רשלנות קבלנים גרמה לתאונת עבודה באתר בנייה

עבד אל פתאח ח'אטר ע"י ב"כ עו"ד אחמד פ. מסאלחה איאד מסאלחה ע"י ב"כ עו"ד איאד אג'פילי חיים זאנכו (ניתן פסק דין ביום 05.01.2020) ע"י ב"כ עו"ד אוס עאזם ציון צפריר בן מנחם אינה בן מנחם ע"י ב"כ עו"ד עמית קמפף פסק דין לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע 1 (להלן – התובע), עקב פגיעתו בתאונת עבודה, שאירעה ביום 11.5.2008.

כאן המקום לציין כי שער הנכס, שבזמנו היה אתר בנייה, מעולם לא היה נעול והקבלנים השונים היו נכנסים לבצע מלאכתם ללא כל פקוח מטעם הנתבע 2 וללא שהועסק מנהל עבודה (ראו: עדותו של הנתבע 2 עמ' 37 שור' 14-18, עמ' 34 שור' 30-34 ו- עמ' 19 שור' 31-34 מתמליל דיון ההוכחות מיום 7.07.19).

למרבה הצער תאונות עבודה באתרי בניה הפכו לחזון נפרץ במדינתינו.

לשון אחר, באירועים נזיקיים, שנגרמו בגין רשלנותו הישירה של מבצע הבניה, בית המשפט לא ייתן תוקף לתניית השיפוי [ראו: ע"א סולל בונה בע"מ נ' שרף עבודות צנרת בע"מ ואח', (03.01.94)].

...

בטרם אגש לסקירת טענות הצדדים, לדיון ולהכרעה בהן, אקדים ואציין, כי לאחר שמיעת הראיות, לאחר עיון בסיכומי הצדדים ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן הצדדים והעדים מטעמם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל כנגד כלל הנתבעים.

אציין, כי איני מקבלת את דרישת התובע בהקשר זה. שכן, ובהינתן היקף הטיפולים (ביקורות בבתי חולים, בקופת חולים, טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק), הנסיעות לטיפולים, הן מחוץ לכפר מגוריו ובתוך הכפר עצמו, שוכנעתי כי אין כל מקום לפסיקת הסכום העולה על 30,000 ₪ בגין הוצאות העבר.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים 1, 2, 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 את הסך של 595,032 ₪ בצירוף סך של 139,237 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של ₪ בגין הוצאות משפט (חוות דעת מומחה, עדים ואגרה).

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 2, 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 את הסך של 261,357 ₪ (ההשלמה ל- 25% מנזקי התובע), בצירוף סך של 61,158 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. זאת ועוד, אני מקבלת את תביעת התובע 2, ומחייבת את הנתבעים 2, 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 סך של 1,541,501 ₪ בצירוף סך של 180,356 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד נטען, כי לפי ההסכם בין בית חדש לנתבעת 2, בית חדש היה מזמין העבודה ואילו הנתבעת 2 הקבלן הראשי, אשר היה אמור למנות מנהל עבודה מטעמו שאחראי על כל העבודות באתר הבניה לרבות אלה של קבלנים אחרים ומכאן שהוא ענה על הגדרת קבלן ראשי בהסכם (ס' 4(י) להסכם).

בטופס בל/250 (מתן טפול רפואי לנפגע עבודה) ובהודעה על פגיעה בעבודה (מוצגים א' וב' למוצגי התובע) נרשם כי התובע "נפגע במהלך עבודתו באתר בנין מהטרקטור שפעל באותו אתר מס' רשוי 249612". יצוין כי במסמכים הרפואיים שצירף התובע נכתב שהתובע נפל במסגרת עבודתו.

