רשלנות בחידוש רישיון נהיגה: חובת הרשות

ב. אין מחלוקת כי הנתבע קיבל הודעה מרשות הרשוי כי כדי לחדש רישיון הנהיגה עליו להמציא תוצאות בדיקות רפואיות.

גם אם אקבל את טענת הנתבע כי לא דאג לוודא כי רישיונו לא בתוקף וזאת בגלל תום ליבו של הנתבע השאלה היא האם לא היה מוטלת על הנתבע החובה לבדוק כי רישיונו בתוקף והאם בכך אין רשלנות גבוהה של הנתבע.

...

לאחר ששמעתי את העדויות בפני של הנתבע ושל סוכן הביטוח מצאתי כי: א. אין מחלוקת כי לנתבע לא היה רישיון נהיגה בתוקף בעת התאונה ושלוש שנים לפניה.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הנתבע בעת התאונה ושלוש שנים לפניה, נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף.

הנתבע ישלם לצד ג' ולצד ד' לכל אחד שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

"... המחוקק בחר לסייג את שלילת הזכאות לפיצויים, כאשר רישיון הנהיגה של הנהג אשר נפגע בתאונה פקע מחמת אי-תשלום אגרה. מאחורי סייג זה ניצבת התפיסה המשקפת את תכליתו: הואיל ומדובר בעיניין פיסקלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, אין טעם טוב לשלול בגינו את זכותו לפיצויים. דומה, כי אין כל צידוק עינייני להבחין בין מצב זה לבין מצב של אי-חידוש רישיון בשל אי-תשלום קנסות. בדומה לאי-תשלום אגרה, גם אי-תשלום קנסות הנו, מטבעו, עניין פיסקלי. אי-תשלום קנסות, כמוהו כאי-תשלום אגרת רישיון נהיגה, נובע מסיבות הקשורות בחיסרון כיס או ברשלנות. אי-חידוש הרישיון, על-פי תקנה 172ב לתקנות התעבורה, אינו אלא סעד סטאטוטורי, אשר תכליתו להבטיח גבייתם של קנסות במועדם. אפילו שקיימות דרכים אחרות לגביית קנסות, אין להקל ראש בתכלית זו. ברם, ככל שהדברים נוגעים לענייננו, אין היא מצדיקה תוצאה כה מרחיקת לכת של שלילת הזכאות לפיצויים. על רקע שיקולים אלה, הפרשנות הראויה של סעיף 7(3) היא לתת לסיפה שעניינה אי-תשלום אגרה, פרשנות מרחיבה, כך שתכלול גם אי-תשלום קנס. "אגרה", בעיניין זה, באה להצביע על תשלום חובה אשר אי-עמידה בו מביאה לאי-חידוש רישיון נהיגה.

אדרבא, ברשות הנתבעת היה מידע מלא לגבי זהות האופנוע שהיה בבעלות התובע (קוואנג יאנג 150- עמ' 10 לפרוטוקול), ולטענתה לאופנוע זה הוצאה תעודת ביטוח שלא שולמה כעולה מהשאלה שהופנתה לתובע בעמ' 10 לפרוטוקול.

...

אין בידי לקבל טענה זו שאינה מעוגנת בתיעוד רפואי כלשהו ואף לא בחוות הדעת של המומחית.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התובע עצמו מציין כי העסק בו עבד נסגר על ידי מעבידו הקודם ללא כל קשר לתובע עצמו, ושנית, כבר במועד התאונה החל התובע את לימודיו והכשרתו למקצוע הספרות והינו עובד במקצועו כספר קרוב לשש שנים מאז התאונה ועד היום, דהיינו בחר במקצוע המאופיין בעמידה והליכה מרובה על הרגליים בכל שעות העבודה, ללמדך כי הנכות הרפואית המינימלית שנותרה בקרסול הינה סרת נפקות תפקודית נכון לשלב זה של חייו.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בשל נסיעות לצרכי ביקורות ומעקבים להם יידרש התובע בעתיד לרבות הוצאות עודפות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה בסך כולל של 3,000 ₪.

