רשלנות מעסיק ותרומת רשלנות עובד בתאונת עבודה

התובע טוען כי הארוע נשוא התביעה ארע עקב רשלנות נתבעת 1 מעסיקתו (ראו: ס' 10 לכתב התביעה, רשימת פריטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת 1), ולפיכך על נתבעות 1-2 לשלם לו פיצויים בגין נזקיו עקב התאונה.

בטופס בל/211 (טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 12.11.12 (צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית התובע), תחת הכותרת "תאור הפגיעה" צוין כך: "תוך כדי עבודתו בתל יוסף נפל מהמשאית וניגרם לו שבר ברגל (שמאל) פציעה בראש וביד ימין". הכרעה בשאלת נסיבות התאונה מן המפורסמות כי נטל ההוכחה, המורכב מנטל השיכנוע ונטל הבאת הראיות, מוטל על התובע, שהנו בבחינת "המוציא מחברו". כאמור, במסגרת ההליך דנן העיד מטעם התביעה התובע בלבד.

לאחר ששקלתי את מלוא הנתונים נחה דעתי לקבוע כי הוכחה עוולת הרשלנות, אם כי יש הצדקה לייחס אשם תורם לתובע ההולם את מכלול הנסיבות.

...

גם כאן נראה לי צודק לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה, ואני מעמיד פיצוי זה על סך 25,000 ₪.

סוף דבר: מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

שקלתי בדעתי ואני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בנגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982)).

ככלל, הנטיה בהלכה הפסוקה לעניין פגיעת עובד בתאונת עבודה, הנה להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה.

כן נפסק כי "ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא אשר גרם לנזק [...] מקום שנימצא כי העובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת" (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר טבניו הנדסה תיכנון ובצוע עבודות חשמל בע"מ ואח' נ' יאסין ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], 31.08.2011).

...

לפיכך, הנני קובעת כי המדובר בסירוב סביר שאין לזקוף אותו לחובת התובע.

עולה אם כן, כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן: · הפסדי שכר לעבר 136,000 ₪ · הפסדי שכר לעתיד 319,000 ₪ · הפסדי פנסיה 54,600 ₪ · הוצאות רפואיות ונסיעות 10,000 ₪ · עזרת צד ג' 30,000 ₪ · כאב וסבל 75,000 ₪ · בניכוי תגמולי מל"ל 190,000 ₪ - --------------------------------------------------- סה"כ : 434,600 ₪ סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה של התובע, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 434,600 ₪.

בנוסף לסכום האמור תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח אי-השויון ביחסי הכוחות בין העובד והמעסיק, מקובל בתאונות עבודה לאמץ את המבחן השני [ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה(2) 593 (1991)].

רלוואנטיים גם הדברים שנקבעו בעיניין בוארון, בעמ' 425: "עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפצוי המגיע לו עקב הפגיעה שניפצע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע - עלינו להביא בחשבון, שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת". הנתבעות מפנות לכך שמדובר בעובד ותיק שיודע את העבודה, כי תעה בדרך למרות הנחיות שקבל, וכי היה עליו ללבוש אפוד זוהר ביציאתו את הרכב, וגם אם לא היה אפוד זוהר ברכב, כ"עדותו הכבושה", הרי שלפי הנהלים היה עליו לבדוק זאת טרם יציאתו למשמרת.

...

התביעה הנדונה נגד הנתבע 2 - נדחית בזאת.

גם התביעה שכנגד שהגיש הנתבע 2 - נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.

ועוד, "המגמה, שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה". (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לו (2) 592 (1982), בעמ' 603-604) (ההדגשות שלי-ר"ג').

...

מכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע נהג כעובד סביר ואחראי ולא ניתן לייחס לו כל אשם תורם.

חוות הדעת של דר' אנגל מקובלת עלי ולא מצאתי מקום לסטות ממנה.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע, פיצויי בגין נזקיו כדלקמן: א. אובדן כושר השתכרות לעתיד 30,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה 3,500 ₪.

אני סבורה כי הנתבעת 1 כמעבידה של התובע נושאת באחריות לעצם ארוע התאונה, ושוכנעתי כי זו ארעה בשל רשלנות ואי זהירות בקביעת אופן ביצוע העבודה, פקוח על העבודה, דרישה לבצוע העבודה במועדים קצרים מהנדרש, תוך יצירת לחץ על העובדים הנאלצים לבצע את העבודה באופן היוצר כלפיהם סיכון.

מצאתי את עדותו של מר טארק בפניי אמינה וסבירה, וכפי שהסתמכתי עליה כדי לקבוע שאין לייחס לתובע רשלנות תורמת בנוגע לנסיבות ארוע התאונה, יש מקום לקבל עדותו בכל הנוגע ליכולתו של התובע לשוב לעבודה.

עסקינן בקביעת פיצוי בדרך של אומדנא בלבד, כאשר אין בקביעת פיצוי זה כדי לפצות באמת על סבל שניגרם לאדם עקב פגיעתו בתאונת עבודה, אלא עסקינן בקביעת פיצוי מוערך על פי מדדים שנקבעו לעניין זה בפסיקה.

...

משכך, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו בעבר על פי קבלות שצורפו בסך כולל של 47,268 ₪.

משכך, בהתחשב בכך שהתובע לא הגיש ראיות להוכחת ראש נזק זה, אינני פוסקת סכומים בגין ראש נזק זה. אני סבורה שהתובע לא הוכיח טענותיו לעניין זה בנוגע להוצאות בעבר, ולאור ההודאה שלו ושל אשתו בעדותם בפניי כי התובע שב לנהוג ברכב רגיל ועשה בו שימוש יומי להגיע לעבודתו, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נזק לא ממוני – כאב וסבל התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 400,000 ₪, אילו הנתבעת טוענת כי סכום זה מוגזם ואינו משקף כראוי את נסיבות התיק דנן, פיצוי בסך של 100,000 ₪ יהיה נכון בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ואינני משיתה אשם תורם על התובע.