רשלנות בהתקנת יחידת קירור למשאית

לטענת התובע ניתן ללמוד רשלנות הנתבעת, מתוך רצף התקלות שהוכחו בפני בית המשפט ביחס ליחידה שהותקנה.

התובע תבע את הנתבעת בנזקים בסך של 67,000 שח בגין ראשי הנזק הבאים: עבודה פגומה שבוצעה מלכתחילה – 26,021 שח, הפסד של 15 ימי עבודה בעלות של כ 22,500 ₪, הזמנת גרר בעקבות התקלה הראשונה – 800 ₪, תיקון המשאית במוסך בעקבות התקלה הראשונה- 1,572 ₪, התקנת תושבת חדשה בעלות כוללת של 8,815 שח, עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח. בהקשר זה חשוב לציין כי התובע עושה עד היום שימוש ביחידת הקרור של הנתבעת, כאשר התקלות הנטענות בכתב התביעה מתייחסות לתושבת בלבד (ר' חקירת התובע בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 19.4.17, שורות 21-29).

...

על כן, אני דוחה את הטענה.

כאמור, התובע עתר לתשלום עבור רכיבי הנזק הבאים: עבודה פגומה שבוצעה מלכתחילה – 26,021 שח, הפסד של 15 ימי עבודה בעלות של כ 22,500 ₪, הזמנת גרר בעקבות התקלה הראשונה – 800 ₪, תיקון המשאית במוסך בעקבות התקלה הראשונה- 1,572 ₪, התקנת תושבת חדשה בעלות כוללת של 8,815 שח, עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח. לאור מסקנתי לפיה לא הוכח עילה נגד הנתבעת ביחס לתושבת, הרי שלא הוכחו רכיבי הנזק המתייחסים לתושבת בגין עגמת נפש וסכום התושבת שהותקנה.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

המשאית, על הארגז המותקן עליה, נימסרו לתובע תקינים לאחר קבלת אישור הטכניון ולשימוש רגיל – נסיעה והובלה של מוצרים בקרור, הא ותו לא. אם אכן היתה תקלה ביחידת הקרור (ולא הוכח כי היתה), הרי שהתובע, כלקוח סביר, לא היה צריך לטפס על גג המשאית באשר אינו טכנאי קרור אלא היה עליו להיתקשר ליבואן שעל פי ההסכם עמו זכאי לקבל באמצעותו שירותי תיחזוקה ותיקונים 24/7.

התובע התנהג באופן שאינו סביר, רשלני ומסוכן ולמעשה מנסה להשית על היבואן והמתקין את האחריות לפעולותיו שלו עצמו ולנזקים שנגרמו בעקבותיו.

...

לפיכך, הסתמכותו התובעים על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כשכבר אחד התנאים המצטברים אינו מתקיים, נדחית.

משתביעתו של התובע נדחית באשר האחריות אינה לפתחה של מי מהנתבעות, זהו גם דינה של תביעת השיבוב שהגיש תובע 2 (המוסד לביטוח לאומי) בגין דמי הפגיעה ומענק ששילם לתובע.

סוף דבר התביעה נדחית.

בבית המשפט הסביר ב"כ הנתבעת, כי נטען כך היות ומדובר בטענה של רשלנות תורמת, כי התאונה הייתה בצומת, אך למשפט לא הביאה הנתבעת כל עד לתמוך בגירסתהּ זו, ואמירה זו היא תרוץ קלוש בלבד, לאי תשלום במועד הנכון אף את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.

טענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעת, ומנגד התובע הסביר, ואני מקבלת את עדותו כי בשביל להפעיל יחידת קרור במשאית החדשה, היה עליו להתקין מדחס ותושבת חדשה במנוע של המשאית החדשה.

...

לא הייתה מחלוקת בסופו של דבר, כי האשם ברכב שהיה נהוג בידי נתבע 2, והנתבעת 3 פיצתה באופן חלקי, לטענת התובע, את התובע.

איני מקבל את הטענה כי אין מקום לפצות בגין חלקים שנגנבו.

אך גם כאן יש לקבל את טענת התובע, היות והמשאית שנפגעה היתה כמעט חדשה, וזכותו להחזיר לעצמו מה אשר היה לו. אני מקבל את ההסבר גם אם היה קונה משאית אחרת, משנת ייצור 2008, היות וגם המשאית אשר ניזוקה היתה משועבדת, ממילא היה צריך הלוואה חדשה, וממילא היה עליו לשלם את הוצאות העמדת האשראי אותם הוא תובע, דהיינו לא היה נחסך דבר.

