בהתאם לחוזה שילמה התובעת לנתבע שכ"ט בשיעור 2% ממחיר הדירה בתוספת מע"מ, עבור עריכת החוזה או השמוש בו.
בחוזה נקבע כי העברת הרישום תבוצע תוך 30 חודשים מיום מסירת החזקה בדירה, וכי רישום הבניין כבית משותף נימסר לנתבע, אשר יעביר את הדירה על שם התובעת.
המשמעות המשפטית של מכתב החרגה מסוג זה, לו היה מומצא, הייתה כי עם השלמת הדירה והעברת מלוא התמורה הייתה מצטמצמת מערכת היחסים המשפטית שבין התובעת, הקבלן והבעלים, כך שתשקף את מערך הסיכונים המחודש, שכן הקבלן מצידו סיים לבנות את הדירה והעביר את החזקה בה לתובעת וזאת לאחר שקבל את מלוא התמורה בגין הדירה ולכן ממילא אינו זקוק לבטוחה לגביה, שכן בקבלת התמורה עבור הדירה קיבל את אשר היה זכאי לו, ביחס לדירה זו, לפי הסכם הקומבינאציה.
הפרת החובות עולה כדי התרשלות כלפי התובעת
הנתבע הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובעת וכן את חובות הגילוי והזהירות שלו כלפיה ולא פעל כעורך דין סביר.
...
הנתבע ביצע את רישום הבניין כבית משותף ויבצע את רישום הדירה על שם התובעת לכשיומצאו לו המסמכים המקוריים הדרושים ולכשתשלם התובעת את התשלומים החלים עליה וטרם שולמו.
בנוסף גם המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע ועליהם הוא ביקש להסתמך, מחזקים מסקנה זו, שכן גם הנספח לחוזה עליו מופיע תאריך 19.4.95 וגם המכתב של עו"ד יעקב דלומי מיום 19.1.96 מטעמה של התובעת, הם מסמכים אשר נכתבו לאחר מועד חתימת חוזה המכר (9.4.95).
בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי התובעת ראתה בנתבע כמי שמייצג גם אותה, למרות האמור בחוזה המכר.
שוכנעתי כי הנתבע לא יידע את התובעת כי בנוסף להיותו עורך הדין המייצג את הקבלן הוא גם אחד מבעלי המקרקעין.
