רשלנות בגרימת נפילה מהגג לתיקון נזילה

לבד מאי-תיקון הנזילות בתיקרת המבנה, למרות תלונות חוזרות כעדות הנתבע 1 לגבי הבעלים, הימצאות המים במסעדה היא גם תוצאה של החזקה לקויה של הנתבע 1 המחזיק במקום, שאצלו הידיעה מדוע למרות שידע על נזילות חוזרות מהתקרה, ושירד גשם באותו יום, לא פעל ליבש את האיזור בו נפלה התובעת ו/או להכווין את תנועת הנכנסים סביב הרטיבות.

לשונו של ס' 41 לפקודה, שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" היא: "41. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". על פי עדותה, גם אם בעת התאונה עצמה, ברגע האחרון ראתה מים על הריצפה בעת ההחלקה, כאמור, לא ידעה התובעת "בזמן אמת" מדוע המים נמצאים שם, ומדוע היא מחליקה; "אני פסעתי פנימה, היה לי בלאק אאוט אחרי זה כי צ'ק נשכבתי על הריצפה ככה, כאילו חבטו, בכל הצד השמאלי" [עמ' 60 לפרו'].

ודוק; גם אם לכאורה ניתן לייחס אחריות לבעל הנכס, בכך שלא פעל זריז מספיק לתיקון הנזילות בגג או תיקרת המבנה, אין אחריות זו מאיינת את אחריות המחזיקים, הנתבעים 1 ו-2, שהיה בידם או מכל מקום ביכולתם למנוע את תוצאות הנזילות.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק בעניינה של התביעה הנדונה כי – התביעה של התובעת 1 נגד הנתבעים מתקבלת, כך שהנתבעת 3 תשלם לתובעת 1 סך של 102,560 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת 3 לתובעת 1 בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 24,000 ₪, וכן החזר הוצאותיה בגין האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר המומחים הרפואיים בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן בפועל בעבר.

בנוסף, תשלם הנתבעת 3 לתובע 2 בגין החזר שכר טרחת עו"ד סך 37,075 ₪, וכן החזר הוצאותיו בגין האגרה ששילם בתיק זה, ככל ששולמה; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן בפועל בעבר.

מנגד, טוענת השוכרת כי הדירה הנה ישנה, וכי היתה במצב גרוע ומוזנח לפני כניסתה למגורים בה ביוני 2010; כי היא דאגה להשמשתה למגורים באמצעות אחיה שהוא קבלן, וכי מאז ועד למועד הפינוי, שש שנים לאחר מכן, לא השתנה מצב הדירה לרעה, למעט בלאי שנבע מהיעדר ריצוף, זיפות או איטום בגג, וגרם לסימני רטיבות, נפילת ארון מטבח עליון ישן שהתרופף ונפילתו גרמה לשבר באריחים, וכו'.

בסירטון שהוצג ע"י השוכרת ניתן לראות כי הדירה הריקה היא במצב תקין ונקי, אמנם אינה מסויידת אך לא נראים בה כל נזקים הנובעים מהזנחה רשלנית או מגרימת נזק בזדון.

אני דוחה את הטענה, כי בשל אי מתן האפשרות לתיקון הנזילה ע"י השוכרת, נגרמו לתובע נזקים כספיים.

...

אני דוחה את הטענה, כי בשל אי מתן האפשרות לתיקון הנזילה ע"י השוכרת, נגרמו לתובע נזקים כספיים.

עם זאת, לא שוכנעתי, כי אילו פרסם התובע את הדירה ברציפות, והציג אותה לשוכרים מעוניינים בימים שאחרי הפינוי, לא היה מוצא שוכר חלופי.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

לטענתו, מבדיקות שערך, לא נימצאו ליקויים בעבודתו והרטיבות שנגרמה הנה תוצאה של ריצוף רשלני אשר גרם לחדירת מים.