אי לכך הנני מקבל את התביעה שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 23,866 ₪.

רקע עובדתי לפי תביעה על סך 280,000 ₪ בטענה למצג שוא והפרת התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת לספק לה ארגז קרור למשאית כך שמשקל המשאית הכולל לאחר התקנתו יאפשר הובלת סחורה שמשקלה 1.9 טון באופן תקני ולהתרשלות של הנתבעת במסירת המשקלים של רכיבי המשאית לתובעת לאחר השלמת ההתקנה.

המומחה ערך שקילה מעשית לרכב שתוצאתה הייתה 3,665 ק"ג, משקל הגבוה ב-635 ק"ג ממשקל המשאית כפי שנימצא לפני התקנת יחידת הקרור (3,030 ק"ג), ובהפחתת פריטים שלא היו ברכב בעת המסירה הראשונית שמשקלם הכולל 310 ק"ג (מיכל סולר מלא – 100 ק"ג, מסיט רוח – 25 ק"ג, מדרגה מורחבת – 25 ק"ג, מדחס ותושבת מנוע ליחידת הקרור – 30 ק"ג, יחידת קרור – 120 ק"ג), עומד משקל המשאית על 3,355 ק"ג. כלומר משקל המשאית שמצא המומחה מטעם הנתבעת גבוה ב-325 ק"ג ממשקלה בעת המסירה לתובעת.

...

סוף דבר התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה התחייבות חוזית כלשהי כלפיה, לא הוכיחה התרשלות מצד הנתבעת ואף לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

לאור האמור, התביעה נדחית במלואה.

בשים לב לדחיית התביעה במלואה ולנימוקי הדחייה, להיותה מופרזת במידה ניכרת מלכתחילה, ולהתנהלות התובעת אשר הכריחה את מיצוי ההליך עד תום תוך השתת הוצאות ניכרות על הנתבעת, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

המערער הוזהר כי גרם בנהיגתו הרשלנית לארוע התאונה בה נהרג המנוח בשל כך שלא נתן זכות קדימה למשאית הפולטריילר.

בשעה 14:20 עברו המערער וחוקריו לחדר חקירות שבו הותקן מכשיר הקלטה אודיו – וידאו, האזיקים הוסרו מהמערער והוא מסר הודאה שגם הוקלטה, לפיה כתוצאה מכניסתו לצומת הפולטריילר סטה שמאלה כיוון נסיעתו וארעה תאונה.

השאלה היחידה העולה לדיון היא אפוא, האם הוכח כי משאית המערער היא זו שהיתה מעורבת בתאונה? משאין לפסול לדעתי את הודאת המערער ובהינתן כל האמור לעיל, ובשקלול הודאת המערער והשחזור שערך ביחד עם הודעות יתר העדים, וביחד עם העובדה כי המערער אכן היה בזירה אליה הגיע מהכיוון הרלוואנטי במשאית קרור לבנה שאין מחלוקת כי כזו היתה מעורבת בארוע, ובזמן הרלוואנטי, אני סבור שמצרף הראיות אינו מותיר מקום לספק.

...

הרושם המתקבל כי אכן הופרה חובת הידוע, אולם בנסיבות המתוארות נראה לי כי ניתן להגדיר את ההפרה כ"טכנית", שלא היתה מכוונת אלא נעשתה בתום לב, ומכל מקום לא פגעה היא באמינות תוכן ההודאה.

השאלה היחידה העולה לדיון היא איפוא, האם הוכח כי משאית המערער היא זו שהיתה מעורבת בתאונה? משאין לפסול לדעתי את הודאת המערער ובהנתן כל האמור לעיל, ובשיקלול הודאת המערער והשחזור שערך ביחד עם הודעות יתר העדים, וביחד עם העובדה כי המערער אכן היה בזירה אליה הגיע מהכיוון הרלוונטי במשאית קירור לבנה שאין מחלוקת כי כזו היתה מעורבת באירוע, ובזמן הרלוונטי, אני סבור שמצרף הראיות אינו מותיר מקום לספק.

אין בידי לקבל טענה זו. המערער טען כי עצר אחרי שפנה שמאלה.