רשלנות המעסיק בבירור סכום כספי הפיצויים שהצטברו בקרן פנסיה

לתובעת נימסר כי המועד לטפול ברצף זכויותיה הפנסיוניות הנו חצי שנה לפני יציאתה לפנסיה, והתובעת הסתמכה על כך ופעלה בהתאם; הוכח כי התובעת לא זנחה לרגע את הטיפול ברצף הזכויות ולשם כך התייצבה על פי דרישת המעסיק וחתמה על כל מיסמך שנדרשה לצורך שמירת רצף הזכויות שלה; אין מחלוקת כי הגב' להר מטעם בית החולים היא זו שטיפלה בעיניינה של התובעת; התובעת המשיכה לפנות לכוח אדם בבית החולים כרמל אשר טיפל בנושא הפנסיה ורצף הזכויות שלה, וזאת עד לשנת 2001 עת נימסר לה על ידי הגב' להר מבית החולים כי המועד הרלוואנטי להמשך הטיפול בעיניינה הנו כחצי שנה טרם יציאתה לפנסיה; התובעת היא אשה מסודרת ומאורגנת שלא הזניחה דבר ומילאה אחר כל ההוראות וההנחיות שניתנו לה; ניסיון הנתבעות להיתנער בדיעבד מההנחיה שניתנה לתובעת לפיה המשך הטיפול ברצף זכויותיה, הנו חצי שנה טרם גיל הפרישה, מהוה ניצול ציני של התובעת והתעשרות על גבה; מוסיפה התובעת וטוענת, כי (בכפוף למחלוקת באשר לגובה הנזק המדויק) לא היה חולק בין הצדדים, כי קיים הבדל בין הזכויות הפנסיוניות שהיו מגיעות לה אילו בוטחה בקרן פנסיה ותיקה לבין הזכויות שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה החדשה של מיטבית; לדבריה, משהוצג לה מצג מטעה ורשלני על ידי הנתבעות, שגרם במקרה זה לנזקים כבדים, הרי שיש לתקן את העוול שניגרם לה, ולא יעלה על הדעת שכתוצאה מטיפול כושל, רשלני ו/או זדוני של הנתבעות בעיניינה של התובעת, היא תינזק באופן כה משמעותי וכפועל יוצא מכך תתעשרנה הקרנות על חשבונה; על כן ולנוכח אחריותן של הנתבעות לנזק שניגרם לתובעת, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי התובעת זכאית להימנות כחברה בקרן הפנסיה הותיקה - קרן גמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ החל משנת 1982; לחלופין, יש לקבוע כי על הנתבעות ביחד ו/או לחוד לפצות את התובעת בנזק הכספי שניגרם לה בסכום כולל של 443,447 ₪ לפי חישוב אקטוארי בתוספת הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

עוד ולגופם של דברים נטען על ידי כלל, כי הסעד המבוקש על ידי התובעת לעניין העברתה לקרן פנסיה ותיקה איננו סעד שמיטבית יכולה להעניק לתובעת, ואם בכלל הרי שרק הממונה על שוק ההון, יכול לאשר מעבר כאמור; מכל מקום לטענת כלל, אין זה תפקידה של מיטבית כקרן חדשה לדאוג לרציפות הזכויות של התובעת, או של כל מבוטח אחר בקרן פנסיה ותיקה; בעניינינו, על מנת לשייך את התובעת לקרן פנסיה ותיקה נידרש לחתום על הסכם רציפות בין הקרן הותיקה, במקרה זה קג"מ לבין מבטחים ולבין שירות המדינה (שם בוטחה התובעת בפנסיה תקציבית), וכך גם הובהר במפורש לתובעת בזמן אמת, כפי שניתן להווכח מהתכתובות בתיק; לטענת כלל מעדות מר גולני עולה כי בוצעה פניה לנציבות שירות המדינה בעיניינה של התובעת, אך נתקבלה תשובה שלילית, ועל כן יש לדחות את טענת התובעת לפיה לא בוצעה פניה לנציבות שירות המדינה בעיניינה; מכל מקום בהתאם לעדותו של מר קנובלר, האחריות לפנות לנציבות שירות המדינה היא על המבוטח, היינו על התובעת; לכל היותר וכפי שעלה מתוך עדויות עדי הכללית, האחריות לצירוף התובעת לקרן פנסיה מוטלת על המעסיקה, היא הכללית, והדברים אף מתיישבים עם הוראות הדין, לרבות תקנות הגנת השכר; אם בכלל, וכפי שהתברר מעדותו של מר קנובלר מטעם קג"מ, היתה זו קג"מ שבחנה במועדים הרלוואנטיים לתביעה לגבי כל סכום כסף שהגיע, האם הוא מיועד לקג"מ או שמא למיטבית, ועל כן אין מקום לכל טענה כלפי מיטבית או כלל; בכל מקרה, מעדותה של התובעת, מן הדוחות שקבלה לאורך השנים, ובשים לב להלוואות שנטלה, ברי כי התובעת היתה מודעת היטב לכך שהיא מבוטחת במיטבית.

