רשלנות מעביד בתאונת עבודה - נפילה ממשטח עבודה

תביעה לניזקי גוף שארעו לתובע בעטיה של תאונת עבודה בגין נפילה מסולם.

הנתבעות כפרו בכתב הגנתן בהתרחשות התאונה ובאחריותן לניזקי התובע וטענו שלא הייתה התרשלות מצד המעבידה ולחילופין אם התאונה ארעה, היא ארעה בשל אשמו המכריע של התובע.

מאחר ולא סופק משטח עבודה נאות והתובע ביצע עבודה שהתבקש על ידי המעביד לבצע באמצעות הכלים שנמצאים בשטח אין להטיל את האחריות על התובע שפעל למען מעבידו לצורך ביצוע העבודה.

...

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 80,000 ₪ הפסד שכר מלא וחלקי לעבר 138,966 ₪ הוצאות לעבר 15,000 ₪ הפסד כושר לעתיד 213,412 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 42,285 ₪ עזרה והוצאות לעתיד 30,000 ₪ סה"כ 519,663 ₪ מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% כך שמתקבל סך של -.

בשים לב לאמור לעיל אני מורה לנתבעות להגיש חוות דעת אקטוארית לפי מקדם היוון של 3% הנכונה למועד פסק הדין וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

התוצאה לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה.

עם זאת, דין טענותיה של הנתבעת לעניין זה להדחות, לאחר שהנתבעת עצמה חתמה ביום 1.9.13 על טופס למתן טפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250), שבו נרשם "במהלך העבודה עמד על משטח עץ ונפל על יד ימין". הנתבעת אינה מכחישה את חתימתה על טופס זה (וראה לעניין זה עדויות עדי הנתבעת, מר משה אלימלך ומר מרדכי ממן).

החלקה במקום העבודה הייתה סיבת הפגיעה בעיניין סובחי שהובא לעיל, ולעניין זה נאמר עוד בפסק הדין הנ"ל כך: "לא הרי החלקה כהרי החלקה, שלזו יימצא מעביד אחראי וזו ימצא הוא עצמו פטור מעונשה. לעניין קביעת חובתו ואחריותו של מעביד כלפי עובד, שני גורמים עקריים הם בפרק המשנה שעניינו החלקה מפאת רשלנות: האחד עניינו באיתורו ובאיפיונו של הגורם הישיר והמיידי להחלקה, והאחר עניינו באמצעים שנקט המעביד למניעת החלקה ונזקיה.

כאמור, התובע לא פרט בתצהירו מדוע עמד על משטח העץ: האם נתבקש על ידי מעבידו לעמוד על משטח עץ? האם נדרשה עמידה זו לצורך העבודה? מה היה גובה משטח העץ שעליו עמד? האם עצם העמידה על משטח העץ יצרה סיכון מיוחד? התובע מילא פיו מים בכל הנוגע לנסיבות התאונה, ולא טרח לפרט כל אלו.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את התביעה.

לאור מסקנה זו איני רואה צורך להכריע בשאלת גובה הנזק.

התביעה נדחית.

הרקע לתביעה התובע, תושב העיר שכם, יליד 20/3/1994 נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 9/2/2015.

על פי המתואר בכתב התביעה ביום התאונה עת עבד בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: המעביד ) בעבודת בניה בישוב אריאל בבניין בקומה העשירית, סיים להכין טיטי ובעודו צועד מספר צעדים באותה קומה רגלו נתקלה בעצם כלשהוא - כשהמקום היה רווי עצמים, אבנים ושברי בניה – נפל ופניו נפגעו באבן.

וכך היה הלך הנמקתו של בית משפט העליון, המתאים גם לענייננו: "על המערער הוטלה עבודה קשה הכרוכה במאמץ פיסי של עבודת סבלות - נשיאת ברזלים המיועדים לבניה. לא עליו היתה מוטלת המשימה לנקות את משטח העבודה מהקרשים אשר היו מפוזרים בו. הדבר היה מוטל על המשיבה, וכפי שהוכח, מצב המשטח - על המכשולים שבו - היה ידוע לה, ולא היה כל צורך שהמערער יסב תשומת לבה לכך. על אף זאת, לא נעשה על ידה דבר לתיקון המצב. בנסיבות אלה, נאלץ המערער לשאת את הברזלים הכבדים כשהוא הולך על אותו משטח, על הסיכונים הטמונים בו. היה עליו, כמובן, ככל אדם סביר, לשים לבו למשטח שלפניו ולהיזהר בהולכו על המשטח לבל יתקל באחד ממכשולי הקרשים אשר היו פזורים עליו. אולם בנסיבות בהן אדם אדם נושא מטען כבד, וכפי שהוברר, העבודה של פריקת המטען נעשית בקצב מואץ, אך סביר שהוא עלול לטעות ולא להבחין במכשול העומד בדרכו, בפרט כשהוא מרוכז בעבודתו הפיסית הקשה. אכן, נשיאתו של משא כבד מגבילה את היכולת לשים לב היטב למסלול הדרך בו הלך המערער. אין גם להוציא מכלל אפשרות סבירה, שבגלל היותו מרוכז בעבודה זו, נעלם מעיניו קרש או חלק של קרש, ועובדה זו היא אשר גרמה לכך שנתקל בו ונפל. תוצאה כזו של התקלות בקרש ונפילה עלולה לקרות בלהט העבודה ומתוך רצון לבצעה ביעילות ובזריזות, ולא תמיד תצביע על קיום התרשלות." בדומה על התובע הוטלה מלאכה של הובלת טיט ממקום למקום לאחר הכנתו.

