רשלנות עורך דין: תביעת החזר שכר טרחה

לפני תביעה לפצוי בטענה לרשלנות עורך דין.

במסגרת הפשרה, התחייב התובע לשלם לגרושה סך של 160,000 ₪ וכן החזר הוצאות שהיו לה וזאת "לחיסול כל תביעותיה". כשנה לאחר כריתת הסכם הפשרה, ביום 30.5.18, הוגשה תביעה זו. תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות לטענת התובע, התרשלה הנתבעת בייעוץ המשפטי שהעניקה לו עד לכריתת הסכם הגירושין, וברשלנות זו גרמה לו לנזק נוכח הפצוי שנאלץ לשלם לגרושה.

בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טירחה המשולם לו. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח.

...

שיטען שדין התביעה החדשה להידחות שכן הסכם הגירושין חוסם את הגרושה מפני הגשתה.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

* האשמות הדדיות וכתב ויתור ביום 22.9.2009 שלח עורך-דין הכהן, בשמם של התובע וקורנפלד, אל עורכת-דין שדות מכתב דרישה להחזר שכר טירחה ופצוי בגין נזקים שנגרמו בגין טיפולה בשלוש התביעות של התובע נגד הערייה ובתביעות קורנפלד נגד הערייה.

הוא הפנה לדנ"א 3691/05 חיננזון נ' חוטר ישי משרד עורכי דין (פורסם בנבו, 21.4.2005) (להלן: עניין חיננזון בדיון הנוסף) ולע"א 989/03 חוטר ישי משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796 (2005) (להלן: עניין חיננזון), וטען כי על תובע המבקש להוכיח בתביעתו מה היה אילמלא ההתרשלות שהוא מייחס לעורך-הדין הנתבע, מוטל הנטל להוכיח מה הייתה משתנה התוצאה המשפטית לטובתו אילו היתנהלותו של עורך-הדין הייתה אחרת.

השאלה הנבחנת במסגרת הקשר הסיבתי העובדתי הנה: האם לולא התרשלותו של עורך-דין הכהן היה נגרם הנזק שנתבע בתביעה הנוכחית, בגובה סכום התביעה השלישית, סכום האגרה וסכום שכר הטירחה ששולם לעורכת-דין שדות.

...

אין בסיכומי בא-כוחו של התובע ניתוח משפטי של טענת ההתיישנות בנוגע לכל אחד מרכיבי התביעה; אולם אף אם היה ממש בטענת התובע - אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי למסקנה שתביעתו הייתה מתקבלת לולא התיישנה.

משלא הוכחה עוולה זו, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

ייפוי הכוח מתייחס אמנם לת.א. 35951-08-14, שהוא הליך הרשלנות הרפואית, אלא שבין הסמכויות שעורך הדין דבאח הוסמך בהן הסמכות: "לחתום על ולהגיש כל תביעה ותביעה שכנגד ו/או כל בקשה, הגנה, היתנגדות, בקשה למתן רשות לערער, ערעור, הודעה, טענה, תובענה או כל הליך אחר הנוגע או הנובע מההליך הנ"ל ללא יוצא מן הכלל..." הינה כי-כן, עורך הדין דבאח הוסמך על ידי הנתבעת בהסמכה רחבה לטפל עבורה גם בכל הליך אחר הנוגע או הנובע מההליך הנ"ל. ההליך הנידון, שהוא תביעתו של עורך הדין שטיפל בתביעת הרשלנות הרפואית לשכר הטירחה ולהחזר הוצאות הנובע מהטיפול בה נכלל איפוא בתחום ההרשאה שניתנה לעורך הדין דבאח מכוחו של ייפוי הכוח.

...

דין הערעור להתקבל.

משזו המסקנה אליה הגעתי, הרי שאין צורך להרחיב בשאלה האם העיסוק בתביעת שכר טרחה והוצאות, הנוגעת לתביעה העיקרית שעורך הדין טיפל בה עבור הלקוח היא בגדר "אותו עניין", שמאפשר המצאה לעורך הדין גם לולא ההסמכה המפורשת בייפוי הכוח.

על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא מושא הערעור מתבטלת.

עניינה של התביעה הוא בטענות התובע לרשלנות מקצועית כביכול של הנתבע בעת שייצג אותו כעורך דין בתביעה שהגיש (להלן: "ההליך הקודם").

בהליך דנא דורש התובע מהנתבע פיצויים בסך של 151,000 ₪, מבלי לפרט כיצד הגיע לסכום זה. בכתב התביעה (בסעיף 24) צוינו "נזקים" בסך של כ- 55,000 ₪ שעניינם שכר טירחה ששילם לתובע בסך של כ- 10,000 ₪, החזר שכר טירחה ששילם לעו"ד החלופי בתביעה החדשה שהגיש, הוצאות שחויב בהן לצד שכנגד ועוד.

...

לאחר מכן הגיש את התביעה באמצעות עורך דין אחר, ובסופו של דבר ניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בסך הנזק שאמד מומחה בית המשפט.

סוף דבר: בקשת הנתבע לדחיית התביעה מחמת אי הגשת ראיות התובע מתקבלת בזאת.

התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, מאחר שהתביעה נדחית (הגם שלא בהתאם להמלצת בית המשפט, דבר שהיה מביא ככל הנראה לאיון ההוצאות במקרה זה) יישא התובע בהוצאות הנתבע בשיעור מופחת מהשיעור הקבוע בתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, בסך של 2,500 ₪.

התובע טען שחרף החלטת בית המשפט שישמעו סיכומים בעל פה, ביקש הנתבע להגיש סיכומים בכתב, אולם בסמוך לאחר הדיון סרב להגיש סיכומים והגיש שלא על דעת התובע, הודעה לבית המשפט על "שיחרור מייצוג". לטענתו, הנתבע ביקש להסתלק מייצוג בשל מעשי הזיוף ובשל רשלנותו שגרמה להכשלת התביעה ואף הגדיל ודרש מהתובע שישלם לו שכר טירחה עבור ניהול התיק בסך של 8,000 ₪.

תמצית כתב הגנה שכנגד הנתבע שכנגד טען בהגנתו שגובה שכר הטירחה שדורש התובע שכנגד אינו עומד בתנאיו של חוק הפלת"ד ובכללי לישכת עורכי הדין.

בכל הקשור לתביעה להחזר שכר טירחה בסך של 5,000 ₪ הרי שהתובע לא עמד בנטל הראיה להוכחת גירסתו בדבר ביצוע תשלום כלשהוא בפועל (למעט בגין אגרת תביעה).

...

התביעה שכנגד דין התביעה שכנגד להידחות וכפועל יוצא יש לקבל את הסעד המבוקש בהקשר זה בתביעה העיקרית, ולקבוע כי הנתבע אינו זכאי לקבלת תשלום שכר הטרחה הנתבע.

אין גם הסכם אשר מבסס את טענת הנתבע לזכאות לקבלת שכר בגין הייצוג בהליכים מול המל"ל. גם אם נקבל את גרסת התובע שכנגד הרי שעל פי תוכן ההסכמה לשכר הטרחה הוא ממילא לא זכאי לתשלום הנתבע - "עם כל הנהגים שאני מייצג אני מקבל 15% מהמל"ל ובפלת"ד אני מקבל משם" (עמוד 18 שורות 6-7).

סיכום לאור האמור לעיל דין התביעות ההדדיות להידחות.