רשלנות עורכי דין בניסוח צוואה

טענתו השנייה היא , כי הנתבע התרשל בתפקידו כעורך דין- "עשה עבודתו קלה, לא הדריך את התובע, לא ניסח צוואה כראוי, לא תיעד את מהלך החתימה על צוואה בוידאו... ולא וידא כי מהלכיו בעריכת הצוואה הם בהתאם לחוק ולפסיקה" (סעיף 16 לכתב התביעה).

...

לנתבע טענות רבות באמתחתו באשר לטיפולו בהליך המשפטי אשר עוסק בעריכת צוואתה של המנוחה, אך טענתו הבסיסית היא כי הוא ראה עצמו כבא כוחה של המנוחה ולא של התובע, ומשכך כל טענותיו של התובע באשר לייצוג גופו- אינן רלבנטיות ודינה של התביעה - להידחות בהעדר עילה.

סוף דבר עורך הדין י. רבינוביץ' העניק שירות משפטי תמורת תשלום, או אז בתחילתה של שנת 2001.

עם זאת, במשפט אזרחי עסקינן, ועל הנתבע היה לחצות את סף מאזן ההסתברויות הנדרש, אך הוא לא עשה כן, ומשכך אני קובע כי הנתבע ייצג את המנוחה ואותה לבדה, ועל כן אין הוא חב חובת זהירות כלפי התובע ובנו – ודינה של התובענה, על כל חלקיה- להידחות.

בהינתן היקפו של התיק, משך התנהלותו והליכי המשנה הבלועים בו, הרי שאני קובע כי התובע יישא בהוצאותיו של הנתבע בסך 12,000 ₪ אשר ישולמו עד ליום 1.12.21.

כפי שציינה השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח(3) 207, 214 (להלן: פרשת בכור) : "...אין לקבוע כללים נוקשים לעניין מידת חובת הזהירות שחב עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו - ומידתה של אותה חובה תלוייה בנסיבות העובדתיות...". יפים לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח(3) 45, 67 (להלן: פרשת לוי): בית המשפט אשר אליו מוגשת תביעה בגין רשלנות עוסק תמיד בקביעת חובת זהירות בגין ארוע ספציפי.

שאלת חובתו של עורך דין לקדם את האינטרסים העיסקיים, של מי שאינו לקוחו, עלתה באנגליה כאשר נדונה שם חובת הזהירות של עורך דין כלפי המוטב בצוואה אותה ניסח.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש להגדיל את הסכום שנפסק למשיבים בבית משפט קמא בראש נזק זה, ולהעמידו על סך של 100,000 ₪ לשני המשיבים, יחד.

בניגוד לעמדתו של בית משפט קמא, אני סבורה כי בנסיבות המקרה, ונוכח ראשי הנזק שבהם חב המערער, אין מקום לייחס למשיבים אשם תורם כלשהו.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו, ככל שהוא נוגע לסכומי הנזק שבהם חויב המערער, כך שחיובו יופחת ויעמוד על סכום של 9,500 ₪, נושא ריבית והצמדה מיום החוזה הראשון, סכום בשקלים השווה ל-23,400$, נכון ליום הגשת התביעה, בצירוף ריבית והצמדה מאותו יום ואילך, וכן סכום של 100,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה.

בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך.

אחרי שלא הייתה לו היזדמנות בהתמחרות הראשונה להשוות את ההצעה מדוע במודעה השנייה, שזה נספח יב' אם אני זוכר נכון לתצהיר של אפרים, לא כתבת למציעים תדעו לכם שלכל אחד מהבעלים יש להשוות כל הצעה? ת: מהסיבה הפשוטה שלבעלי הזכות אין שום זכות להשוות את ההצעה להצעה הזוכה ואפרים ידע היטב גם בהתמחרות הראשונה שברגע שמתקיימת היתמחרות עם צדדי ג' שהוא לא מישתתף בה הוא לא יכול, אין דבר כזה להשוות הצעה, הוא ידע את זה היטב, עדי ידע את זה היטב, הצוואות שלו מדברות על זה, כל הלך הרוח שלו היה למכור לסיים למכור לסיים עם הבית הזה.

...

בחינת הראיות גם הביאה למסקנה שהנתבע לא פעל במיומנות סבירה בהתייחסותו להסכם הפשרה, התעלם מהחלטות בית המשפט באשר לאופן הגשת הסכם הפשרה לאישור, לא בירר כלל את הבסיס להתנערות האחיינים מההתחייבות בהסכם הפשרה, לא שקל את השיקולים הרלוונטיים ולא נתן משקל למשמעות שיש לזניחת הסכם הפשרה.

ואשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 166,371 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת בית המשפט ובנוסף גם לשאת בשכר טרחת עו"ד אשר בשים לב למשאבים שהושקעו יועמד על סך של 35,000 ₪.