...

לכן כשאני משקלל עניין זה, ותקו של התובע אצל הנתבעת כחצי שנה, אל מול השכר הממוצע בשטחים אני סבור כי יש לאזן בין טענות הצדדים ולפסוק לעתיד בהתאם לשכרו אצל הנתבעת מס' 1 ללא תוספות נוספות בעתיד.

לכן אני מורה על דחיית הטענה.

התוצאה לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע כדלקמן: כאב וסבל 34,000 ₪ הפסד שכר מלא לעבר 6,674 ₪ הפסד שכר חלקי 5,000 ₪ עזרה והוצאות 4,000 ₪ הפסד כושר לעתיד ות"ס 86,762 ₪ סה"כ 136,436 ₪ בניכוי אשם תורם 25% 102,327 בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בתוספת הצמדה וריבית כחוק (36,709) ₪ סה"כ 65,618 ₪ לסיכום על הנתבעות לשלם לתובע סך של 65,618 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 6,715 ₪ (אגרת בימ"ש + חוות דעת ד"ר דוד + חוות דעת ד"ר גרזוזי).

לחלופין טוען התובע, כי מדובר בתאונת עבודה, שנגרמה בשל רשלנות המעביד.

כאן, אמנם אין מדובר בעדות יחידה ביחס לעצם הפגיעה בעבודה, שלעניין זה נתמכת עדותו של התובע בעדויותיהם של זרחי, אלכס והנהג; אולם לעניין מעורבות המלגזה, והטענה כי הצמיגים נפלו על התובע ממשטח שהועמס על המלגזה, ותוך כדי תנועתה, ניתן לראות בעדותו של התובע משום עדות יחידה של בעל דין, אשר בעיניינה קמה חובת הנימוק המיוחדת, הקבועה בסעיף 54 הנ"ל. לעניין זה נפסק, כי אם בית המשפט נותן "אמון מלא" באותה עדות יחידה – להבדיל מהעדפתה על פני האחרת – הרי שיש בכך פירוט ראוי, העומד בתנאי סעיף 54 הנ"ל (ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733).

...

סוף דבר אני מקבלת את גרסת התובע, לפיה נפגע בתאונה בעת שנפלו עליו צמיגים שהועמסו על משטח, שהועמס על מלגזה, ובעת נסיעת המלגזה אחורנית.

פועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4.

בשלב זה אני קובעת את התיק לקדם משפט ליום 22.1.19 בשעה 09:30.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 24.12.1992, בעקבות תאונת עבודה שארעה לו לטענתו ביום 27.2.2017 במסגרת עבודתו כפועל אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת), בעת בניית בית פרטי בן שתי קומות ביישוב ניצן שליד אשקלון.

אכן, בטופס התביעה לדמי פגיעה, בחלק המיועד לגירסת המעסיק, כתב שרעבי כי "לפי מיטב ידיעתי החליק במדריגות במהלך ויכוח עם חבר לפני תחילת העבודה" (אגב, לא נכתב "אלים" כטענת הנתבעות בסיכומיהן); אלא שכאמור, מדובר בפרק בטופס שאינו חתום על ידי העובד ועל כן אין בו כדי לחייבו; המעסיק עצמו לא הגיע ליתן עדות ולהבהיר מה מקור "מיטב ידיעתו" האמור וממי שמע גרסה זו, שהרי הוא עצמו לא נכח בתאונה.

תקנה 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות עבודות הבניה או התקנות) קובעת, כי כל משטח עבודה באתר בניה, ממנו עלול אדם ליפול לעומק של למעלה משני מטרים, יהיה מגודר על ידי אזן יד ואזן תיכון (מעקות אופקיים) ועל ידי לוחות רגל (משטח צמוד לקצה משטח העבודה, המיועד למניעת נפילת חמרים או ציוד); תקנה 79 לתקנות קובעת, כי מסביב לפתח בריצפה, במשטח עבודה, במסלול מדרגות או כל משטח אחר יש להתקין אזן יד ורגל ולוחות רגל, קרי, אמצעי גידור למניעת נפילה מגובה.

יחד עם זאת, בשים לב למידת אחריותה של הנתבעת כמפורט לעיל, ולאור ההלכה הפסוקה כי על מעסיק לנקוט צעדי זהירות גם כנגד היתנהגות רשלנית של העובד עצמו, מצאתי לנכון להעמיד את שיעור האשם התורם המיוחס לתובע על שיעור מתון של 10%.

...

בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הגריעה מכושר השתכרותו על 6,000 ₪ בערכי היום.

מכל האמור לעיל עולה, כי מהפיצוי לתובע יש לנכות את תגמולי המל"ל הרעיוניים, אותם זכאי היה לקבל לו היתה נקבעת לו במל"ל, בנוסף על הנכות שנקבעה, נכות נפשית בשיעור של 10%, כקביעתו של מומחה בית המשפט.

כיוון שהנתבעות לא צירפו לסיכומיהן חוות דעת אקטואריות עדכניות - ומן הראוי היה כי יעשו כן - אני מורה להן להגיש חוות דעת עדכניות בתוך 7 ימים.