בעיניין יחיאל נאה, אשר קדם לפסק הדין בעיניין גרינברג, נקבע כי כאשר סיבת פקיעת הרשיון היא טכנית פיסקלית אין להסיק מעצם פקיעת הרשיון כי נפל פגם בכושרו של הנהג לנהוג : "המחוקק בחר לסייג את שלילת הזכאות לפיצויים, כאשר רישיון הנהיגה של הנהג אשר נפגע בתאונה פקע מחמת אי-תשלום אגרה. מאחורי סייג זה ניצבת התפיסה המשקפת את תכליתו: הואיל ומדובר בעיניין פיסקלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, אין טעם טוב לשלול בגינו את זכותו לפיצויים. דומה, כי אין כל צידוק עינייני להבחין בין מצב זה לבין מצב של אי-חידוש רישיון בשל אי-תשלום קנסות. בדומה לאי-תשלום אגרה, גם אי-תשלום קנסות הנו, מטבעו, עניין פיסקלי. אי-תשלום קנסות, כמוהו כאי-תשלום אגרת רישיון נהיגה, נובע מסיבות הקשורות בחיסרון כיס או ברשלנות. אי-חידוש הרישיון, על-פי תקנה 172ב לתקנות התעבורה, אינו אלא סעד סטאטוטורי, אשר תכליתו להבטיח גבייתם של קנסות במועדם. אפילו שקיימות דרכים אחרות לגביית קנסות, אין להקל ראש בתכלית זו. ברם, ככל שהדברים נוגעים לענייננו, אין היא מצדיקה תוצאה כה מרחיקת לכת של שלילת הזכאות לפיצויים.

משבוטלה התקנה, יש מקום לבחון את נוסחת האיזון על רקע המצב התחיקתי החדש, שבו יכולה רשות הרשוי לחדש רשיון לתקופה של עד עשר שנים במקרים "רגילים" שאינם נמנים על חריגים המנויים בתקנה 173 לתקנות התעבורה, מבלי לחייב אדם להבדק מבחינת כשירותו או ידיעותיו וכאשר אין מתקיימת עוד הנחה לפיה אי החזקה ברשיון נהיגה משך שנה עשויה, כשלעצמה, לפגום בכושר הנהיגה של בעל הרשיון.

מבלי לגרוע מחובת נהיגה ברשיון תקף, שהפרתה כרוכה בסנקציה עונשית, ניתן לומר כי בשל משך תוקפו הארוך של רשיון נהיגה ואופיו הטכני של חידוש הרשיון, רמת העירנות של הנהג הסביר ביחס למצב תוקף רשיון הנהיגה שלו נמוכה ביחס לחובת חידוש רשיון הרכב או הביטוח.

...

יישום כללי הפרשנות על ענייננו מוביל למסקנה כי מגבלת השנתיים, בנוסחה הנוכחי, אשר אינו מבחין בין נהג שידע על פקיעת רשיונו או קיבל הודעה פורמלית על כך, לבין נהג תם לב, אינו סביר ואינו הוגן ואינו משרת אינטרס לגיטימי של חברת הביטוח.

" סיכום מן הטעמים המפורטים לעיל ובהתאם לעקרונות הפרשנות של חוזה הביטוח, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח ביחס לנזקיהם המוכחים.

הנתבעת תשלם אפוא לתובעים סך 14,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה (23.11.2016).

קרנית הגישה כתב הגנה מטעמה, בו הכחישה את חבותה, כאשר במקביל שלחה הודעה לצדי ג' כנגד הנתבע [שכאמור נהג ברכב בעת התאונה] וכנגד הבעלים הרשום של הרכב צדדי ג' הגישו כתב הגנה אליו צרפו עותק של צו כנוס שניתן כנגד צד ג' 1 ביום 9.3.14 (במסגרת תיק פש"ר 54186-01-14), ממנו עולה כי המיגבלות שהוטלו על צד ג' 1 בקשר עם החזקת/קבלת/חידוש רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל - הוסרו.

- בשל רשלנות שלמה בע"מ וקרנית, נאלצו צדדי ג' לשכור שירותיו של עורך דין ולנהל תביעה ממושכת ומיותרת, תוך שנגרמו להם הוצאות כספיות מרובות, וזאת בנוסף לבזבוז זמן יקר.

לטענתה: - לנוכח תעודת עובד הציבור שהתקבלה מרשות האכיפה - התעורר ספק באשר לתקפות רישיון הנהיגה של צד ג' 1, ספק שהוסר רק לאחר הגשת כתב ההגנה לצדדי ג', והנספחים לו, קרי, צו הכנוס.