לטעמם של דייני הרוב, גם גזר הדין אינו מחמיר ואין עילה להתערב בו. אב בית הדין, עו"ד שובל, בדעת מיעוט, סבר כי הפיסקה שכתב המערער בסיכומיו היא אומנם "קצת בוטה וצורמת אך מכאן ועד לומר שיש להרשיעו בשלוש עבירות רחוקה הדרך". והוסיף כי עורך הדין צריך להגן על זכויות מרשו ללא מורא ואם לא ננהג כך "אנו עלולים להצמיח דור של עורכי דין שיפחדו לכתוב את אשר על ליבם והבנתם בנימוס אך בתקיפות ובמרץ". עו"ד שובל הוסיף, כי בנסוח הפסקה בסיכומי המערער לא הייתה כוונה לזלזל או לפגוע בצד השני, אלא להעצים את טענותיו ולראיה, אף בית המשפט שדן בתביעה לא מצא לנכון להגיב על שנכתב ואף דחה את התביעה שהוגשה נגדו.

התביעה שנדונה שם התבססה על טענת התובעת, כי המערער, שייעץ לאביה המנוח בנסוח צוואתו, לא ידע את הוראת סעיף 147 לחוק הירושה, לפיו תשלומים המגיעים למי שנפטר, על פי חוזה ביטוח, חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים, אינם נכללים בעיזבון, ולכן לא שאל את אבי התובעת (המצווה), אם יש לו כספים בקופות גמל ו/או מוטבים בפוליסות ביטוח חיים, ובכך גרם להטעייתו בנסוח הצוואה.

במסגרת אותה פיסקה, לדבריו, לצורך המחשת טעונו, היתייחס המערער לארוע שבו ירה עורך הדין שייצג את התובעת, עו"ד בן דוד, בבעלה לשעבר של אישתו, אך תיק החקירה נגדו ניסגר על ידי רשויות האכיפה לאחר שהתקבלה גירסתו בדבר "הגנה עצמית" בנסיבות העניין, וכה כתב: "הנתבע (המערער – מ.ה) אינו יכול להתאפק ולשאול כדלקמן: כלפי הנתבע מוצג מצג – לפיו סביר להניח כי לא ידע את הוראת סעיף 147, ולכן לא יידע בכך את המנוח; האם זה יהא סביר לקבל את גרסת ב"כ התובעת (המתלונן – מ.ה) (כפי שניתנה למשטרת ישראל) בנוגע לארוע שארע ביום 10.5.03, ובו הרג את יעקב הדר (בעלה לשעבר של אישתו), וטען להגנתו כי ירה עקב הגנה עצמית; למרות שבעת הירי חצצה דלת כניסה של דירה בין היורה ובין ההרוג, והאחרון לא היה חמוש?!". עיקר טענות המערער לטענת המערער, ככל שהמתלונן רשאי היה לטעון כנגדו כי לא ידע את דבר קיומו של סעיף 147 לחוק הירושה ובכך התרשל כלפי אביה של לקוחתו, מבלי שהדבר יתבסס על ראיות כלשהן והיה בגדר סברה, הרי גם המערער מצידו, רשאי היה להעלות בכתב סיכומיו סברה מקבילה, שעסקה בהסברו של המתלונן מדוע ירה והרג אדם שכלל לא נשא נשק.

...

בנוסף סבורני, כי יש להחמיר בעניינם של טיעונים כתובים, לעומת טיעונים בעל פה הנשמעים בלהט הרגע ובאווירה אדברסרית טעונה.

בכל הנוגע לעונש, סבורני כי הוא מצוי ברף הנמוך ואין לכאורה סיבה ממשית להתערב בו. יחד עם זאת, במסגרת ההליכים בערעור זה, כמפורט בפסקה 9 לעיל, הביע המערער נכונות ברורה להתנצל בפני המתלונן , להבהיר כי לא התכוון לפגוע בו וכן להצהיר ,כי לא היה מקום להביא את אירוע הירי כהדגמה במסגרת סיכומיו.

לפיכך ומטעם זה בלבד, סבורני ,כי ראוי לבטל את הקנס הכספי שהוטל על המערער, אך להותיר על כנו את עונש הנזיפה, המבטא את מורת הרוח מהתבטאותו הבלתי ראויה של המערער כלפי המתלונן בסיכומיו.

בין הנתבע לבין המנוח, דוד מרדו ז"ל, נכרת הסכם שכר טירחה, שלפיו נשכרו שירותי הנתבע לייצוג בסכסוך על קיום צוואתה של אחותו, שולמית מרדו ז"ל. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טירחה בכתב, ובנוסח שהוצג מצוין כי כנגד שירותיו זכאי הנתבע גם לשכר טירחה המבוסס על הצלחה ובשעור 15% מהעזבון.

בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך.

...

במצב זה, נמצא שיש לקבל את התביעה שכנגד ולאחר שהנתבע זנח את התביעה להוספת מע"מ לאותו חלק מהעיזבון שקבלה התובעת, יש לפסוק לזכותו סך של 122,584 ₪.

ואשר על כן אני קובע כדלהלן: התביעה אשר הגישה התובעת – נדחית.

התביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע מתקבלת, והתובעת תשלם לתובע סך של 122,584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד.