רשלנות מוסד חינוכי בטיול בנחל

במקביל, הגיש המוסד לביטוח לאומי תביעת שבוב במסגרת ת"א 22447-08-14 כנגד איתן ויעדים, והמבטחות כלל והכשרה, בהתאמה.

לטענת מר ביקלס, מנהלת הטיולים של משרד החינוך פירסמה הוראות בעיניין טיולים בנחל אוג, והמליצה ללכת במסלול בכיוון עליה.

סיכומה של נקודה זו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נפל פגם במספר אנשי הצוות שהתלוו לטיול, כי באופן רשלני צורף לקבוצה מספר מועט מידי של אנשי צוות, וכי לו היו מתנהלים המארגנים בצורה שונה, היה בכך כדי למנוע את התוצאה נשוא התביעה.

...

המסקנה המתבקשת מדברים אלה הינה כי נסיבות נפילתה של יעל והגורם לכך נותרו לוטים בערפל, כאשר לא הוברר כיצד ירדה יעל באותה מדרגה נטענת A2, ומכאן, אף לא ניתן להבין ולהסיק מה גרם לתובע להושיט ידו ולמנוע את נפילתה, כאשר יתר המטיילים, ובראשם התובע, ירדו בה ללא פגע.

מכל אלה, מתבקשת המסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת אף מבלי שיתעורר הצורך לדון בשאלת נזקו של התובע.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בתכנון טיולי בית ספר, על המוסד החינוכי לאזן בין המטרות והסיכונים הכרוכים בטיול ולהמנע מחשיפת התלמידים לסיכונים שאינם סבירים כגון מסלולי טיול מסוכנים במיוחד.

התובעת החליקה במהלך הטיול, לאחר שצעדה בערוץ נחל וכשניסתה להתיישב על סלע בצד הדרך.

מן האמור לעיל, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי התרשלות כלשהיא מצד הנתבעת 1 גרמה לתאונה הראשונה ולפציעתה במסגרתה.

...

על כן, אין מנוס אלא לדחות את תביעתה גם בגין התאונה השניה.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם, לכל אחת מהנתבעות, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

אשר לרשות שמורות הטבע, נטען כי היא שסימנה את השבילים ואף העסיקה עובדים מטעמה, שישבו ב"חדר המצב" של משרד החינוך, המנפיק אישורי טיולים לכל מוסדות החינוך בארץ.

תדריך פרטני בנוגע לטיול בנחל גוב הפסיקה הכירה בכך שאי מתן הוראות בטיחות יכול להוות בסיס לאחריות ברשלנות (ראו למשל את ע"א 542/99 החברה להגנת הטבע נ' עזבון המנוחה פורמן ז"ל, פ"ד מו(1) 133 (1991) ביחס לאם מלווה).

הוסבר כי הטיול השנתי אמור היה לצאת שלושה ימים קודם למועד בו יצא בפועל, אך נדחה בשל תנאי מזג האויר (ואמנם מן התעודה עולה כי שלושה ימים לפני הטיול, ביום 31.1.2008, נמדדה בתחנה הסמוכה לנחל גוב כמות גשמים של 1.3 מ"מ גשם); כי היציאה לטיול כפופה לאישור "חדר המצב" של משרד החינוך, הבודק, בין השאר, את מזג האויר; כי ביום הטיול לא ירד גשם; וכי השביל היה יבש לחלוטין.

...

סוף דבר "אין מחלוקת שפעילויות בחיק הטבע עשויות לטמון בחובן סכנות שונות. יחד עם זאת, לא כל סכנה נובעת מרשלנותו של גורם כלשהו, ולא כל נזק שנגרם כתוצאה מאירוע שלידתו בטבע – בר פיצוי הוא" (הלכת גוזמן הנ"ל, בעמוד 15).