מצופה היה כי ככל שמדובר בהוצאות שהוצאו לצורך תיקון עבודה רשלנית, חוות הדעת המאוחרת להן תצביע על תוצאה משביעת רצון.

נטען כי המבקש שילם למשיב במעמד הצעת המחיר סך של 2,500 ₪ ובתום ביצוע העבודות תשלום נוסף בסך 7,000 ₪, כאשר על מיסמך בחתימת המשיב כתוב "עבור תקוני גג הבית לקראת עונת הגשמים". נטען כי למרות ביצוע העבודות מים חודרים לתוך הבית והמשיב היתעלם מתלונות המבקש על נזילת המים בגג לאחר הגשמים ולא הגיע לטפל באותם הליקויים שהוא היה אמור לסדר.

אף נראה כי בימ"ש קמא התעמק בתביעה מעבר למקובל בתביעות קטנות וכי המבקש קיבל את יומו בביהמ"ש. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש היתערבות או מתן רשות ערעור.

...

על כן, סבורני כי בצדק קבע בימ"ש קמא כי לא עלה בידי המבקש להצביע על קשר סיבתי בין עבודת המשיב לבין הליקויים אשר ייתכן ומקורם שונה.

אף נראה כי בימ"ש קמא התעמק בתביעה מעבר למקובל בתביעות קטנות וכי המבקש קיבל את יומו בביהמ"ש. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

בתמורה לתשלום כל המסים והחשבונות לרבות ארנונה חשבונות מים חשמל גז וועד בית והעברתם על שמו של הנתבע ושפוץ הדירה על חשבונו לרבות טפול בבעיות נזילת מים, התקנת 4 מזגנים חדשים בדירה, איטום גרם המדגרות המוביל לגג בקיר גבס, התקנת דלת גישה חיצונית לגג שתאפשר גישה לגג ,פינוי צנרת דודי השמש והקולטים מהגג ומחדר הרחצה, תיקון הנזילה הקיימת בחדר הרחצה ובקיר המרפסת הצמוד לה והרחקת יונים מהדירה ומגג הדירה (סעיפים 3-4 לחוזה).

במקום איטום גרם מדרגות בקיר גבס הנתבע הניח באופן רשלני קרש ("דיקט") ובכך חסם את העלייה לגג.

אני דוחה את הגרסה של הנתבע בהיותה גרסה בלתי אמינה שנפלו בה סתירות בולטות כפי שיפורט להלן.

...

מקובלת עלי טענת התובעות כי יש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין דמי שכירות לתקופה של שבעה חודשים שכן זו התקופה שבה לא הייתה הדירה בחזקתן.

התביעה בגין רכיב זה נדחית אפוא.

סוף דבר הוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות את הסך של 23,675 ש"ח. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

הנתבעת ביצעה את עבודתה ותפקידה על פי חוק התיכנון והבניה ולא נפל כל פגם בפעולתה.

האם ההריסה בוצעה ברשלנות אשר גרמה לנזקים התובע טען באמצעות אימו, שההריסה בוצעה ברשלנות, תוך גרימת נזקים שלאחר מכן גרמו לנזילות מים והצפה של הדירה, תוך גרימת נזקים אף לדירות השכנים בבניין.

הנתבעת הרסה יחידה זו. כאשר מעל ריצפת הגג היה גג והיו קירות, לא היו נזילות לתוך הדירה, אולם משהוסרו הגג והקירות, אין לנו כל אינדיקאציה לכך שריצפת הגג אכן היתה אטומה כפי שנידרש ובהתאם לתקן.

...

אני מאשרת את ראש הנזק שקבע המומחה.

נוכח האמור, טענות התובע לעניין רשלנות שגרמה להצפת הדירה, נדחות.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי – סך של 5,000 ₪ בגין איטום החורים במרפסת, כעולה מחוות דעת המומחה, וסך של 5,000 ₪ בגין עלות חוות דעת זו. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ (חלק מהאגרה ששולמה המשקף את התביעה שהתקבלה) ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.