...

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי שיעור ריבית ההיוון שיש להחיל בענייננו הוא 3%, כך שסכום הנזק הכולל הוא 323,765 ₪, נכון ליום 1/1/15 - המועד שאליו התייחסו חוות הדעת מטעם שני הצדדים.

סיכומם של דברים לאור קביעותינו לעיל, באשר לאחריותו של כל אחד מהצדדים לנזק שנגרם לתובעת, התוצאה היא שהתובעת נושאת ב"אשם תורם" בשיעור 25% מגובה הנזק הכולל ובסה"כ ל-80,941 ₪ מתוך כלל הנזק.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו מחייבים את הנתבעת 1 – הכללית, לשלם לתובעת את הסך של 80,941 ₪; כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת 2 – קג"מ, לשלם לתובעת את הסך של 80,941 ₪, ובנוסף אנו מחייבים את הנתבעת 3 – מיטבית, לשלם לתובעת את הסך של הסך של 80,941 ₪.

ביום 18.11.2014 התובע הגיש בקשה לפדיון כספי הפיצויים שהיו צבורים על שמו בקרן הפנסיה[footnoteRef:1].

] מספר חודשים לאחר שהתובע משך את כל כספי התגמולים שהיו צבורים על שמו בקרן הפנסיה, פנה בא כוחו לנציג קרן הפנסיה באמצעות המוקד הטלפוני בבקשה לבירור פרטים לצורך הגשת תביעה לפנסיית נכות.

] "עמית ששולמו בעדו דמי גמולים לקרן (לרבות דמי גמולים מופחתים בהתאם לתקנה 20) במשך חודש אחד לפחות, בתכוף לפני מועד ארוע מזכה שארע לאחר מועד ההצטרפות לקרן, או עמית בתקופת ארכת הביטוח נמשכו מחשבונו, בתקופת ארכת הביטוח, מלוא סכומי מרכיב תגמולי המעסיק ומרכיב תגמולי העובד." בעניינינו, אין מחלוקת שהתובע משך את מלוא הכספים שנצברו לזכותו בקרן, כך שהוא אינו בגדר "עמית פעיל" וכפועל יוצא הוא אינו זכאי לתשלום פנסיית נכות וזאת, מבלי לבחון את יתר התנאים הנדרשים על פי התקנון לצורך זכאות לפנסיית נכות.

במלאכת האיזון שהיא במהותה "הכוונת היתנהגות" ניתן גם ניתן לשקול שיקולים הנוגעים ליכולתו של צד לשקול את השיקולים הרלוואנטיים, לפיזור נזק, וכיוצ"ב שיקולים המעצבים נורמת היתנהגות שאינה רשלנית.

...

] לאור כל האמור לעיל, שוכנענו שהתובע חתם על הבקשה למשיכת הכספים מרצונו החופשי ומשיקוליו-הוא ובכלל זה הצורך בקבלת כספים באופן מיידי.

