רשלנות מציל בבריכה שגרמה לטביעת פעוט

בהיעדר ראיות לסתור, הרי שלא בוסס קשר בין ההליכה לרכב לבין כשל ההשגחה שגרם לטביעת הפעוט.

הגם שייתכנו מצבים של היתנהלות חריגה מצד מתרחץ, שאפשר כי תנתק את הקשר הסיבתי שבין התוצאה לבין מחדל המציל, לא כך היתרחש במקרה מושא הליך זה: רשלנותה של ר' לא הייתה חריגה, כי אם היתנהלות של מבלים בחוף שברגעים של חוסר תשומת לב לא נתנו דעתם די הצורך לפעוט והחמיצו את כניסתו לים.

מבט אל הפסיקה מציג פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, במקרים דומים, בגובה של מאות אלפי שקלים: כך עניין חברת החשמל הנזכר לעיל, שעסק בטביעת פעוטה בת שלוש ובו נפסק סכום של 700,000 ₪; סכום זהה שנפסק במקרה שעסק בטביעת בן 17 באגם - ת"א (נצ') 36748-05-10 עיזבון המנוח ב.ש. נ' חברת חלקות 4, 7 בגוש 15392 בע"מ (28.9.16); ת"א (מח' ת"א) 2387/04 אגבבה נ' ד.י.ש חב' בע"מ (10.4.08) בו נפסק סכום כולל של 800,000 ₪ לעזבונו של בן 11 שטבע בבריכה; סכום של 750,000 ₪ שנפסק לעיזבון בן 17.5 אשר טבע בים, בת"א (י-ם) 8682/05 עיזבון המנוח אלפורד נ' עריית תל אביב יפו (2.12.07); מיליון ₪ שנפסקו במקרה של טביעת בת 17 בכינרת בת"א (נצ') 2542/04 עיזבון המנוחה יוליה נ' חוף התכלת-טבריה (30.3.10); ו-150,000 ₪ שנפסקו במקרה של טביעת בגיר בן 23 בחוף מוסדר בע"א 6181-99 עריית נתניה נ' גרשון חיטיבשוילי (3.8.00).

...

מהנימוקים שהוצגו לעיל, אני סבור כי תרומת רשלנותה לקרות האסון גבוהה באופן משמעותי מזו של המצילים.

לכן, טענת הנתבע לניתוק הקשר הסיבתי ולאיון אחריותו נדחית.

לכן, טענה זו נדחית.

טענות הנתבעים לטענת הנתבעים התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הנתבעים ו/או מי מהם התרשלו וכי בגין התרשלותם נגרם הנזק הנטען, נטל ההוכחה מתחילתו ועד לסופו מוטל על התובעים, הם לא עמדו בנטל זה, ומשלא הוכיחו התובעים את תביעתם דינה להדחות.

בריכה ששטח פני המים שלה עד 750 מ"ר ושאינה בריכת פעוטות 30 1 מציל אחד מסוג 1 שעבר הכשרה בעזרה ראשונה לפי תקנות אלה 2 מציל אחד מסוג 1 ומגיש עזרה ראשונה אחד מעל 30 2 מציל אחד מסוג 1 ומגיש עזרה ראשונה אחד (א) תקן המצילים, מגישי עזרה ראשונה ואנשי צוות בריכת השחיה, באתר בריכת שחיה שבו בריכת שחיה יחידה, אלא אם כן צוין אחרת, לא יפחת מהמפורט להלן: מת/3 עולה כי שטח הבריכה הוא 726 מ"ר ועל כן, מאחר ומספר המתרחצים היה מעל 30 התקנות קבעו כי בבריכה היה חייב להיות לפחות מציל אחד מסוג 1 ומגיש עזרה ראשונה אחד.

...

טענות הנתבעים לטענת הנתבעים התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הנתבעים ו/או מי מהם התרשלו וכי בגין התרשלותם נגרם הנזק הנטען, נטל ההוכחה מתחילתו ועד לסופו מוטל על התובעים, הם לא עמדו בנטל זה, ומשלא הוכיחו התובעים את תביעתם דינה להידחות.

לאור האמור אני קובע כי המנוח נפטר כתוצאה מטביעה בבריכה וכתוצאה מהפרת חובה חקוקה ועקב רשלנותם של הנתבעים ועל כן עליהם לשאת בפיצויים לתובעים עקב כך. אשם תורם מתקיימת כאן אחריות בשל הפרת חובה חקוקה וכן על פי עילת הרשלנות.

ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפניי על אף נכותו הקשה של המנוח, שסבל מסכיזופרינה כרונית ולא היה עצמאי, אלא חי בהוסטל כאשר היה אמו הייתה מגיעה לביקורים ומוציאה אותו לחופשות בביתה בסופי השבוע, ובעניין זה אינני מקבל את טענותיה של האם כי המנוח היה אדם בריא - השאירה אותה אמו בבריכה ללא השגחה מצידה וספק אם ממקום ישיבתה היה לה קשר עין עמו, ולכן אינני יכול להתעלם גם מחלקה של אמו של המנוח באירוע הטביעה המצער.

בניכוי אשר תורם בשיעור של 25% הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים (לפי חלקם בצו הירושה), את הסך של 153,750 ₪.

בשל חשיבות התפקיד ראה מחוקק המשנה להתקין את תקנות הבטיחות המפרטות בצורה דווקנית (וחריגה יש לומר) את חובותיו של המציל ובהן "למנוע טביעות ותאונות בבריכת שחיה" (תקנה 7(א)(2)) ולצורך כך "להמצא...במקום שיאפשר לו גישה מיידית למים ... ותצפית נוחה על כל שטח הבריכה ... בהיתחשב במצב התאורה, בכמות המתרחצים וסוגם, שדה הראיה ובקרבה למים" (תקנה 7(א)(1)).

· ת"פ 2569/01 מדינת ישראל נ' יאקושנשו (5.6.03), בו הורשע נאשם ששמש כמציל בבריכה, בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

· ת"פ 20282-09-15 מדינת ישראל נ' אביגיל **** (27.10.16), בו נידונה מטפלת ל-12 חודשי מאסר בגין גרימת מותו ברשלנות של פעוט כבן שנה שהיה בהשגחתה.

...

ודוק: גם ביחס לעבירות אחרות הקשורות לניהול הבריכה לא הובאו ראיות על מנת שניתן יהיה לבסס מסקנה בדבר אכיפה בררנית (אם כי ביחס לעבירות אחרות מדובר בקבוצת שוויון שונה אך הדיון בנושא אינו נדרש בשל כך שהוא תיאורטי).

סיכומו של דבר, יש לגזור על הנאשם עונש מאסר שלא בעבודות שירות, בגדרי טווח הענישה המוסכם.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל.

עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו להפעלתה של בריכת הפעוטות, בכך שהתירו כניסה של מתרחצים רבים מדי לבריכת השחיה, בכך ש המלון העסיק בבריכה מציל אחד בלבד, שהיה עובד חדש, בכך שאיפשרו למנוח להכנס למים העמוקים, בכך שלא דאגו לקיומו של ציוד החיאה תקין ועוד.

בת"א (י-ם) 1515/96, יעקב יהושע נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, דינים-מחוזי (לב(4)630, נפסקו לילד שרופאים התרשלו בלידתו עם פיגור שכלי ונגרמה לו נכות של 100% עד למותו בגיל חמש-כ-250,000 ₪.

...

על כן, סבורני, כי יש להעמיד במקרה זה את הפיצוי בגין אבדן ההכנסה בשנים האבודות על סך גלובאלי של 700,000 ₪, כשמסכום זה יש לבצע ניכוי בהתאם לאשם התורם האמור לעיל.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 1,401,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בסעיף 17 לכתב האישום נטען כי רשלנותם של שני המצילים התבטאה באלה: לא קיימו תצפית נאותה לעבר הבריכה, כשבשל כך בשום שלב לא הבחינו בכניסתו של המנוח למים, בכך כי הוא היתרחק משפת הבריכה לעבר האיזור בו עומקם של המים היה כ-2 מ', בכך כי הוא החל לטבוע תוך שהוא מנסה להציל את עצמו, ובכך כי שקע מתחת לפני המים.

בסיכומם של דברים בית המשפט קבע כי על מציל סביר בנסיבות המתוארות היה לצפות טביעת המנוח ולפעול באופן מידי להצלתו, דבר שלא נעשה, ובכך ברינה גרם ברשלנותו למות המנוח.

יוזכר, שאין המדובר בפעוטות אלא בילדים כבני 10.

...

בנוסף, אין להתעלם מחלוף הזמן מהאירוע ועד הגשת כתב האישום וממשך הזמן הכולל מאז האירוע ועד היום, מהעובדה שבעקבות האירוע ברינה הפסיק את עיסוקו כמציל, מנתוניו – גילו הלא צעיר, השנים הרבות בהן פעל כמציל, ללא דופי, העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות, והעובדה שבסופו של דבר הוא קיבל עליו את הדין וחזר בו מהערעור על הרשעתו.

נוכח מכלול נתונים, נסיבות ושיקולים אלה מצאנו להקל בעונש המאסר של ברינה.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעור המדינה על זיכויו של חזנוביץ, מקבלים את ערעורו של ברינה על העונש ומעמידים את תקופת המאסר בעבודות שירות שלו על 6 חודשים.