רשלנות עורכי דין בייצוג בהליך בוררות

בקשה לצרף להליך הבוררות בעלי דין שאינם חתומים על הסכם בוררות המבקשים, בעלי דירות בבית משותף, עותרים לצירופם של המשיבים 2-4 כצדדים לבוררות המתנהלת בינם לבין משיבה 1 (להלן – החברה היזמית) בפני בורר שלא נקבו בזהותו ושמונה לתפקידו זה ע"י לישכת עורכי הדין.

משיב 4 – עו"ד ארביב, שהוא "בעל מניות יחיד, ומנהלה היחיד של המשיבה 3... ששמש כעורך הדין שייצג את המבקשים ובעלי הדירות בפרויקט, מעת כריתת ההסכם ועד שהפסיק שרירותית את הייצוג". לטענתם, עו"ד ארביב "יצג ברשלנות את המבקשים מול היזם", קיים "עירוב עיסוקים של המשיב 4 באופן שאינו מתיישב עם היותו עו"ד מייצג" ולבסוף "הפסיק את הייצוג". החברה היזמית והרוש טוענים כי הרוש אינו צד לכל הסכם שהוא עם מי מהדיירים; כי בבסיס ההליך רצונם של הדיירים לנשל אותם מהתמורה המגיעה להם לאחר שהפרויקט הסתיים למעשה, ובעיקר מהחניה, כשאי הקמתו של מתקן חניה הוא הגורם המעכב קבלת טופס 4 לפרויקט; שהסמכות העניינית לידון בבקשה מסורה לבית משפט השלום; וכי היו אלו הדיירים שדרשו כי הפרויקט יבוצע ללא לווי בנקאי תוך מתן ערבות כספית בנקאית מצד היזם להבטחת ביצועו (ע"ס 300,000 ₪, שסכומה יורד עם התקדמותו) וביטוח לנזקים, והדבר מלמד על אי ציפייה כלשהיא למימון נוסף כלשהוא של היזם.

...

תחת פירוט השמות שבכותרת להסכם מופיעה חותמת משיב 4 (להלן – עו"ד ארביב) לצד מספר רישיונו וחתימת ידו, בצדם הימני של עמודי ההסכם סדרת חתימות בראשי תיבות הנחזות להיות של הדיירים השונים, ובתחתית עמודי ההסכם חותמת החברה היזמית בתוספת חתימה בכתב יד, כמו גם טבלה ובה שמות, מספרי זהות, תאריכי חתימה של "הבעלים", ואישור עו"ד ארביב בחותמת לצד מספר רישיונו וחתימת ידו לפיו "בתאריכים המצוינים מעלה התייצב/ו לפני היזם והבעלים של המקרקעין... ולאחר ששוכנעתי שהדבר הובן להם כראוי, חתמו לפני מרצונם". בעלי הדין לא הגישו את הפנייה ללשכת עורכי הדין למינוי בורר בה אמור היה להיות מפורט הסכסוך נושא הבקשה למינוי, גם לא את כתב המינוי, בה בעת צורפה הודעת דוא"ל מאת מרכזת הוועדה למינוי בוררים של לשכת עורכי הדין מיום 15.06.2023 בה נאמר כי: "הוועדה בחרה בבורר שהוא עו"ד ומהנדס ומופיע ברשימת הבוררים. הוועדה סבורה כי יש לקיים את הבוררות רק בין הצדדים אשר חתמו על ההסכם נשוא סעיף הבוררות". המבקשים טוענים כי מלבד המשיבה החתומה על ההסכם, יש לצרף להתדיינות "גורמים חיוניים לבירור הסכסוך ואשר בלעדיהם בירור הסכסוך ילקה בחסר", שהם: משיב 2 -"בעל מניות יחיד, המנהל, וה'זרוע המבצעת' של היזם וגם בעל דירה מספר 11 בבניין" (להלן – הרוש) אשר "בא... לכפות על המבקשים תנאים לכיבוד פסק הדין על ידו הסותרים פסק הדין" שניתן בבית משפט זה ביום 13.04.2023 בת"א 9402-04-23, וזאת מש"מבנה ההון שלו מתאפיין במימון דק באופן קיצוני" עת הפרויקט מתנהל ללא ליווי פיננסי בנקאי והון המניות הנפרע של היזם עומד על 100 ₪ בלבד, ועת הוא "ממשיך להחנות את רכבו הפרטי בחניה שאינה מסומנת במספרים... מחנה את רכביו הנוספים בחניות הקרקע ומאפשר לשוכרי הדירות החדשות בלבד... להשתמש בחניות הקרקע..."; משיבה 3 - "המלווה בין היתר דיירים כ'מאכער' של תמ"א 38" ועוסקת ב"ייצוג המבקשים מול היזם" (להלן – מגדלור), חברה בבעלותו של עו"ד ארביב.

סוף דבר הבקשה לצירוף משיב 2, הרוש, כצד לבוררות - מתקבלת.

