רשלנות מקצועית של עורך דין בייצוג שני צדדים

הבקשה דנן הוגשה במסגרת תביעה כספית, חוזית ונזיקית, שהגיש התובע בסכום כולל של 400,000 ₪ בטענה כי הנתבע, עו"ד במקצועו, הפר את חובותיו החוקיות והמקצועיות ונהג ברשלנות כלפי התובע, בכל הקשור לעיסקת רכישה של נכס ובשל כך נגרמו לתובע נזקים כספיים.

הנתבע הנו עורך דין רשום בישראל, אשר נטען כי ייצג את שני הצדדים בהסכם המכר וכן התחייב לנהל את רישום הזכויות במבנה וזאת על פי הסכם מחודש יולי 2010, שנערך עם גב' פדר ומר פרומוביץ אפרים, אשר היו בעלים משותפים של המבנה.

...

דרישה לקבלת כל ההתכתבויות היא דרישה גורפת מדי, ואולם נוכח הקשר בין התנהלות התובע לגב' פדר אל מול הנתבע, אני מורה על המצאת התכתבויות הנוגעות לנושא שבפנינו בלבד בין התובע לבין גב' פדר ו/ או מי מטעמם.

סוף דבר לאור הסכמת הצדדים ניתן בזאת צו גילוי מסמכים כללי הדדי בתצהיר ערוך כדין, בתוך 30 ימים מהיום.

נותרה איפוא רק התביעה נגד עורך הדין - הנתבע 3 (להלן: "הנתבע"), בטענה של רשלנות מקצועית של עורך דין בעסקת מקרקעין.

אין מחלוקת כי בעסקת המכר טיפל הנתבע כעורך דין יחיד המייצג את שני הצדדים.

בעיניין עו"ד וסרצוג (ת"א (מח' מרכז) 33301-02-12 שרון כהן נ' עו"ד חנוך וסרצוג (23.10.2014)), סוכמה הפסיקה בנוגע להקף אחריותו המקצועית של עורך דין כלפי לקוח אותו הוא מייצג בעסקת מכר מקרקעין.

...

בנסיבות העניין, כאשר מצד אחד ניצב לקוח, הדורש מעורך דינו להעביר את הזכויות באופן מיידי, למרות שטרם קיבל את מלוא התמורה, ומן הצד השני ניצב עורך דין, אשר חב בחובת זהירות מיוחדת כלפי לקוחו, לוודא כי הזכויות לא תועברנה לפני שיש בידיו אישור בכתב כי מלוא התמורה הועברה כמתחייב מההסכם – נראה לי כי יש להטיל את מרב האחריות בשיעור של 60% על התובע, בגין אשמו התורם המכריע, אולם לא ניתן לנכות את עורך הדין הנתבע, הנושא באחריות בשיעור של 40% לנזק שנגרם בסופו של דבר.

סיכומו של דבר התובע ערך הסכם מכר עם יניב ואשתו, לפיו היה עליו לקבל 550,000 ₪ תמורת הדירה.

אני מקבל אפוא את התביעה העיקרית באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 40% מיתרת התמורה, היינו סכום כולל של 80,400 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

המוכרים הגישו גם הודעה לצד שלישי כנגד עורכת הדין, אשר ייצגה את שני הצדדים גם יחד בחוזה המכר.

על אף שבמעמד חתימת החוזה הכול יודעים כי קיימות חריגות בנייה בנכס, שבים הצדדים וחותמים על סעיף עמום אשר פרשנותו איננה חד משמעית ואשר זמן קצר לאחר מכן הביא לסכסוך מר. אדהמי בעדותו הסביר אמנם, שדוקא לנוכח ניסיון העבר ולנוכח העובדה כי תחום עסוקו המקצועי כעורך דין איננו ניסוח חוזי מכר מקרקעין, ביקשו הוא ורעייתו הפעם לשכור את שירותיה של עו"ד לבר אשר תייצגם, זאת בנוסף לייצוג בני הזוג סלם על ידה.

לכך יש להוסיף כי חובתו של עורך הדין להגן על הלקוח ולשמור על האינטרסים שלו, איננה מתמצה רק בהגנתו מפני פגיעתם של צדדים אחרים, לעתים נידרש עורך הדין להציב ללקוח גבולות, ובכך להגן עליו מפני בחירות שגויות ופזיזות שלו עצמו.

