רשלנות עורך דין בעריכת צוואה

"OR DIRECT PURPOSE OF THE TRANSACTION OR RELATIONSHIP כלל זה מיושם, לדוגמה, במקרים שבהם עורך הדין עורך בעבור שמעון צוואה המיטיבה עם ראובן, אך בשל התרשלות עורך הדין הצוואה משוללת תוקף ואין אפשרות לקיימה (ראה לעניין זה ‎(ROSS V. CAUNTERS (1979) AT 589 יצוין אמנם, כי בחלק מהפסיקה בארצות-הברית ניכרת נטייה ברורה לצמצם את אחריות עורך הדין כלפי צד שלישי, וזאת במיוחד במקרים שקיים חשש של ניגוד אינטרסים בין מרשו של עורך הדין לבין הצד השלישי האמור.

...

א) כאמור נקבע, וקביעה זו מקובלת עליי, שהמערערים לא היו לקוחותיו של המשיב.

בשל נימוקים אלה שותף אני למסקנה כי דינו של ערעור זה להדחות.

בנסיבות העניין לא מצאנו שיש לפסוק הוצאות לזכות המשיב.

התביעה בגדרה הוגשה הבקשה היא תביעה על סך 900,000 ש"ח שהגישה המשיבה, בגין רשלנות מקצועית של המבקש 1, עורך דין במקצועו (להלן: "עורך הדין") בעריכת צוואה של המנוחה איבגי רינה ז"ל, אימה של המשיבה, מיום 8.3.2010, שעה שהמנוחה הייתה בת 94 לערך, לטובת המשיבה (להלן: "הצוואה"), ולאחר שבית המשפט לעינייני מישפחה בקרית גת פסל את הצוואה ובית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את העירעור על פסילת הצוואה.

...

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 8291-12-15 פילו נ' איבגי), וביום 4.6.16 נדחה הערעור ע"י הרכב כב' השופטים א' ואגו אב"ד, ג' גדעון ג' לוין.

גם אם ייקבע כי עורך הדין לא בדק די הצורך את המנוחה טרם עריכת הצוואה כדי לבחון את כשירותה, הרי שדין התביעה להידחות שכן עפ"י קביעת בית המשפט, בדיקה כזו הייתה מעלה שלא ניתן להחתים אותה על צוואה.

דין הבקשה להתקבל בחלקה כמפורט להלן.

משכך, דין התביעה ברכיבים אלה, להימחק על סף בשל השתק פלוגתא.

( 12 לפרוטוקול מיום 14.10.2018 העד לצוואה עו"ד אלנתן נחקר אף הוא בדיון מיום 14.10.2018 והעיד, כי אינו עוסק בעריכת צוואות ומעולם לא עסק בכך, ולא היה מעורב בעריכת הצוואה, וכל מעורבותו בהקשר זה הייתה בכך ששמש רק כעד לה. עו"ד אלנתן העיד על חלקו ומידת מעורבותו בעריכת הצוואה, כך: "אני שותף במשרד חרל"פ ומתעסק על מרכזת התביעות ברשלנות

על אף הודעת דואר אלקטרונית שנשלחה למנוח מיום 21.2.2017 , אשר המנוח אישר קבלתה, המנוח בחר משיקוליו שלא לעשות דבר ולא להגיע למשרד עורכי הדין עמיקם חרל"פ ושות' לצורך עריכת צוואה חדשה, על כן אני קובע, כי צוואתו מיום 19.10.2015 היא צוואתו האחרונה של המנוח.

...

אני ממנה בזאת את שמאי המקרקעין דן ברלינר – טל' - 8643593 , להערכת שווי בית המגורים ללא הקרקע נכון להיום.

כמו כן, אני ממנה בזאת אקטואר את רו"ח נתן שטרנפלד, מרח' גושן 49 קריית מוצקין, טל': 04- 8731837 , לשם איזון כמפורט בפסק הדין, זאת מיום נישואי הצדדים 23.10.2002 ועד .

אשר לפסיקת הוצאות, בשים לב לתוצאות פסק הדין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

מתפקידו של עורך דין העורך צוואה, לוודא קיום מוקפד של הוראות החוק, ועל פני הדברים, התרשל הוא בכך.

...