] בנסיבות אלו, אנו סבורים כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי והיידוע המוטלת עליה בהתאם להלכה הפסוקה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהמשך לאותו מכתב , נספח ג' לכתב התביעה , בתשובה לפניה שנעשתה דרך אתר האנטרנט באמצעות הדוא''ל ששלחה גב' רקוביצקי אל מנורה מבטחים וצרפה טופס בקשה לפדיון כספי הפנסיה , התקבלה תשובה בדוא''ל הנושאת תאריך 24/10/2018 (נספח ד1- ד2)המנוסחת בזו הלשון: "קיים עיקול בקרן הפנסיה מההוצאה לפועל חיפה. במידה ואת מבצעת פדיון הכסף עובר אל קופת הכנוס. יש להעביר אלינו מיסמך מההוצאה לפועל על מנת שהעיקול יוסר והפדיון יועבר אל חשבונך". לפי טענת גב' רקוביצקי , מלשון ההודעה של מנורה מבטחים , ניתן היה ללמוד בבירור כי עם הסרת העיקולים , ניתן יהיה לפדות את הכספים שהצטברו בקרן , ועל כן , היא פנתה אל לוי על מנת שיסייע לה בגיוס הסכום הדרוש לשם סילוק העיקולים , כדי שתוכל למשוך את הכספים שהצטברו לזכותה בקרן הפנסיה .

לטענת גב' רקוביצקי , היא הופתעה לקבל ממנורה מבטחים תשובה הסותרת את הודעתם הקודמת (כפי שנרשמה בנספח ד2) , כשלפתע , ציינה מנורה מבטחים כי על פי תקנון הקרן , פדיון הכספים מקרן הפנסיה מותנה באישור מעסיק, מכתב סיום עבודה ומכתב שיחרור פיצויים וטופס 161, וכי ללא מסמכים אלו, לא ניתן יהיה למשוך את הכספים" (נספח ט3 ו- ט4 לכתב התביעה).

לטענת לוי והר אדיר , הם הסתמכו על המצג הרשלני של מנורה מבטחים באותו מיסמך , נספח ד' 2 לכתב התביעה , ממנו ניתן ללמוד כי הכספים בקרן הפנסיה ניתנים לשיחרור , ובהסתמך על אותו מצג , הם פעלו לתת את המימון לגב' רקוביצקי , להסיר את העיקולים שהוטלו על כספי הקרן , שעם שחרורם , הם היו אמורים לקבל את אותם כספי מימון חזרה.

...

ב''כ המבקשת הפנה לפסק הדין שניתן ע''י בית המשפט העליון , תיק רע''א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע''מ נ' פלונית (פורסם בנבו) , בעניין סמכות בית הדין לעבודה בתביעות נגד קרנות הפנסיה והגמל , הרציונל של קביעת הסמכות העניינית , לאור הוראות סעיף 24א'(3) לחוק בתי הדין לעבודה , וקביעות בית המשפט שם אף מחזקות את המסקנה כי עסקינן בתביעה שהיא בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה.

וכך קובע בית המשפט העליון בתיק הנ''ל (כב' המשנה לנשיאה , כתוארו אז , השופט א.רובינשטין בעמ' 16 לפסק הדין): " סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו.

לאור כל האמור לעיל , תביעתה של גב' רקוביצקי , וכפי שצויין לעיל בסעיף 34-35 לעיל , מועברת לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה , ולאור האמור לעיל , הרי שדין תביעתם של לוי והר אדיר להימחק על הסף.

התובעת פנתה לנתבעת ביום 17/9/15 כדי לברר מדוע הפער בשיעור הפנסיה, ובמכתב התשובה מיום 03/11/15 נכתב כי זכאותה של התובעת הנה לשעור של 53.51% בלבד בשל משיכת כספי פיצויים על ידה בגין התקופה הראשונה, כך שצברה בפועל 321 חודשי ביטוח פנסיוני בלבד.

[footnoteRef:3] העובדה כי התובעת מבקשת "פיצוי בגין הנזק שניגרם לה" אינה הופכת את תביעתה לתביעה נזיקית, שכן אין מדובר בטענת רשלנות או התרשלות אלא בטענה להפרת חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת, שהנן במישור החוזי ולאו דוקא במישור הנזיקי.

מר קנובלר נישאל גם לגבי פער זה והסביר כי בתקופה הרלוואנטית נערכו החישובים בצורה שונה ועל כן ייתכן ושויכו באופן שונה לפיצויים ו/או לגמולים: "...בקג"מ כל הפרשות המעביד היו כפצוי פיטורים עד לשנת 91, אבל החלוקה הפנימית איך הם עשו, אני לא יודע, לא הייתי מעורה בתוכנה הפנימי של החלוקה, כך הם נהגו."[footnoteRef:14] תשובתו של מר קנולבר לא הצליחה להבהיר את תהיותיה של התובעת, אולם אין הדבר מעלה או מוריד, שכן שאלת החלוקה הפנימית של ההפרשות אינה משפיעה על העובדה כי העברת הכספים הוכחה.