בעניינינו, לנוכח קביעתי דלעיל, כי על סלם לשלם לאדהמי את הפצוי המוסכם הקבוע בחוזה, לא יכול להיות ספק כי נזק ניכר אכן עומד להגרם להם בעקבות פסק דין זה. לפיכך, נותר לבחון שני היבטים אלו: ראשית, האם הפרה עו"ד לבר את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי סלם והתרשלה בתפקידה כעורכת דין סבירה; שנית, ככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, יש לבחון האם מיתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק.

...

גם אם סעיף הסדרת החריגות אכן מנוסח באופן עמום, סוף סוף מסקנתי היא כי פרשנותם של אדהמי היא הנכונה.

סוף דבר בני הזוג צבי ושושנה סלם הפרו את חוזה המכר הפרה יסודית, ולפיכך ישלמו לבני הזוג מרדכי ורותי אדהמי את הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בסך 257,500 ₪.

תביעתם של סלם כנגד אדהמי נדחית.

אלא, שהתביעה שבפניי איננה כלפי הצדדים לעיסקת המכר של הבניין או העיסקאות האחרות שבצעו התובעים, אלא עורכי הדין שייצגו את התובעים בעיסקאות אלו, כאשר עילת התביעה המרכזית היא רשלנות מקצועית.

אחריות מקצועית של הנתבעים : הפן הנורמאטיבי: נקבע בתא (י-ם) 69619-05-19 קטי בן סימון נ' ליאן מיכל סולר (פורסם בנבו, ניתן ביום 28.6.22) : "28. כפי שהעידו הן התובעת והן התובע, הנתבעת שבה ואמרה כי היא מכרה דירה שקבלה בירושה ומשם הכסף לרכישת דירה זו. מדובר בהסבר מניח את הדעת שיש בו כדי להסביר מניין יש לנתבעת שהיא אשה צעירה ולא הצטיירה כבעלת ממון רב, את הסכום לרכוש את הדירה, שאינה דירה יקרה במיוחד, אלא להפך, מדובר בדירה לא יקרה. לא ניתן לצפות כי עורך הדין לא יסתפק בתשובות שניתנות על ידי לקוחו וימשיך בבדיקה עצמאית אודות מקורותיו הכספיים של הלקוח. בפסיקה נקבע כי אכן "חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור "(ע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ' עו"ד יובב פפר (27.02.2012) פסקה 10)‏‏, ואף נקבע כי חובה זו נותרת בעינה כאשר עורך הדין מייצג את שני הצדדים לעסקה אף כאשר מטבע הדברים יהיו נקודות שבהן לצדדים יהיו אינטרסים מנוגדים (ראו על"א 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין (3.9.80)), עם זאת, נקבע כי " לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי... " (ע"א 7485/10 הנ"ל , ס' 11, ההדגשה שלי ב"י) וזאת לא הוכח.

...

לאור כך אני קובעת כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבעים המחייבת בפיצוי התובעים בגרימת נזק כלשהו נטען.

הנימוק השני – בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, ככל והתובעים שכנגד הגיעו למסקנה שיש לתקנו ולהוסיף עליו, היה עליהם לעשות זאת בכתב בצורה מסודרת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

יחסיהם של עורכי הדין עלו על שרטון במהלך ניהול תיק הרשלנות הרפואית והייצוג של בני הזוג עבר לידי עו"ד ג'אבר.

על פסק הדין שני הצדדים הגישו ערעור.

טיעוני הצדדים: המבקשים, בני הזוג, טענו שהסעד לקבלת המסמכים לא מוצה בהליך תביעת הרשלנות וממילא אין הדבר חוסם אותם מלקבל את המסמכים המקוריים שהם זכאים להם מכח החיובים המקצועיים החלים על עורך דין (ר' תגובת המבקשים מיום 11.4.21).

...

המשיב טען שיש לדחות את הבקשה להמרצת פתיחה על הסף.

המשיב ביקש, כי ייפסקו הוצאות לדוגמה וטען כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב. דיון: אפתח ואומר שדין הבקשה לסילוק להתקבל כפי שאפרט להלן: דחיית תובענה בלא ברורה עד תום מעוגנת בתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת (ההדגשה הוספה): "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." תקנה זו החליפה את תקנה 101(א) לתקנות הישנות בה נקבעה סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה מ"כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (תקנה 101(א)(3) לתקנות הישנות).

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, איני יושבת כערכאת ערעור על כב' הש' סילברמן.

לאור אלה אני מקבלת את הבקשה לדחות את ההליך על הסף וקובעת כי התובע ישא בשכר טרחת בא כוח הנתבע בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ג, 09 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.