לטענתה נוכח הכחשת החבות לפצוי מטעם שלמה בע"מ מחובתה הייתה להגיש הודעה לצדדי ג', שכן המקרה דנן נימנה על אותם מקרים בהם קמה לקרנית זכות חזרה וזאת בהתאם לחלופות הקבועות בסעיף 9 (א)(1) ו- 9(א)(2) לחוק הפלת"ד. עוד טענה קרנית כי מטרתה העיקרית במשלוח ההודעה לצדדי ג' הנה לרכז בתובענה אחת את כל ההליכים המשפטיים בעיניין מסוים ומכך ולחסוך התדיינויות נוספות.

...

לנוכח הנסיבות אני סבורה גם כי בדין שלחה קרנית את ההודעה לצדדי ג' שכן עפ"י החוק האירוע נשוא התביעה נופל לגדר אותו מקרה בה זכאית קרנית לשיפוי, ויש טעם בכריכת כל התביעות כולן בהליך, ובוודאי ובוודאי שבדין סרבה למחיקת ההודעה לצדדי ג' כל עוד לא הודיעה שלמה בע"מ על מחיקת התביעה נגדה.

בהינתן האמור אני קובעת כי קרנית אינה חבה בהוצאות צד ג' 1, אך כן זכאית להחזר בגין הוצאותיה משלמה בע"מ, למן אותו מועד בו נודע אודות קיומו של צו כינוס (מועד הגשת כתב ההגנה להודעת צד שלישי) ועד למחיקתה מכתב התביעה.

סוף דבר: א. התביעה כנגד קרנית נדחית וכך גם ההוצאות לצד ג'.

התובעת הגישה בקשה להארכת מועד לערעור על פסק הדין הנוסף, וכב' השופטת מרב בן-ארי נעתרה לבקשה וקבעה באשר לתשלום עבור התקנת המצלמות, שבית המשפט חייב את התובעת בתשלום עבור התקנת המצלמות על סמך העובדה שהאמין לנתבע, מבלי שהוצגה לפניו חשבונית וקבלה מקורית, הוצגו אסמכתות חלקיות בלבד בדבר התשלום, לא צורף תצהיר של המתקין, בזהירות המתחייבת קבע בית המשפט נראה שסכויי ההליך אינם קלושים (רת"ק 14965-02-20) בתאריך 16/6/20 נערך דיון בבקשת רשות העירעור לפני כב' השופט אברהם יעקב.

התובעת צירפה מסמכים שהגיש הנתבע לתיק הוצאה לפועל, במהלך השנים, בהם עתר פעם אחר פעם לאכוף את החוב, הרבה אחרי שהתברר שלא שולם על ידו מלוא הסכום: כך לדוגמא, בתאריך 26/2/17 – הרבה אחרי חקירת המישטרה, בה הודה הנתבע שלא שילם את כל הכספים שתבע וזכה בהם בפסק הדין, פנה הנתבע להוצאה לפועל ובקש מהרשם שלא לפעול לחדש את רישיון הנהיגה של התובעת ולגרום לה לשלם את חובה בתיק ההוצאה לפועל.

בעניינינו הפרו הנתבעים את חובתם לנהוג בזהירות ובהגינות כלפי התובעת, התרשלו כלפיה, כאשר עשו שימוש בחשבונית במסגרת התביעה הקטנה וכאשר אפשרו להליכי ההוצאה לפועל שאינם משקפים חוב אמיתי להמשך שנים רבות.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו ונשמעו באתי לידי מסקנה שלא נותר ספק שעלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי, שהחשבונית לא משקפת את העסקה בין הצדדים ושני הנתבעים היו מודעים לכך ובכל זאת הנתבעת פעלה לאשר את החשבונית כעותק "נאמן למקור" על אף שהיה ברור שאין כלל מקור.

אחר כל האמור לעיל, ניתן לקבוע באמת המידה הנדרשת בהליך האזרחי שהחשבונית בה עשו הנתבעים שימוש כדי להגיש את התביעה הקטנה, לקבל פסק דין בהעדר ולגבות מן התובעת את הכספים על פי פסק הדין, לא שיקפה את העסקה שהיא מתיימרת להציג.

בנסיבות העניין ותוך איזון בין מעשיהם של שני הצדדים, סבורני שהצדק יעשה אם ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 36,000 ₪ בתוספת שכר טרחה בסכום כולל של 7,000 ₪.