הבקשה לצירוף משיבים 3-4, מגדלור ועו"ד ארביב, כצדדים לבוררות – נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים 3-4, מגדלור ועו"ד ארביב, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7500 ₪.

בסיור הישתתפו דליה ועורכת דינה – עו"ד לידיה תמיר, התובע ובתו – גב' ליאת הוד, והשמאי שמונה בהליך הבוררות, מר גידי גילבוע ז"ל. הסיור לא היתנהל על מי מנוחות.

התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש עילה לתביעה נגד עורך הדין בגין הפרת חוזה.

...

ומשכך, אפילו בסופו של יום נדחה הערעור בהסכמת התובע והמלצת המותב בפניו התברר הערעור, אין כל בסיס לטענה המבקשת לייחס לנתבעים רשלנות וחוסר זהירות בעצם הגשתו.

גם טענה זו – נדחית.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

תביעת קאמאו וסנדרוסי קאמאו וסנדרוסי הגישו נגד עורך-דין ברק תביעה שכנגד בסך 300,000 ₪ בגין רשלנות מקצועית ובה העלו טענות שונות כדלקמן: כי עורך-דין ברק ניהל את הבוררות ברשלנות ואי-איכפתיות, כי גרם להתמשכותה תקופה ארוכה, ועל-ידי כך הגדיל באופן משמעותי את שכר טירחתו וגבה מעבר לשכר הראוי; כי לא הגיש ערעור או בקשה לביטול החלטה שחייבה את קאמאו וסנדרוסי לשלם 51,000 ₪; כי לא טיפל בהחזר של 17,000 ₪ המגיעים להם; כי סרובו לטפל בבטול עיקולים שהוטלו לאחר שניתן על-ידי הבורר פסק דין חלקי הסב לקאמאו נזקים כספיים; כי הגזים בחיוב בגין שעות טלפוניות בהקף של כ-100,000 ₪ עד כדי רמאות; כי לא הביא בחשבון סכום של 125,000 ₪, אותו הוא קיבל, ולא זיכה בו את קאמאו בכרטסת הנהלת החשבונות שלו; כי לאחר שהתפטר מייצוג קאמאו בבוררות נטל לעצמו 10,106 ₪, השייכים בחלקם לבריזה; כי נטל כ-20,000 ₪ בגין טפול משפטי שניתן על-ידי עורך-דין אחר; כי על אף שקאמאו שילמה לו 330,000 ₪ ועל אף שהוא גבה סכומים נוספים מתיקי בית המשפט וההוצאה לפועל, הוא התפטר מייצוג קאמאו בבוררות, ואף הוציא לה שם רע בפני הבורר בטענתו כי התפטרותו מהייצוג הנה עקב אי-תשלום שכר טירחתו; וכי הוא עיכב תחת ידו את התיק ובכך היקשה על המשך ניהול הבוררות.

אשר לתביעה לתשלום שכר טירחה בגין ייצוג בהליכים נוספים "מעבר לבוררות", ואשר פורטו ב"רשימת בקשות (לא כולל בוררות)" (נספח ד' לתצהיר ת/3) - בהעדר הסכם שכר טירחה, זכאי התובע ל"שכר הראוי". על אופן קביעת השכר שישולם לעורך דין במקרים בהם לא הייתה הסכמה מראש, בין בכתב ובין בעל פה, עמד בית המשפט העליון בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 28-27 (2004): "הינה-כי-כן, בין הצדדים לא נערך מעולם הסכם שכר טירחה - לא בכתב ואף לא בעל-פה. מהו הדין במקרה כזה? הכלל בעיניין זה מצוי בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע לאמור:

...

התביעה נגד סנדרוסי ובודקוב נדחית.

לפיכך, נדחות אף ההודעות לצדדים השלישיים שהגישו הנתבעים זה כנגד זה. התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי קאמאו וסנדרוסי נגד עורך-דין ברק לא הוכחה, ולפיכך היא נדחית.

אשר על כן, אני מורה כלדקמן: (1) הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע 161,392 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 16.10.2013, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע מס' 3 שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; בין התובע לנתבעים מס' 2-1, שהינם אף התובעים שכנגד, אינני עושה צו להוצאות, לאור דחיית התביעה והתביעה שכנגד בין צדדים אלו.

בענין: בקשה לפטור מתשלום אגרה ביום 18.4.2019 הגישו התובעים תביעה על סך 500,882.1 ש"ח נגד הנתבע, עורך דין, בשל רשלנות מקצועית.

הנתבע יצג את התובעים בתביעה בענין רשלנות מקצועית אשר הוגשה במהלך שנת 2002 נגד עו"ד נשר אשר ייצג את התובעים בהליך בוררות ונגד עו"ד גזאוי שטיפל בתביעה לביטול פסק הבוררות (ת"א 17969/02 "התביעה הראשונה").

