רשלנות מעסיקים שגרמה למוות בתאונת עבודה

שאם לא כן, מדוע בכלל נדרשה שאלת זהות המעסיק ומדוע נידרש בית הדין לקביעה לפיה התאונה אינה תאונת עבודה מחמת שנגרמה בשל תרומתו או התרשלותו של המערער.

בחוק הביטוח הלאומי לא החמיר המחוקק הישראלי כפי שעשה זאת קודמו בסעיף 6 (1) סיפא הנ"ל. כל שתימצא הוא ההוראה שבסעיף 38 לחוק הביטוח הלאומי הקובע - בדומה לאמור בסעיף 6(2) לפקודה המנדטורית - כי לא תיחשב לתאונת עבודה, תאונה שקרתה עת נהג המבוטח 'ברשלנות שלא בהתאם' להוראה חוקית שביחס לעבודתו או להוראת מעבידו, אלא אם כן נפטר כתוצאה מהתאונה או היה בלתי-מסוגל לעבודה ארבעה שבועות לפחות או נהיה לנכה.

...

לפיכך טען המוסד כי המערער לא עבד אצל מעסיק ישראלי ואף לא היה מבוטח בעת התאונה באופן אחר המזכה בדמי פגיעה ולכן דין תביעתו להידחות.

שאלה שניתן להכריע בה בשים לב למכלול הראיות גם בהינתן כי הטענה הנוגעת להיותו של פלוני מעסיקו של המערער נדחית – אם כי עשוי להיות לה משקל בהוכחת הטענה להיות המערער במעמד של עובד בעת התאונה.

לעניין זה יש להביא בחשבון כי לכאורה עסקינן באתר בניה מוסדר וגדול בו פועלים מספר גורמים על כל המשתמע מכך מבחינת היכולת להיכנס לאתר ולעבוד בו. לאור האמור לעיל מצאנו כי יש להשיב את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שידון ויברר מה היה מעמדו של המערער בעת ביצוע העבודה - האם מעמד של עובד שכיר או מעמד אחר, וככל שהיה שכיר האם של מעסיק ישראלי או לאו ומה משמעות הדברים מבחינת הזכאות לגמלה.

על מנת לאפשר את מיצוי הבירור, לרבות העובדתי, יתאפשר למערער במועדים שיקבעו על ידי בית הדין האזורי להמציא ראיות מתוקנות אשר יבהירו את טיבו של האתר, את זהות הקבלן הראשי וקבלני המשנה, את משמעות הכרטיס שנטען כי הוא כרטיס כניסה לאתר, תיק המשטרה, ענייני תביעת הביטוח וכיו"ב. סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 39 לעיל.

אולם, נוכח העובדה כי מישפחות הנפגעים זוכים לקיצבה מהביטוח הלאומי היות והארוע מוגדר הן כתאונת דרכים והן כתאונת עבודה וכן נוכח עתירת המאשימה לפצוי סמלי בלבד, הרי שמצאתי שלא להחמיר מעבר לעתירת המאשימה, ולכבד את הסכמות הצדדים גם באשר לרכיב זה. דיון בעיניינו של נאשם 2 (להלן: "הנאשם") דיון - קביעת מיתחם העונש ההולם כתב האישום מתאר ארוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מיתחם עונש הולם אחד.

שלושה מהם מצאו את מותם בתאונה זו. באשר לחלקו היחסי של הנאשם בבצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בבצוע העבירה; יש לתת את הדעת לכך כי הנאשם לא בחר מיוזמתו ללמוד נהיגה ולשמש נהג אשר מסיע פועלים אחרים, אלא הדבר נקבע עבורו על ידי מעסיקו, נאשם 1.

כמו כן, חציית הצומת ביום התאונה והפעלת שיקול הדעת הרשלני בעת הכניסה לצומת, מבלי שהיה ביכולתו להשלים את החצייה מבלי לחסום את דרכה של המשאית, רובצת לפתחו של הנאשם בלבד, ולנאשם 1 לא הייתה כל השפעה על כך. באשר לנזק שניגרם מבצוע העבירה; תאונת הדרכים הסתיימה בתוצאה טרגית כאמור לעיל וגרמה למותם של שלושת המנוחים וכן לפציעתם של שאר הנתינים התאילנדים בדרגות חומרה שונות וכן לנהג המשאית נגרמו כאבים ברגל ימין ובאמה ימנית.

...

