נטען, במקרה הנדון הבנק שימש כסוכן ביטוח המהווה את ידה הארוכה של המבטחת ובשל זאת, המבטחת חייבת בגין רשלנותו של סוכן הביטוח.
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, במאמרה: "תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה", עיוני משפט ה (תשל"ז) 608 קובעת:"נראה לנו, כי התשובה תהיה דומה לזו אותה נתנו בהקשר לחבויות המוכר בדיני המכר. גם כאן כמו שם אין מלוא חבויות המבטח קבועות בחוק הביטוח; ולכן הדרך הנכונה תהיה גם כאן פניה לעקרונות הכלליים של דיני החוזים, ובעקבות הפניה זו הטלת חובות של הבהרה, יעוץ וגילוי פרטים על מבטחים. מן הראוי גם לציין כי בדיני ביטוח, רבים מאוד הנוהגים שהשתרשו במשך השנים...
אין חולק כי, משבחרה המבטחת להסמיך את הבנק לפעול בשמה ולמענה – להחתים את הלווים על פוליסת ביטוח קבוצתיות מקום שבו, אין אפשרות שלקוחות אלה יפנו אל חברת הביטוח ישירות והדרך היחידה הנה באמצעות הבנק, לדעתי הדבר לכשעצמו מגביר את החובות המוטלות על המבטחת, שכן היא תולה את גורלם של המבוטחים בידי מי שאין לו כל השכלה ו/או ידע בתחום הביטוח.
...
לצורך תיחום גדר המחלוקת בין הצדדים, אסקור להלן את העובדות שלמעשה אין מחלוקת לגביהן ומכל מקום אלה העובדות אותן אני קובע:
הלווים לוו מהבנק הלוואה ע"ס 816,000 ₪ לצורך רכישת דירה לבתם.
אני קובע עוד כי, אם התובעים שילמו סכום כלשהו מעבר לתשלומי המשכנתא המגיעים מהתובעים עד ליום הפטירה, ודמי הביטוח בגין ואתה תקופה כאמור בסעיף 48,כי אז על הבנק להחזיר את הסכום העודף לידי התובעים בצירוף ריבית והצמדה.
לא שוכנעתי כי יש לחייב את התובעים, בסכום פיגורי התשלומים של המנוחה לבנק,בגין התקופה שלאחר מועד הפטירה.
בנוסף לסכום שהינו סילוק סכום המשכנתא, אני מחייב את הנתבעים שווה בשווה לשלם לתובעים הוצאות משפט בתוספת שכ"ט עו"ד ע"ס 70,000 ₪.