בסעיף 7(א) להסכם אף נקבע במפורש, כי "הקבלן יהא האחראי הבלעדי לכל נזק מכל מין ו/או סוג שהוא, לרבות כל נזק גוף או רכוש אשר יגרמו, לכל אדם ו/או תאגיד, לרבות למזמין ו/או לעובדים באתר הפרויקט ו/או לכל צד ג' אחר... כתוצאה מבצוע העבודות על ידו ו/או על ידי עובדיו ו/או קבלני משנה ו/או מי מטעמו המועסקים על ידו או כתוצאה מכל רשלנות או מחדל של הקבלן או עובדיו ו/או קבלני המשנה שלו ו/או מי מטעמו". בהמשך התחייבה הנתבעת 2 לבוא בנעלי המזמין אם ייתבע בגין אחד הנזקים לעיל וכן לשפותו בכל סכום שיפסק נגדו.

הן כאחראית על בטיחות העובדים באתר הבניה, במיוחד מכח התקנות הנזכרות לעיל, הן כבעלת הבאגר שגרם לתאונה והן כחבה באחריות שילוחית לפעולות מפעילו שהועסק על ידה, חבה הנתבעת 2 בחובת זהירות כלפי העובדים באתר בכלל ובסביבתו של הבאגר בפרט.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו. יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה. התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.

עסקינן בכתב תביעה אחד הכולל שני מרכיבים כדלקמן: תביעת ניזקי גוף שהגיש התובע 1 (להלן: "התובע"), תושב ואזרח ישראל, בעקבות פציעתו הנטענת בתאונת עבודה אשר ארעה ביום 27.11.13 (להלן: "התאונה") באתר בניה "משכנות המדע" בסמוך לטכניון בחיפה (להלן: "אתר הבניה"), בו עבד במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: "המעביד").

לכן כאמור אני קובע כי הוכח לי, שביום התאונה ובאתר הבניה שמשו הנתבעות בתפקידן כדלקמן: א. הנתבעת 1 – קבלן משנה (עבודות שלד), והמעבידה של התובע; ב. הנתבעת 2 – קבלן ראשי; ג. הנתבעת 3 – מזמין העבודה.

שוכנעתי מטענות התובע בדבר אחריותה של הנתבעת 1, מעבידתו, לתאונה, מכח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין (הפרה שטען לה בכתב תביעתו).

מכאן לכאורה עולה, כי התאונה נגרמה שלא עקב חוסר זהירות של התובע (לא נטען ואף לא הוכח, כי היה מעורב בבניית הטפסנות שהתמוטטה) הגם שהנו מנוסה בעבודות בניה, אלא עקב תנאי עבודה לא בטוחים.

...

שוכנעתי מטענות התובע בדבר אחריותה של הנתבעת 1, מעבידתו, לתאונה, מכח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין (הפרה שטען לה בכתב תביעתו).

סיכום ביניים של סכומי הנזק לאור כל האמור לעיל, סכום ביניים של נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 565,750 ₪; הפסד השתכרות לעתיד – 1,218,706 ₪; הפסד פנסיה – 214,135 ₪; עזרת הזולת בעבר ולעתיד – 3,080,700 ₪; הוצאות ניידות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 566,160 ₪; התאמות דיור – 300,442 ₪; הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ולעתיד – 150,000 ₪; מכשירים ואביזרים רפואיים או אחרים – 890 ₪; נזק לא ממוני – 800,000 ₪.

לחיזוק טענה זאת הפנו הנתבעות 2-3 בסיכומיהן לפסק דינו של חברי כב' השופט רון סוקול, ב-ת.א. (חי') 60161-03-17 פלוני נ' כאן בונים בע"מ (25.9.18), שנהג בדרך בה רוצים הנתבעים 2-3 לילך בה. היינו – השוואת סכומי המל"ל לניכוי (שיעור היוון של 3%) לסכומי המל"ל הנתבעים בתביעת שיבוב מהמזיק (שיעור היוון של 3%), למרות שבתקנות ההיוון נקבע שיעור היוון של 2% שעל פיו אף חושבה ווגשה תביעת שיבוב של המל"ל שם. אין בידי לקבל טענה זאת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה, כי הנתבעת 2 תשלם למל"ל את סכומי המל"ל בסכום השקול ל-30% (כשיעור אחריות הנתבעת 2 לתאונה, וכקביעתי לעיל) מהסכומים שייקבעו בחוות הדעת האקטוארית שיגיש המל"ל בהתאם להוראותיי בפסק דין זה, ותאושר על ידי.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". תנאי להחלת החזקה שבסעיף 38 לפקודת הנזיקין הוא, כי הנתבע ידע, או היה חייב לדעת, על הסיכון הטמון בדבר שבחזקתו.

