדחות את התביעה כנגד בית חולים טירת הכרמל.

מכל הטעמים הנ"ל יש לדחות את התביעה כנגד בית חולים טירת הכרמל.

סיכום לסיכום אני מחייב את הנתבעת בכובעה כבעלים של בית חולים רמב"ם והמעסיקה של הצוות הרפואי שם לשלם לתובעים סך של 487,052 ₪.

ניתן לציין כבר עתה, בקצירת האומר, כי גם אם לא היה די בכך שהמערער לא התייצב לבדיקה בפני מומחה המשיב, וכך אף ניצפה אוכל ושותה ללא קושי וזאת בנגוד לטענותיו, הרי שהוא אף טופל באותו זמן על ידי רופאים נוספים, לבד מן המשיב, אשר לא צורפו להליך ואף לא הובאו לעדות, וכאשר אין ספק שזיהומים לאחר פעולה כירורגית בפה אינם ראייה לרשלנות, כי הם הסיבוך הנפוץ ביותר, כך שלבית המשפט היו די סיבות לדחות את התביעה לרשלנות רפואית.

כאמור, מן הפסיקה עולה כי עניין שברפואה בהחלט כולל גם נושא רשלנות רפואית ולא רק את סוגיית הנזק.

כמו כן, מובן מאליו, כי חלק חשוב מן הבדיקה הוא אנמנזה שמבצע המומחה, שאילת שאלות על בסיס המסמכים, פעולה שהמערער נידרש להגיע לבדיקה לצורך כך. בנוסף בחינה פיזית של התובע, בדיקת האיזור בגוף שבו בוצע הטיפול/הניתוח היא מחויבת לצורך הבנת הטענות, בדיקת הנתונים במסמכים הרפואיים, ואף נידרשת להתמודדות עם אשר ציין המומחה מטעם המערער בחוות דעתו, אשר ראה את המערער.

נזק ראייתי שניגרם לתובע עקב ליקוי בעריכת הרשומות הרפואיות או בשמירתן עשוי להביא להעברת נטל השיכנוע מכתפי התובע לכתפיו של הרופא [ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא (4) 687; ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709; ע"א 4426/98 חוסין נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל,פ"ד נד(3) 481].

בע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625 (2004), בעמוד 634 נכתב: "בעניינינו אכן נימצאו ליקויים מסוימים ברשומות הרפואיות הנוגעות לטפול באם לפני הלידה ובמהלכה. בית-המשפט המחוזי היה ער להם וייחס להם את המשקל הראוי. המסמך ת/1, הנוגע ליום 22.2.1982, אינו כולל שעת כניסה ויציאה מבית החולים, הוא חסר פירוט סוג הכאבים, הוא אינו חתום, ולא נכללו בו עוד פרטים נוספים. ליקוי נוסף מתבטא בכך שרישומי המוניטור מיום 22.2.1982 לא הוצגו כראיה במשפט. ההסבר שניתן לכך על-ידי בית החולים היה כי על-פי הנוהג שהיה קיים נכון לאותה עת, רישומים אלה נימסרו לידי המטופלת והיו אמורים להיות מוחזקים ברשותה עם כרטיס טיפת חלב שאכן נותר בידיה והוצג על-ידיה." בחינת פסק הדין של בית משפט השלום מעלה כי בית המשפט בחן היטב את טענות המערער בכל הנוגע לרישומים ואף החמיר עם המשיב בנוגע לנטל הראייה בכל הנוגע לצילום הס.טי. לסת עליונה, אך קבע עובדתית, ובהסתמך על עדות שמצאה מהימנה של המשיב (ראו עדותו בפרוטוקול הדיון בעמוד 144) וכן על נספח "ו" שנחתם על ידי המערער, ממנו עולה כי סי.טי. לסת עליונה נימסר לידיו של המערער, כי אכן בוצע צלום לסת עליונה אשר ניצפה על ידי המשיב.

...

מכאן המסקנה היא שהמערער אינו יכול להוכיח עניין שברפואה ודין תביעתו היה להידחות רק על בסיס זה. למען הסר ספק, אמשיך ואבדוק חלק מטענות המערער לגופן ואתחיל בתמצית הרקע העובדתי.

סוף דבר לו דעתי תשמע, כי אז הערעור יידחה.

בנסיבות תיק זה ישלם המערער למשיבים סך כולל של 10,000 ₪ - 5,000 ₪ לכל משיב.

מעיון בכתב התביעה דומה כי הטענות העיקריות המועלות כלפי הנתבע הן: העידר קבלת הסכמה מדעת תוך פגיעה באוטונומיה, הפרת זכות לכבוד האדם ולטיפול רפואי נאות, רשלנות בהענקת טפול- שהיה כושל ובלתי מספיק לרבות ביצוע ניתוח באופן חפוז ופזיז; לא נשקלו כל גורמי הסיכון לפני ביצוע הניתוח ולא בוצעו הבדיקות הנדרשות כאמצעי למניעת ההתדרדרות במצב ראייתו של התובע ו/או אי ביצוע טפול שמרני תחת טפול אגרסיבי במצבו הרפואי הבסיסי של התובע.

ראו לעניין זה ת.א. 869/06 אסתר כהן נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (מיום 20.10.2009) (פסקות 64-71) וכן ע"א 2600/09 מכבי שירותי בריאות נ' נ' ס' [פורסם בנבו] (מיום 10.11.2013) המאבחן מקרה של פסיקת פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה, במקרים של הולדה בעוולה.

פרופ' מלמד שכאמור לא היו בפניו כל המסמכים הרפואיים בעת עריכת חוות דעתו נישאל בחקירתו על תוצאות בדיקות חדות ראיה מהמעקב שלאחר הניתוח ועד 2015 אצל ד"ר בורלא.

...

לו נמסר לתובע כי אלמלא הניתוח- חדות ראייתו לא תשתפר מאליה אלא רק תלך ותדרדר במשך הזמן ואילו ניתוח הקטרקט הוא למעשה הסיכוי היחיד לשיפור חדות ראייתו, אך לצד זאת יכולים להיות סיבוכים כגון בצקות, הפרדות רשתית וכו', ולו היה בידי התובע את מלוא המידע האקוטי בנוגע לסיכויים ולסיכונים- שוכנעתי לקבוע כי היה בוחר לעבור את הניתוח (גם אם לא במועד המקורי בו בוצע אלא לאחר מכן).

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהיקף המידע שלא נמסר לחולה היה משמעותי (אם כי כפי שקבעתי ככל הנראה היה בוחר לעבור את הניתוח), ודובר בעינו היחידה של התובע ובניתוח אלקטיבי ובהנתן תוצאות הניתוח והתלאות שנאלץ התובע לעבור בעקבותיו- נחה דעתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיב של פגיעה באוטונומיה בלבד, כמפורט לעיל.

טיוטה בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 66680-06-16 לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר תובעים 1. פלונית 2. אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר רינה רחמני רבינוביץ' ואח' נתבעים 1.שירותי בריאות כללית ע"י ב"כ עוה"ד אהרונסון ואח' 2.מדינת ישראל – משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד סהר-סטוביצקי ושות' פסק דין

התובעים ייחסו רשלנות לנתבעים וטענו בין היתר כי התנהלותם אינה מתיישבת עם רמת הזהירות והמיומנות שעל רופאים סבירים וזהירים לנקוט; לא ניהלו מעקב היריון ראוי; לא התייחסו כראוי למימצא של 2 כלי דם בלבד בחבל הטבור; לא חקרו די המצאותם של מומים נוספים למימצא בחבל הטבור; לא התייחסו למימצא של שני כלי דם בחבל הטבור כנורת אזהרה למומים נוספים; לא ניהלו מעקב אולטרסאונד מתאים; נימנעו מעריכת בדיקות נוספות וחלופיות למציאת מומים בעובר, לרבות התיסמונת; לא איבחנו במועד את המומים והתסמונת; לא הסבירו לתובעים את משמעות התיסמונת והשלכותיה ולא ניתן היה מפאת קוצר הזמן להגיע לאבחנה גנטית ולא רק להמצאות המום בושט/קיבה הניתנים לתיקון; לא הפנו במועד לבדיקות לאיתור המומים; ביצעו בדיקת אולטרסאונד שאבחנה הפגם בושט באיחור רב; לא הסבירו לתובעים את משמעות מימצאי הייעוץ הגנטי לחששם מפגיעה מוחית ולא וידאו הבנת ההסברים; לא קיימו דיון ממצה וכוללני למשמעות הממצאים שהתגלו במהלך ההיריון, הן לבריאות העובר והן להחלטה על הפסקת ההיריון; הטעו את התובעים לסבור כי מום בושט ניתן לתיקון ואינו מהוה חלק מתסמונת קשה שתשפיע על חיי הקטין ומשפחתו; לא התייחסו באופן ראוי לריבוי מי השפיר ולמשמעותם; לא בדקו לעיתים תכופות יותר את כמות מי השפיר ואבחנו באיחור את ריבויים; לא ביצעו בדיקה גנטית לזיהוי התיסמונת במועד במהלך ההיריון וגם לא לאחר לידת הקטין; לא הסבירו ולא תעדו מדוע הומלץ לתובעת לפנות לועדה להפסקת היריון ומהם הסיכונים הכרוכים בהמשכו, במיוחד לאחר ביצוע בדיקות ה-MRI ; ניהלו רישומים רפואיים ברשלנות ובחוסר מקצועיות.

קשיים אלה יכול וינבעו גם ממצבים אובייקטיביים כמו גיל היולדת, עבר מילדותי, דת ההורים וכיוצ"ב נושאים שיכול וישתנו בכל רגע נתון באמצעות חשיבה שונה מהמצופה מהאשה בתכתיבים או מוסכמות חברתיות או דתיות כאלה ואחרות, כאשר החזקה תסייע להם להוכיח טענתם זו. ועדין החזקה ניתנת לסתירה אם כי במילותיו של הש' ריבלין "לא די בכך שדתם של ההורים אוסרת עליהם לבצע הפלה כדי לקבוע את התוצאה; על-מנת שנתון זה יהא רלבאנטי לצורך ההכרעה, על בית המשפט להשתכנע כי האֵם הייתה נשמעת לאיסור זה גם בפועל". מעבר לאמור, ואפילו לא הוכח כי ההורים היו מבצעים הפלה, עדיין נתונה להורים עילת תביעה בשל פגיעה באוטונומיה, וכלשונו של הש' ריבלין: "מקום בו הוכח שהועדה להפסקת הריון היתה מאשרת ביצועה של הפלה, הרי שגם אם לא עלה בידי ההורים להוכיח כי הם עצמם היו בוחרים להפסיק את ההיריון – אין בכך כדי לגרוע מאפשרותם לתבוע בגין הנזק שניגרם להם בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם, לאמור: בזכותם לקבל החלטה כה משמעותית בחייהם באופן מושכל. בגין נזק זה, זכאים הם לפצוי נפרד". אשר לפרטי הנזק המגיעים בנסיבות שכאלה ציין הש' ריבלין כי: "על מי שגרם בהתרשלותו להולדתו של ילד בעל מוגבלות, אשר לא היה בא לעולם אילמלא התרשלות זו, תוטל החובה לשאת בהוצאות העודפות הכרוכות בגידול הילד – הוצאות הנובעות מהתרשלות המזיק, המשקפות את צרכיו המיוחדים של היילוד הנובעים ממוגבלותו – וזאת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה נתון ולמשך כל תוחלת חייו של הילד. פיצוי זה יכלול את כל אותן הוצאות עודפות, הנדרשות במקרה המסוים, ובהן: הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, הוצאות שקום, הוצאות חינוך לרבות הוצאות נילוות, הוצאות דיור והוצאות ניידות. בתקופת בגרותו של הילד ולמשך כל תקופת תוחלת חייו, יהיו הוריו זכאים לפצוי גם בגין הוצאות הקיום הרגילות שלו – ככל שנגרעה ממנו יכולת ההישתכרות ולא נתקיימו נסיבות מיוחדות, השוללות זכאות זו." על הנזק הלא ממוני שניגרם להורים מציין הש' ריבלין כך: "במקרי ההולדה בעוולה מתמשך הנזק הנפשי לאורך תקופת חייהם של ההורים – התובעים. אין זה נזק חד-פעמי. אין זה נזק המשתרע על-פני תקופה קצרה. ההורים נדרשים עד כלות לטפל בילד. הם חשופים לסבלותיו והם אמונים על רווחתו. הם מלווים את מכאוביו ייסוריו יומם ולילה ואלה – הופכים לייסוריהם ולסבלותיהם שלהם. הם מכוונים את אורח חייהם לדרך שתאפשר להם לקיים את אחריותם כלפי הילד. חייהם משתנים – לעתים מן הקצה אל הקצה. פעילויות שנראו פעם טבעיות וקלות להגשמה הופכות קשות מינשוא. הצורך לדאוג לעתידו של הילד, ככלות כוחם, מדיר שינה מעיניהם ומחסיר פרוטה מכיסם. זהו נזק מתמשך. הוא שונה ונפרד מן הפגיעה באוטונומיה שהיא פגיעה חד-פעמית המתרחשת ברגע בו נשללה מהם הבחירה. הנזק הנפשי המתמשך והקשה מחייב, לפיכך, פיצוי גבוה ומשמעותי". ולעניין הנזק בשל הפגיעה באוטונומיה כראש נזק נפרד מהנזק הלא ממוני המגיע להורים בשל עילת ההולדה בעוולה ומצטרף אליה כנזק נוסף קובע הש' ריבלין כך: "באותם מקרים בהם משוכנע בית המשפט כי נגרמה פגיעה לאוטונומיה של התובע – כזו, הנוגעת לליבת הזכות ובעניין מהותי – שומה עליו לפסוק פיצוי הולם, שישקף את מלוא חומרת הפגיעה". מעקב ההיריון נחזור בקצרה על טענות הצדדים בעיניין זה. כאמור, לטענת התובעים מעקב ההיריון שבוצע ע"י שתי הנתבעות היה לקוי מאחר והמומחים לא הצליחו לגלות במועד את המומים עמם נולד הקטין (התיסמונת), בין קודם לשלב החיות ובין לאחריו, כך גם הנתבעים לא הסבירו להורים מהם הסיכונים למומים בעקבות שני כלי דם בחבל הטבור לרבות הצורך בבצוע בדיקות מפורטות חוזרות ונקיטת זהירות בשלבים מוקדמים הרבה יותר, והכל על מנת להביא לגילוי המומים ולהפסקת ההיריון בשלביו המוקדמים תוך מניעת הולדת הקטין הסובל קשות בשל התיסמונת.

...

ההורים הופנו לסקירת מערכות מורחבת על רקע עורק טבורי יחיד שהתקיימה בוולפסון והייתה תקינה, הוסבר להורים בשבוע 33 אודות ריבוי מי השפיר והצורך בסקירה מכוונת, בוצעה סקירה שהדגימה בעיה בוושט והוסברו לתובעת ממצאיה והשלכותיה על העובר, ניתן ייעוץ גנטי שני ע"י ד"ר גלסנר ולאחריו יעוץ מפורט ע"י מומחי איכילוב (ר' דברי פרופ' ירון בעמ' 410 שם ציין כי המפגש עם התובעת ארך שעה ואף מעבר לכך; כמו כן ר' את איכות ההסבר שנותן פרופ' ירון למטופלת שם מציין "אני חושב שהדברים שנאמרו הם היו גם ברורים וגם מתועדים היטב וגם המקצוע שלי הוא להסביר דברים מסובכים מאוד לאנשים רגילים. לא אגיד לאנשים פשוטים אלא אנשים רגילים. ואני סבור שבמקצועי אני יודע איך לעשות את זה. אני לא זקוק שמישהו יעשה תרגום של הדברים שאני אמרתי, כי אני חושב שהדברים שאני אומר הם דברים ברורים" עמ' 412 מול 10-15; ראו לעניין איכות הייעוץ הגנטי גם חוו"ד של פרופ' משה פרידמן נספח ג' עמ' 16 למוצגי הנתבעת 2 שם מציין כי הייעוץ הגנטי אצל הנתבעת 2 היה מיטבי; וכן ראו מומחה הנתבעת 1 פרופ' פייגין שאף הוא סבר כי הייעוץ הגנטי שנתן פרופ' ירון היה מפורט –עמ' 274 ש' 15).

