רשלנות מכון יום לקשיש שגרמה לתאונה קטלנית

.ברגע שיודעים שיש שבר בחולייה צוארית שנייה, זה לכשעצמו מצב שמסכן חיים בכל רמה, במיוחד לאנשים קשישים" (עמ' 4).

העבירות בהן הורשעה המערערת שפעמים חוטאים בהן אנשים המכונים "נורמטיביים" להם עבר תעבורתי אשר אינו מכביד, כמקרה דנן, מחייבות את בית המשפט להקשות ליבו חרף האמור ובכך לתרום תרומתו למען יצומצם הקטל בדרכים.

בעיניין זה ר' דברי כבוד השופט א. רובינשטיין ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מד"י, פורסם בנבו (ביום 19.1.06): "שכל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בהן תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה – מן הסתם – הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמאטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר." וכן ר' ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מד"י, פורסם בנבו (ביום 16.11.09) מפי כבוד השופט נ. הנדל: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". זאת ועוד, הטענה לפיה שגה בית משפט קמא שלא אימץ את תסקיר שירות המבחן, שבקליפת האגוז המליץ על צו מבחן ושל"צ משיקולים אישיים הקשורים במערערת, במצבה המשפחתי וקשייה בעקבות התאונה, נדחית על ידנו שכן כידוע המלצת שירות המבחן אין בה כדי לחייב את בית המשפט, כפי שקבע כב' השופט (כתוארו אז) מ. שמגר בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, בעמ' 318: "שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה. לכן, אין לבוא בטרוניה אל שירות המבחן, אם הוא נותן דעתו בעיקר לאינטרס האישי של הנאשם, ואף מוכן להציע הצעות לשיקום, המעוגנות, לעיתים, בהערכה ובהתרשמות ותו לא. השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע. מכאן כי אל הדברים, העולים מן התסקיר, מצטרפים, בדרך כלל, נתונים רלוואנטיים נוספים, המשמשים יסוד לשיקוליו של בית המשפט, כגון מהות העבירה, הלקחים לגבי האיש ומעשיו, כפי שהם מתגבשים בראייתו של בית המשפט, ועוד" (ההדגשה שלנו).

...

המערערת הביאה לעדות מומחה מטעמה מר ג. וייסמן, אשר ביקש לתמוך בגירסתה לפיה פגיעתה של המנוחה היתה בלתי נמנעת, בנסיבות בהן רכב הטרנזיט היה בכל מקרה מדרדר את רכבה של המערערת לעבר המנוחה, כאשר בהודעת הערעור המערערת כלל אינה מבהירה במה טעה בית משפט קמא בקביעותיו בסוגיה זו. בעניין זה נציין כי חוו"ד המומחה נבחנה ע"י בית משפט קמא ונדחתה, ובכך לא מצאנו להתערב; ר' עמ' 40 לפסק הדין; "באשר לטענה כי לפני הנאשמת היה רכב טרנזיט שנסע לאחור אשר גרם לה לנסוע גם היא לאחור ע"מ למנוע פגיעה של הטרנזיט ברכבה. הרי אני קובע חד משמעית שגם אם אכן כך היו פני הדברים, הרי מאחר וקבעתי שיכולה היתה או צריכה היתה לצפות כי המנוחה תחצה את הכביש מאחורי רכבה, אסור היה לנסוע לאחור תוך ידיעה או צפיה שרכבה היה עלול לפגוע בהולכת רגל. מחובתה היה ללחוץ על דוושת הבלם כך שגם אם ה"טרנזיט" היה פוגע ברכב יש להניח שרכבה לא היה מוזז לאחור או לכל היותר מוזז לאחור למרחק קצר ביותר ובכך היתה נמנעת הפגיעה במנוחה.

זאת ועוד, לטעמנו, הטענה להתחשבות בחלוף הזמן ממועד התאונה ועד להכרעת הדין, דומה כי מצאה ביטוי בענישה האמורה, גם מקום שלמערערת חלק לא קטן בעיכוב בירור הדין, כעולה מתיק בית משפט קמא.

אשר על כן, מצאנו לדחות את הערעור על גזר הדין שהושת על המערערת.

אחרית דבר: על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

ביום 3.4.2014 הוגש כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 יחד עם סעיפים 40 ו-64 ל[פקודת התעבורה](http://www.nevo.co.il/law_html/law01/P230_001.

כמתואר בכתב האישום, ביום 23.1.2014 פגע המבקש בהולך רגל, קשיש יליד 1934, שחצה את הכביש במעבר חצייה.

בהחלטה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש אחראי לגרם התאונה הקטלנית וכי לא נסתרה חזקת מסוכנות המבקש.

בית המשפט קבע כי במקרה דנן אין די בעברו הכמעט נקי של המבקש, ובמסקנת המכון לבטיחות בדרכים לפיה הוא כשיר רפואית להמשיך ולנהוג, זאת לאור העובדה שעיון בתיק החקירה מעלה שמדובר בתאונה שהייתה ניתנת למניעה ולאור מצבו הנפשי של המבקש כתוצאה מהתאונה.

...

בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט כי המבקש סתר את חזקת המסוכנות שקבע המחוקק בנוגע לתאונה קטלנית, וזאת חרף היעדר עבר תעבורתי מכביד.

בקשה זו משוללת יסוד ודינה להידחות.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

הכללים המנחים באשר לעבירה זו נקבעו במסגרת ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל, מיום 16.11.2009: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". לאור הדברים הללו, אבחן את מידת רשלנותו של הנאשם כאמת המידה המרכזית בקביעת העונש.

כב' השופט הנדל, מחדד את חובת הצפיות, בעיקר כלפי אוכלוסיות ממוקדות, כדבריו: "ניתן איפוא להצביע על שני כללים גדולים בכגון דא שאינם סותרים זה את זה. הכלל הראשון הוא כי על נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת אחריות מוגברת. זהו השטח של הולך הרגל. אכן, גם על הולך הרגל חלים כללים בהגיעו לשטח זה, אך על השולט בכלי בעל כוח קטלני מוטלת האחריות, הראשונה במעלה, לנהוג בזהירות. אחריות זו כוללת עפ"י הפסיקה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל – כך במיוחד כלפי קבוצות אוכלוסיה ממוקדות כגון ילדים וקשישים. כלשון תקנה 52(6) לתקנות התעבורה...הכלל השני הוא כי האחריות אינה מוחלטת...". מן הכלל אל הפרט – הנאשם רכב על אופנועו, במהירות מעל המותר.

אני מתיר לנאשם לנהוג על כלי רכב, שאינו רכב דו גלגלי, לצורך עבודתו, אך ורק במסגרת עבודתו כבוחן רכב ובתחומי "מכון הדרום", רחוב בן צבי, תל אביב.

...

עדיין, ואסור לטעות בדבר, סבור אני כי רמת הרשלנות המיוחסת לנאשם אומנם אינה גבוהה אולם גם איננה מזערית, כפי שניסתה הסנגורית לטעון.

לפיכך, נחה דעתי כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה ראוי להורות על סיווג פסילת הרישיון כאמור בסעיף 36א סייפה לפקודת התעבורה.

אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוחה בסכום של 5000 ₪, אשר ישולמו בחמישה תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 2.11.14 ואילך.

כן הפניתה למצבו הקשה של אביהם הקשיש (בן 95) שמאז התאונה לא ראה את הנאשם והוא מצוי במצוקה רבה בכל הנוגע למצבו.

חוות דעת המכון לרפואה משפטית בהתאם לבקשת ההגנה והסכמת המאשימה, התקבלה לאחר טיעוני הצדדים לעונש, חוות דעת של המכון לרפואה משפטית, ממנה עולה כי בדמו של המנוח נימצאו יותר מ- 20 נ"ג THC (החומר הפעיל בקאנביס) ו- 182 נ"ג OIC ACID THC (תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקאנביס).

מדובר בשילוב נסיבות קטלני שפגע באופן ממשי ביכולתו של הנאשם להגיב בזמן למתרחש מולו, ולמנוע את התאונה.

הצדדים חלוקים בשאלת רשלנותו התורמת של המנוח לגרימת התאונה.

...

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של הפקרה לאחר הפגיעה ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של גרימת מוות ברשלנות או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם פיצוי כספי לבני משפחת המנוח בסך של 40,000 ₪ על פי החלוקה הבאה: 10,000 ₪ לכל אחד מילדי המנוח.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען ארוכות לזכותו של הנאשם: הנאשם בן 51 אב ל-4 ילדים, שהקדיש את חייו לתקן עוולות, תרם רבות לקהילה גם אביו של הנאשם היה ממקימי עמותת "לתת"; הנאשם הינו הבכור מבין 3 האחים שלאורך כל חייו דאג לאחיו הקטנים וכיום מטפל בהוריו הקשישים.

במסגרת ראיות לעונש ההגנה העידה את העדים הבאים: ד"ר חן קוגל העיד ואף הגיש מכתב מיום 8.2.23, בו ציין הכיר את הנאשם עת עבד במכון לרפואה המשפטית וחשף שחיתויות במכון.

"קיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונות דרכים קטלניות ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משקולי הרתעה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.

השיקול השמיני נסיבותיו האישיות של הנאשם, מפנה לפסק דין לע"פ 1826/14 דוד נגד מ"י בפסקה 15 פורסם בנבו ביום 17.3.14 אשר לא רק נעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר אלא גם ציין את נסיבותיו האישיות שיכולות להוות שיקול מכריע לעיכוב ביצוע של עונש המאסר :"בית המשפט זה קבע כי נסיבות אישיות מיוחדות עשויות להוות שיקול מכריע בעיכוב עונש מאסר". אזכיר שבשעת חירום שני בניו הגדולים של הנאשם נמצאים בצבא, מגנים על כל מי שיושב כאן באולם הזה, גם את זה אבקש שגברתי תוסיף לכל נסיבותיו החריגות.

ומאחר ומדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, עברו התעבורתי אינו מכביד, התייצב לכל הדיונים בבית המשפט, מצאתי להיעתר לבקשה ולעכב רכיב המאסר, הפסילה ותשלום הפיצויים בכפוף לתנאים הבאים: הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון אם יש בידו.