בקביעת סכום הפצוי יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי התובעת אומנם פנתה לייעוץ פנסיוני בטרם פרישתה, אולם הציגה ליועץ נתונים חסרים, שכן לא ציינה בפניו כי הצטרפה לקרן בשנת 1977 וכי משכה בשנת 1988 את הסכומים שהצטברו בקופה וחתמה על ויתור זכויות.

...

אכן, התובעת בעדותה התקשתה לזכור עם מי שוחחה ביחס לחזרתה לעבודתה או מתי התקיימה שיחה זו.[footnoteRef:35] עם זאת, לאחר שמיעת עדותה שוכנענו כי רצון וכוונת התובעת לחזור לעבודה היו אמיתיים, וכי בפועל לא ניתנה לה האפשרות לחזור למקום עבודתה ממנו פרשה בהליך של פרישה לפנסיה.

] מתוך כל האמור לעיל אנו מוצאים לנכון להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין הטעייתה והסתמכותה על זכאותה הפנסיונית, ועל אובדן האפשרות להמשיך לעבוד ולהגדיל את שיעור זכאותה, על סך של 60,000 ₪.

כמו כן, נוכח תוצאות פסק הדין וכן התנהלות הצדדים, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת סע"ש 37325-07-16 לפני: כב' השופטת רויטל טרנר נציג ציבור (עובדים) מר אמנון סבח נציגת ציבור (מעסיקים) גב' רווית אורן התובע יצחק כנפו ע"י ב"כ: עו"ד רוני מועלם הנתבעים 1. החברה הכלכלית לבית שאן בע"מ 2. עריית בית שאן 3. עטאלה סבאג (נמחק) 4. שלמה בן חיים ע"י ב"כ: עו"ד יחזקאל גורן 5. מדינת ישראל – משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד ארנון חזון 6. הפניקס פנסיה וגמל בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד מור אהרונוביץ פסק דין

עוד קבעו הצדדים שהסכום ישולם בשלושה תשלומים בחודשים 11/2012, 12/2012 ו- 1/2013, וכי הערייה זכאית למשוך את הכספים שהצטברו בחברת הביטוח וקרן ההשתלמות.

דיון והכרעה זהות מעסיקתו של התובע הערייה הודיעה כאמור כי היא לוקחת על עצמה את תשלום זכויותיו של התובע, אולם לשאלת זהות המעסיקה ישנה השלכה על בירור זכויותיו של התובע.

] עם זאת, הואיל ואת ההפרשות שלא בוצעו בגין התובע לא ניתן בשלב זה להפקיד לקופה, כך שלמעשה הסכום אשר נפסק לטובתו של התובע כמפורט לעיל מהוה פיצוי בגין העידר הפרשות פנסיוניות, פיצוי אשר הערייה לקחה על עצמה במלואו, מצאנו כי אין לחייב את הפניקס באחריות לתשלום פיצוי זה. בהיתחשב בתוצאה אליה הגענו, מתייתר הצורך לידון בטענות ההתיישנות של הצדדים לעניין חבותה של הפניקס.

מעבר לכך, אין מקום לידון בטענת התרשלות המדינה במינוי חשב מלווה שלא פיקח לכאורה כראוי על פעולותיהן של החברה הכלכלית והעירייה, שכן טענות אלו אינן בסמכותו של בית הדין לעבודה.

...

היות והעירייה נושאת בתשלום זכויותיו של התובע בגין תקופת העבודה בחברה הכלכלית, אנו קובעים שאין לחייב את המדינה בתשלום זכויות אלו ביחד ולחוד.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה , והעירייה תשלם לתובע סך של 40,794 ₪ - תשלום יתרת זכויותיו כפי שקבענו לעיל.

לעניין ההוצאות, בשל הפער בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק ובהתחשב במכלול ההליכים בתיק וברצונה של העירייה לסיים את ההליכים בשלב מוקדם יותר, מצאנו כי יש לפסוק הוצאות לזכות התובע ברף הנמוך, ולכן תשלם העירייה לתובע הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪.