רשלנות בהסתרת מידע ע"י מתווך

עוד טוענים הנתבעים, כי עד היום לא קיבל לידיהם את המחסן והם שומרים על זכותם לתבוע את המוכרת בעיניין זה. הנתבעים טוענים, כי התובע התרשל בעבודתו ואף הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, משלא מסר להם את מלוא האינפורמציה לגבי המחסן, את סיבת כישלון המו"מ על ידי זוג אחר ובשל כך נגרם להם נזק שכן לא קיבלו את המחסן.

עוד טוען התובע, כי לא הסתיר מהנתבעים מידע כלשהו בנוגע לדירה.

השאלה שבמחלוקת הנה האם התרשל התובע בתפקידו משלא מסר לנתבעים מידע מהותי בנוגע לדירה, והאם בשל כך היו פטורים הנתבעים מתשלום דמי תיווך.

...

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הפר את חובת הגילוי כלפי הנתבעים וכי הוא זכאי לתשלום דמי התיווך במלואם, כפי שהתחייבו הנתבעים לשלם בהסכם דמי התיווך.

גם בעניין זה אני מקבלת את עדותו של התובע וקובעת כי התובע לא הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.

לאור האמור, אני מורה על קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד.

נקודה נוספת הראויה לציון הנה הצהרת התובע 1 בסעיף 3.2 להסכם, כי הוא קונה את הדירה "במצבה הפיזי כמו שהיא (AS IS) לאחר שראה בראיית קונה את הדירה והבניין בו היא מצויה, וכי ניתנה לו האפשרות לבדוק ולמדוד פיזית את הדירה ואת מתקניה באמצעות מהנדסים ו/או מומחים בבנייה וכי אין לו כל טענה בגין מידותיה ונתוני רישומיה של הדירה". מציין יעקב כי כמה חודשים לאחר רכישת הדירה, ביקש התובע 1 להשכירה, ולכן הציע יעקב את הדירה להשכרה באמצעות המתווך מר דוד.

יכולה הנציגות להיתקשר עם חברת ניהול, אולם מבלי להדרש לשאלה כלום קמה לדייר יריבות ישירה גם מול חברת הניהול שלא נתבעה, הרי בכל מקרה אין הדבר גורע מן היריבות שלו מול הנציגות או כלל הדיירים, ויכולים הללו להפרע מחברת הניהול אם מוכיחים שהפרה חובותיה החוזיות או התרשלה).

מאידך, ברור כי אין להסתיר מידע שברור שעשוי להיות רלבאנטי למערך שיקוליו של הצד השני, בין ביחס לעצם ההיתקשרות החוזית ובין ביחס למחיר העסקה (ביחס לסטאנדארט ההגינות שמקים עיקרון תום הלב החוזי בשלב המו"מ, ראה דברים שנאמרו בע"א 6370/00 קל בנין נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נו(3) 289,298).

...

בסופו של דבר התובעת קצרה תקופת השכירות בדירה בהסכמת התובע , ב 3 חודש.

התובע לא עשה כן, ואין לאפשר לו להוזיל עלויות העסקה על ידי הטלת אחריות על הנתבעים לליקוי בצנרת הדירה משל דובר בדירה שנרכשה מקבלן.

אני דוחה אפוא, בלא צו להוצאות, תביעת התובעת 2.

עיקר טענות הנתבעים התובעים ידעו על מצבו של הבניין בטרם התקשרו בעלי הדין בהסכם: ראשית, מצבו התחזוקתי הירוד של הבניין גלוי לעין; שנית, הנתבע יידע את המתווך כי קיימת התארגנות לבצוע שפוץ מקיף, וזה העביר את המידע לתובעים; שלישית, התובעים ביקרו בבניין מספר פעמים לפני הרכישה, בלווי אנשי מיקצוע בתחום הבניה.

אי גילוי יהווה הטעה רק כאשר המידע שהוסתר הוא מידע שחובה הייתה לגלותו לצד השני להסכם, וחובה זו יכול שתקום מכוח ״דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות״ (ר' גם פרידמן וכהן, עמ' 811-812 פס' 15.30; עניין סוויסה פס' 10).

היינו, סעיף 15 לחוק החוזים לא מתנה את בררת הביטול בהיעדר התרשלותו של הצד שהוטעה (פרידמן-כהן פס' 15.69), אלא שבררת הביטול תיפקע אם מבחינה סובייקטיבית הוכח כי הצד שהוטעה ידע ידיעה ממשית מראש על אי ההתאמה.

באותה ישיבה הוסכם כי "יש לזמן את המהנדס הנ"ל (תמיר לוי- אש"ש) לבדיקת כל הליקויים הפנימיים" וכי "היתקבל אישור עיקרוני מאת כל הדיירים לתהליך השפוץ..." שלב המשא ומתן בין הצדדים, נעשה כאמור ללא כל אינטרקציה ישירה ביניהם, אלא באמצעות המתווך.

...

לסיכום מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל.

אני מורה אפוא כי הסכם המכר שכרתו בעלי הדין בטל.

הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 1,410,000 ₪ (מחיר הדירה) בתוספת הפיצוי המוסכם בסכום של 145.000 ₪.

התובעת טוענת שהנתבע הסתיר ממנה מידע זה ו/או התרשל בייעוץ ובכך גרם לה להגיש הצעות גבוהות מדי, הקרובות למחיר המומלץ ע"י הבנק.

בסיכומיו מוסיף הנתבע וטוען כי העובדה ששרגיל ורייטר לא העידו פועלת לחובת התובעת; הטענות בדבר פער בין המחיר שהוצע ומחיר שניסגר כתוצאה מהוצאות שפוץ מהוה הרחבת חזית אסורה; ההפניה בסיכומים לסעיף 8 לחוק המתווכים מהוה הרחבת חזית אסורה; לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות מה גם ואין לקבוע כי חלה חובת זהירות קונקרטית; התובעת לכל היותר הראתה שמחירי הנכסים בלאס וגאס ירדו בתקופה שבין רכישת הנכסים באמצעות הנתבע לכשנה לאחר מכן אך ירידה זו נובעת מעצם טיבם וטבעם של נדל"ן ואין היא מהוה סיכון בלתי סביר.

...

מסקנתי היא שהנתבע העמיד לרשות התובעת את המידע הדרוש, סייע בידה למלא את ההצעות, הצעות שהיוו את הבסיס לרכישה בסופו של יום.

סוף דבר התוצאה הינה אפוא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

עוד טענה התובעת, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, תוך הצגת מצגי שוא, נטל סיכונים חריגים, ביצע מעשה תרמית, הסתיר מידע, הטעיה את התובעת ביודעין ועשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של הנתבעת במטרה להונות ולקפח את התובעת ולהמנע מתשלום החוב.

התובעת טענה, כי "הלכה ולמעשה פעל הנתבע כגורם מתווך עת קיבל מצדדי ג' הזמנות לבצוע עבודות צביעה של פרופילי אלומיניום אותן העביר לבצוע, באמצעות הנתבעת, לקבלני משנה - בד"כ התובעת" (סעיף 8 לתצהיר העד סולומון ועדותו בעמ' 3, שורות 27 - 32 לפרוטוקול מיום 5.4.2021).

התוצאה של הפרת החובה לפעול בהגינות היא חיובו, של בעל שליטה, בהתאם לסעיף 193(ב), עקב פעולותיו האישיות, באמצעות דיני חוזים (קרי הפרת חוזה), דיני הנזיקין או עוולת הרשלנות.

...

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה, מורה על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע ובין החברה וקובע כי עליו לשאת בחוב החברה כלפי התובעת.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 221,440 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את אגרת התביעה וכן, שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪.