בעיניינה של מרשתי, בית החולים נוהג בחוסר צדק ומוסריות, כאשר דורש תלוש מהמציאות של כ-15,000 ₪ וכל זאת עקב מחדלים וטעויות שבוצעו על ידו ואם לא די בכך, גם לא מקבל את המטופל לטיפולים שנקבעו לו מראש.
בשולי עניין זה אפנה למכתב ההתראה של ב"כ התובע, מיום 24.8.21, סמוך למועד הגשת כתב התביעה (נספח 3 לכתב התביעה); כאשר לא מצאתי כי מכתב זה נענה ע"י הנתבעת.
ענייננו בכלב שהגיע לבית החולים כשהוא חולה ומצבו הרפואי לא שפיר בלשון המעטה, נוכח נסיונות רפואיים כושלים, שהנתבעת עצמה מודה בהם.
אפנה במיוחד לדרישה לחובת הטיפול בכלב במשפט העברי, כפי שהדברים מצוטטים מפסק דינו של כב' השופט קליין בעיניין ד"ר חייק (בעמ' 12):
"המשפט העברי מחייב את הדאגה לרווחתם של בעלי החיים, ולא אחת, דאגה זו קודמת אף לדאגה לרווחתם של בני האדם. העיסוק ברפואת בעלי חיים מוגדר כמצווה, אם משום הערך של מניעת צער מבעלי חיים, ואם משום הערך של השבת אבידה, הכולל גם את החובה לעשות לשמירת רכושו של הזולת."
כאמור לעיל, משלא הוכחה טענת הרשלנות על יסודותיה ומשלא הומצאה חוות דעת מומחה, הרי שאין לקבל את טענת הנתבעת גם בהיבט זה. בהקשר זה אחדד כי על מנת להוכיח את הטענה בדבר רשלנות רפואית בטיפול בכלב לא די בצרוף תרשומת ומסמכים רפואיים של בית החולים, תוך הדגשת קטעים מסויימים ברשומות בית החולים, אלא יש להמציא חוות דעת מומחה, וזו, כאמור, לא הומצאה.
טענת הקזוז
הנתבעת טוענת לטענת קזוז, אולם איננה מצליחה לשים את האצבע על הסכום שלטענתה יש לקזזו; עד כדי כך שבסע' 40 לכתב ההגנה מטעמה היא מבקשת להורות על קזוז סך של 10,000 ₪ מכל סכום שייפסק לטובת התובע בגין עגמת נפש שנגרמה לה. משלא השכילה הנתבעת להוכיח את טענתה בדבר הנזק ו/או הרשלנות הרפואית שנגרמה לכלב ע"י התובע, הרי שברי כי אין כל מקום לקזוז סכומים בגין עגמת נפש.
...
מכאן שאין מנוס מלדחות את גרסתה של הנתבעת ולקבל את התביעה במלואה.
סוף דבר ותוצאה
עניינו בתיק פשוט בתכלית.
כאמור לעיל, לאחר עיון בכתבי הטענות, בראיות הצדדים ובסיכומים מטעמם, כמו גם כפי שעולה מהתכתובת שלעניין, מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.