לצד זאת קיימים שני שיקולים נוספים לפיהם ככלל ראוי לגזור עונש הכולל מאסר בפועל, וכי נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן בעלות משקל רב. כך הבהיר את הדברים לאחרונה כב' השופט מ' מזוז בבע"פ 10152/17 ‏מדינת ישראל נ' ח'טיב (10.5.18): "על רקע זה התגבשו בפסיקה שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים קטלנית: האחד, ראוי לגזור על הנאשם עונש חמור, הכולל השתת עונש מאסר בפועל והרחקה מן הכביש לתקופה ארוכה, וזאת משיקולי הרתעה ובשל כיבוד עקרון קדושת החיים. השני, ככלל נסיבותיו האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". בכל הנוגע לדרגת רשלנותו של הנאשם, סבורני כי אין המדור ברף רשלנות גבוה מאוד כטענת המאשימה, אלא ברף רשלנות בינוני-גבוה.

סבורני כי בהינתן הפער המתואר לעיל הרי שיש מקום לתת משקל משמעותי לעונש אשר הוטל על נאשם 1 בעת גזירת עונשו של הנאשם ולהקל בעונשו של הנאשם במידה מסוימת.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בחלקו הנמוך יחסית של המתחם.

סוף דבר – בעניין שני הנאשמים אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, על פי האמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

תביעה זו עניינה פטירתו של המנוח, ס.א. ז"ל ביום 11.11.17 (להלן: "המנוח"), לאחר שנחבל בתאונת עבודה, שלטענת התובעים נגרמה עקב רשלנות מעסיקתו, הנתבעת 2, אשכול פרויקטים בע"מ (להלן:" החברה", "הקבלן"), ובנוגע לטענה לטפול רפואי רשלני של בית החולים ע"ש איכילוב בו אושפז וטופל המנוח לאחר התאונה ועד לפטירתו.

...

מהראיות והעדויות ובכלל זה הרשומה הרפואית שהובאו לפני בית המשפט אין בידי לקבל את הטענה כי המנוח טופל על ידי רופאים זוטרים, מבלי שנבדק ו/או טופל על ידי רופאים בכירים ומנוסים, בתחום הנוירוכירורגיה.

בנוגע למאמר מס' 1, שעסק במטופלים שסבלו מפגיעות ראש עד כדי מצב של קומה, ניסתה התביעה להוכיח שהיות ו- 67.8% מהמטופלים שהדרדרו, שרדו בסופו של דבר, יש כדי להשליך גם על המקרה הנדון.

סיכום לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם.

לא הוכח לבית המשפט כי הנתבעים התרשלו ו/או הפרו חובה חקוקה כלפי המנוח על כן, התביעה נדחית.

על פי עדויות המעסיק והעובד, התאונה אירעה בזמן נסיעה שבוצעה במסגרת עבודתו של הנתבע.

זאת מהטעם שהחבות על פי סעיף 13 לפקודה היא "... אחריות חמורה. התובע אינו נידרש להוכיח כי עוולת העובד נגרמה עקב התרשלות המעביד, והמעביד איננו נפטר מחבותו גם אם יוכיח כי היתנהגותו היתה ראויה וכי לא התרשל" (ישראל גלעד, דיני נזיקין- גבולות האחריות (תשע"ב- 2012), עמ' 1195, להלן: "י' גלעד, גבולות האחריות").

אפשר כי המעביד התרשל בעצם העסקת העובד, בהדרכתו, בפקוח עליו, בהנהגת הסדרי בטיחות בעבודה ובהטמעתם וכיוצא בזה.

...

תא"מ 21624-07-20 התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד: 55,728 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

"אין רואים תאונה כתאונת עבודה אם ארעה בעת שהמבוטח נהג ברשלנות שלא בהתאם להוראה חוקית ביחס לעבודתו שהובאה לידיעת העובדים במקום עבודתו, או שלא בהתאם להוראות שניתנו לו מאת מעבידו או מאת מי שנוהג להורות לו בענין עבודתו, אלא אם כן כתוצאה מאותה תאונה נפטר המבוטח או נעשה נכה עבודה או לא מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת, עשרה ימים לפחות, ואלא אם כן היו רואים את התאונה כתאונת עבודה לולא נהג כאמור".

העובדה כי הנסיעה בוצעה ברשלנות, אין בה כדי לשלול היותה תאונת עבודה וזאת בהיתחשב בנזק המשמעותי, שניגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

...

בעניינינו, כנגד התובע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה והורשע בסופו של דבר בעבירות שונות מפקודת ותקנות התעבורה, שאינן מוגדרות כפשע.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל ועל אף שהיה ראוי ונכון כי התובע לא ינהג במהירות מופרזת ובכך לסכן את עצמו ואת הסביבה, אין מנוס מקבלת התביעה.

על כן, התביעה מתקבלת, במובן זה שאנו קובעים כי יש להכיר בתאונה מיום 1.5.20 כתאונת עבודה.