עם זאת, לא שוכנעתי כי קמה אחריות של מי מן הנתבעים לנזקו של התובע.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24986-08-11 שושן ואח' נ' ב.ג. ביטחון הצפון אבטחת מוסדות, לווי טיולים ומתן ש ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת איילת הוך-טל התובעת פזית שושן הנתבעים 1. ב.ג. ביטחון הצפון אבטחת מוסדות, לווי טיולים ומתן שירותי רפואה בע"מ ח.פ. 512769613 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 3. בית ספר התיכון לאומניות ע''ש צ'ארלס א.סמית-נדחתה 4. החברה להגנת הטבע-נדחתה 5. מגדל חברה לביטוח בע"מ-נדחתה שולחת ההודעה לצד ג' החברה להגנת הטבע מגדל חברה לביטוח בע"מ צד ג' רשות הטבע והגנים ירושלים - נדחתה מודיעה לצדדי ג' בית הספר לאומנויות התיכון ע"ש צ'ארלס א. סמית צדדי ג' 1. ב.ג. ביטחון הצפון אבטחת מוסדות, לווי טיולים ומתן שירותי רפואה בע"מ ח.פ. 512769613 - נדחתה 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ - נדחתה 3. החברה להגנת הטבע "מגלים ארץ"- נדחתה 4. מגדל חברה לביטוח בע"מ -נדחתה 5. רשות הטבע והגנים - נדחתה 6. מדינת ישראל – משרד החינוך - נדחתה פסק דין

במהלך טיול באיזור נחל פרס נפלה התובעת ונחבלה ברגלה הימנית (להלן – התאונה).

לכן, לא הוכח כי היה על המעסיק לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים או כי התרשל עת שלח את התובעת, כמאבטחת טיולים מוסמכת, ללוות טיול מעין זה. תנאי לינה בלתי ראויים ונשיאת משקל עודף במהלך הטיול התובעת טוענת כי נאלצה לישון באוהל אחד עם התלמידים, כי לא התאפשרה לה שנת לילה ראויה וכפועל יוצא מהעייפות נגרמה התאונה.

...

כפי שנראה בהמשך, גם טענות התובעת ביחס להיות המסלול מסוכן והעובדה שלא קיבלה הדרכה מתאימה בשים לב לאופי המסלול דינן להידחות, כך שממילא אין לטענותיה בדבר שיקולי משקל עודף מחמת המסלול החריג על מה שתסמוכנה.

לאור המסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח היעדר קיומם של סידורי לינה מתאימים, ממילא אין צורך להיזקק לדיון זה לשם הכרעה.

סוף דבר, דין התביעה להידחות שעה שלא עלה בידי התובעת לבסס טענת התרשלות בהתנהלות המעסיק, לא בתהליך הקליטה וההכשרה, לא באופי המסלול ולא בתנאים שהועמדו לתובעת כמאבטחת במהלך הטיול.

התובע, דן פורז (להלן: התובע), יליד 1982, עותר לחייב את הנתבעים, או מי מהם, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך טיול אופניים שנערך במסגרת טיול שנתי של תלמידי כתות י"ב בישיבה התיכונית-רמת גן, המוסד החינוכי בו למד התובע (להלן: הישיבה).

התובע מייחס למשרד החינוך ולעירייה, אחריות בגין רשלנותם הנטענת באירגון הטיול וזאת ומכח אחריותם השילוחית כמעסיקי המורים ואנשי ההוראה שנטלו חלק בתכנון הטיול וארגונו.

סלע העיד כי כמלווה הטיול, הנו נוהג לערוך רישום של האירועים החריגים בטיול וכי ברישום שערך, נ/4, הכולל את פרטי התובע, אופי הפגיעה ומקום האירוע על פי ה-נ.צ שלו, ציין כי "ערוץ נחל לא עמוק. סיבת הנפילה-לא יודע". כן צויינו ב-נ/4, פרטי תאונה נוספת שארעה למשתתף בשם אורי דוד שאינו מופיע ברשימת התלמידים שצורפה על ידי התובע.

...

סוף דבר 18.

סופו של יום, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעים או מי מהם, הפרו חובת זהירות קונקרטית שהיתה מוטלת עליהם או כי התרשלו בארגון הטיול ובביצועו.

אשר על כן, דין התביעה להדחות.