ההגנה טוענת כי השהוי במילוי טופס 205 ומועד הגשת התביעה לביטוח לאומי, העובדה שהתובע לא תבע את קבלן הפיגומים ולא הגיש את תעוד טפולי הפיזיותרפיה לתקופה שלאחר התאונה ועד הניתוח יש ללמד שהתאונה לא אירעה כנטען על ידי התובע.

הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח שלא התרשלו שכן לא הוכח ש"האינסטנציה" שמעל לתובע בדקה את עבודתו, לא הוכח שננקטו אמצעי בטיחות סביב הפיגום, כמו רשת להגנה מנפילה, חיזוקים למיטות, בדיקות תקופתיות וכ"ו. יתרה מזאת, תאונות עבודה באתרי בניה ובמיוחד בנפילה מגובה, הפכו לצערנו לתופעה לא נדירה, ומדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה להיתעלם מכך.

...

בענייננו אני סבור כי טענות ההגנה, אינן מהוות הרחבת היריעה או שינוי חזית באופן החורג מאשר נזכר בכתבי הטענות ולפיכך אני דוחה את טענת התובעת שבסעיף 34 לסיכומיה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע דורש בגין העזרה שקיבל בעקבות הניתוח שעבר סך של 5,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג כל ראיה בדבר הצורך בעזרת הזולת ולכן אין לשלם לתובע דבר בגין ראש נזק זה. לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני שיש מקום לפיצוי ע"פ ראש נזק זה בסכום של 1,000 ₪.

סבורני שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה לאור סוג הפגיעה ומהותה, הוא 75,000 ₪ .

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכומי הפיצוי שציינתי לעיל בקיזוז תגמולי המל"ל ובצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1, בתאונת עבודה שארעה, עת נפל מגובה במהלך עבודתו (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה במהלך ביצוע עבודות התקנת מיסתורי כביסה בדירות באתר העבודה ברחוב יפה נוף בנשר (להלן: "אתר העבודה"), פרויקט אשר ניבנה על ידי הקבלן.

בסעיף 12 להסכם, הוסכם בין הצדדים, כי: "מבלי לגרוע מהתחייבויות קבלן המשנה, מצהיר קבלן המשנה כי ידוע לו שכל אחריות לכל הפסד, הוצאה, אובדן, נזק, לרבות נזק לצד ג, לרבות ביצוע רשלני ו/או לקוי של העבודות ו/או עקב אי קיום התחייבות קבלן המשנה ו/או שמירה על תקנות הבטיחות ו/או היתנהגות לא הולמת של קבלן המשנה ו/או מי מעובדיו ופועליו, יהא על קבלן המשנה לשאת בכל אחריות לאותו נזק ו/או הוצאה שייגרמו הן במישרין והן בעקיפין". תוקפה של תניית שיפוי בין מזמין לקבלן משנה, כמו כל התחייבות חוזית אחרת, צריך להבחן על פי דיני החוזים.

...

סוף דבר: מכל המקובץ לעיל עולה, כי דין התביעה להתקבל, ואילו דין ההודעות לצד שלישי להידחות.

לאור הסכמת הצדדים בדיון מיום 9.6.21, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע 1 פיצוי בסך כולל של 435,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. ביחסים בין הנתבעות לבין עצמן תחול חלוקת האחריות היחסית, כפי שנקבעה בסעיף 30 דלעיל.

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 – המל"ל, סך של 72,424 ₪ מתוך סכום התגמולים ששולמו על ידו לתובע 1.