על פי סעיף 57 לפסק הדין:- "מהראיות שנשמעו בפני עולה בבירור כי המשיב הוא שהסיע את המנוחה לעו"ד בהירי ביחד עם עד הקיום לצוואה – רפאל קריספין ז"ל (ראה שורות 17-25 עמ' 59 לפרוטוקול); וכי המנוחה הייתה פעם אחת אצל עו"ד בהירי לצורך עריכת הצוואה (עדות המשיב, שורות 27-28 עמ' 59; שורות 5-6 עמ' 60 לפרוטוקול)." חשוב מכך שבעתיים סעיף 64 לפסק הדין המסכם את הדיון בנסיבות עריכת הצוואה, תוך שמלמדים הדברים על נוכחותה בחדר של הגב' בהירי לצד המשיב במועד החתימה:- "לפיכך, אני מקבל עדות הגב' בהירי לפיה המשיב נכח בחדר ביחד עם המנוחה ועו"ד בהירי, בעת החתמתה על הצוואה כעדת קיום לה. במצב דברים זה, גם אם אכן כטענת המשיב, לא ניתן להתייחס אליו כאל "עד לעשייתה", בהצטרף ליתר הנסיבות, הדבר עולה כדי "נטילת חלק בעריכתה" במובן סעיף 35 לחוק".

על פי סעיף 70 לפסק הדין:- "הרקע האישי של המשיב, המתואר על ידי המתנגד, אף בו יש להעלות חשד בדבר מעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה על ידי המנוחה במועד בו נעשתה, כמי שהיה מצוי בפשיטת רגל (ועדיין מצוי בהליך זה כיום). אמנם, המשיב ניסה להתחמק ולטעון בחקירתו כי אין זה הגיוני כי מרצונו יבקש מהמנוחה לייחס לו נכס כלשהו כאשר הוא מצוי במצב משפטי סבוך זה. כדבריו, "כשאני בפשיטת רגל אני אעשה צוואה לטובתי, כדי שייקחו גם את הבית? זה נראה לי קצת הזוי" (ראה שורות 7-8 עמ' 59 לפרוטוקול); אולם הדבר לא מנע ממנו להחתים את המנוחה על שעבוד הבית לטובת חובותיו, קודם לעריכת הצוואה.

גם את עניין זה מבקש המשיב לזקוף לזכותו, בטענה כי מאחר והמנוחה התייחסה לנכס כשייך לו, ניאותה להסכים לכל בקשותיו בנוגע לנכס זה, לרבות שעבודו; אלא שטענה זו אינה מתיישבת כאמור עם קו הגנתו בחקירתו הנגדית, לפיו עולה לכאורה כי לא יסכן את הבית בשל מצבו הרגיש – והיותו מצוי בפשיטת רגל" אסכם דיון זה בקביעת בית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין הנ"ל, לפיה - "לא שוכנענו כלל כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה" – עמ' 7 שורה 22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר התביעה – נדחית.

לאחרונה אף ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, בו נקבע כי: "...שיאה של הגישה המצמצמת מתבטא בקביעה כי גם נהנה שמסר לעורך דין את עקרונות הצוואה – היינו למי יחולק העיזבון ומה חלקו של כל אחד אינו בא בגדר "עורך צוואה" שכן עדיין נותר לעורך דין, עורך הצוואה, גדר להתגדר בה – לנסחה, לנמקה ולהוסיף בה דברים מרוחו ודעתו של המצווה עצמו אחר בירור עמו".

ואם אין רצונך ללמוד על חובה זו מכוח חובת תום הלב וההגינות אנא למד אותה מחובת הזהירות וההתנהגות כאדם סביר לבל תמצא מעוול ברשלנות כלפי בן משפחתך (וראה: תמ"ש (ת"א) 17364-12-12 צ. ק. נ' ר. מ. [פורסם בנבו] {פמ"מ – 5/12/2013}).

...

במקרה זה אשר לפניי, לנוכח המסקנה כי המנוח לא היה כשיר בעת עריכת צוואותיו האחרונות, ולנוכח המסקנה באשר למעורבות המבקשת בעריכת הצוואות, לא ניתן לבוא ולומר כי צוואותיו אלו (הן צוואת 2015 והן צוואת 2016), הן פרי רצונו של המנוח, כך שאין בקבלת ההתנגדות להן כדי לפגוע בעיקרון כיבוד רצון המת.

סוף דבר אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלהלן: ההתנגדויות לקיום הצוואות מיום 23/8/2015 ומיום 4/5/2016 – מתקבלות.

התובענות לקיום צוואות אלו – נדחות.