מכאן שלא נמנע מההורים כל מידע נדרש לקבלת החלטות על החשש לפגיעה באוטונומיה בשל טענה זו. המסקנה המתבקשת הינה כי אין לתובעים כל עילת תביעה בנושא זה ודין התביעה בעילה זו להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

האם התובע מחויב לשתף פעולה עם מומחה הנתבע בלא תנאי? האם על הנתבע לקיים תנאים מסוימים קודם לחיוב התובע להבדק על-ידי המומחה מטעמו? ואם ניתן להתנות את הבדיקה בתנאים – מהם? אלה הן השאלות העומדות ביסוד בקשה זו. רקע כללי התובעת, ילידת 2002 שבמועדים הרלוואנטיים שרתה בצה"ל, הגישה תביעה נגד הנתבעת – מדינת ישראל, בכובעה כמשרד הבטחון, בטענה כי התרשלה בכך שלא איבחנה את דבר היותה בהיריון, עד ליום הלידה.

בנושא זה אף נקבע כי כשנתבע בוחר להגיש חוות דעת רפואית בתחום שהתובע לא הגיש בו חוות דעת, הוא נוטל סיכון כי התובע יגיש חוות דעת נגדית מטעמו, וכך עשוי הוא להוכיח דבר שברפואה שלא היה בידו להוכיח אילמלא הוגשה חוות הדעת הנגדית מטעמו (רע"א 8033/16 פלונית נ' הדסה, פסקה 7 (4.1.2017); ת"א (מחוזי מר') 36464-09-15  פלונים נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.1.2021)).

כיצד מיתרגם הדבר למקרה שבו החומר שגילויו מתבקש אינו מיסמך קיים, המצוי בידי בעל הדין שכנגד, אלא מידע שטרם הופק, הכרוך בעריכת בדיקה רפואית? כמו בבקשות גילוי מסמכים, בראש ובראשונה יש לברר אם החומר המבוקש הוא בעל רלוואנטיות לבירור השאלה שבמחלוקת בין הצדדים.

דא עקא, שכשמדובר בדרישה לעריכת בדיקה, דבר הכרוך בהכבדה ובפגיעה בפרטיות, נראה כי יש לעמוד ברף ראייתי מינימלי, קודם שניתן יהיה להורות לתובע להתייצב לבדיקה.

...

אם-כן, באותו מקרה מצא בית המשפט כי נוכח ההכבדה היתרה הגלומה בבדיקה גניקולוגית והפגיעה בפרטיות המוגברת הכרוכה בה – מזה; אל מול הספק בדבר פוטנציאל הרלוונטיות – מזה; אין לאשר את הבקשה כפי שהוגשה (ונדרשים פרטים נוספים).

משעה שכלשון הפסיקה שעליה עמדנו, אני סבור שהבדיקה המבוקשת עניינה ב"מים של התביעה" ולא של התובעת; בשים לב לפוטנציאל הרלוונטיות שקיים בבדיקה – כל זאת מבלי להביע עמדה כלשהי לגבי תוצאותיה האפשריות; ולאחר שהבאתי בחשבון גם את טיב ההכבדה והפגיעה בפרטיות הכרוכות בבדיקה מעין זו, מעצם טיבה, מצאתי, באיזון הכולל, כי הנתבעת זכאית להפנות את התובעת לעריכת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה.

סוף דבר – בקשת הנתבעת מתקבלת.