...

על כן, גם בסכום התביעה שלפניי (סך העולה על חצי מליון ש"ח) יש כדי לתמוך במסקנה, כי ההליך אינו מגלה עילה.

סוף דבר: מאחר שהתובע הציג מצב כלכלי אשר אינו מאפשר תשלום האגרה, אך נמנע מהצגת התמונה המלאה לגבי נכסיו וסכומים שקיבל (או חברה בבעלותו המלאה קיבלה) בעבר; ובשקילת עילת התביעה, חלוף הזמן ממועד בו ניתן פסק הבוררות, העובדה שמרבית הטענות כבר הוכרעו, הספקות שעולות לגבי חלקו של התובע בגרימת הנזקים להם הוא טוען (טענות אשר הנתבע העלה בתשובה, והתובע לא השיב להן) וסכום התביעה המופרז - הבקשה לפטור מאגרה נדחית.

עם זאת, מאחר שהמסמכים שצרף התובע מבססים את המסקנה, כי חיובו באגרה בשיעורה המלא עשוי לחסום את דרכו לניהול ההליך ויפגע בזכויותיו, אני מאפשרת לתובעים לשלם את האגרה ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון יבוצע ביום 5.11.2019.

על זה נאמר ונקבע כי, "תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין מתבררת על דרך "מה היה קורה אילו". בית המשפט בוחן, לפי מאזן ההסתברות, את השאלה מה היה קורה אילו נהג עורך הדין כהלכה ולא התרשל, ומה הייתה תוצאתו המשוערת של ההליך המשפט בהנתן כך. בע"א 989/03 א' חוטר ישי נ' חיננזון, [פורסם בנבו] שהובא ע"י בית משפט קמא, ואשר אושר בדנ"א 3691/05 יעקב חיננזון נ' א' חוטר ישי] פורסם בנבו], קבעה כבוד השופטת נאור כי "הנטל להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות הוא על התובע", וכי על התובע "הנטל להוכיח כי אילמלא התרשלותו של עורך הדין התוצאה הייתה משתנה לטובתו", קרי: קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

כאמור, התביעה מושתת על עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לצורך כך, אתייחס בקצרה לאמות המידה לבחינת רשלנותו של עורך דין בייצוג לקוחו, המחייבים קיומם של שלושה יסודות מצטברים; חובת זהירות, התרשלות והפרת חובת הזהירות, נזק, הקשר הסיבתי -האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק.

האם הנתבעים הפרו כלפי התובעים את החובות המוטלות עליהם כעורכי דין, במישור הנזיקי ובמישור החוזי, ויש לראות בהם אחראים לנזקיהם הישירים והעקיפים של התובעים אשר חויבו בהם בהליך הבוררות? סבורני כי, התשובה לשאלה זו היא שלילית.

...

הנתבע 1 אישר בעדותו אז כי קיבל מייל מאחד מבעלי המניות, מר גיל אופיר, לפיו היה בפניו נוסח סעיף 6.2 לאחר שינוי ההסכם והנתבע 1 נתן פרשנות של סעיף זה. בחקירתו הנגדית בהליך הבוררות (עמ' 9 ש' 3) העיד הנתבע 1: "לא יכול לשלול שאני ערכתי את הסעיף, אני לא זוכר שאני ערכתי את הסעיף הזה. אין אצלי בטיוטות שקיימות את הסעיף הזה. אבל מצד שני, אני מוכרח לומר בכנות שאני לא יכול לשלול את זה." הנתבע 1 ממשיך , עמ' 10 ש' 17 : "...שעזרתי בניסוח. עוד פעם, אני לא חושב שניסחתי אני לא זוכר שניסחתי את הסעיף הזה. אני מניח שכתבתי הוא הוצג לי באיזה דרך. אני לא זוכר מה הדרך אבל כן. זה בהחלט מתייחס למשהו שאני רואה אותו כתוב ועונה עליו, בהחלט". המסקנה שהתובע מבקש להסיק מעדות עו''ד רונן היא שהיה נוסח מקורי אשר לא נשמר, ושבוצע שינוי, היוצר חבות חדשה, כי הנתבע ניסח, או, למצער , ייעץ בניסוח ליתר בעלי המניות תוך הימנעות משיתוף התובע בפרטי השינוי, או משמעותו לגביו, לא עדכן כי הנוסח שונה מהותית ושצריך ליידע ולהסביר לתובע את המשמעות.

לאור כל האמור לעיל, אין כל בסיס לטענת התובע בדבר התרשלות של הנתבעים, קיומו של קשר סיבתי בין ייצוגו ע"י הנתבעים לבין תוצאות הליך הבוררות והשלכותיו.

מהמקובץ עולה כי טענותיו של התובע לפיהן התנהלותם של הנתבעים במקרים המתוארים הייתה נגועה בהתרשלות - נדחית.

סוף דבר דין התביעה להידחות.