אם לסכם את הדברים, כי אז מהראיות שהונחו על שולחני עולה, כי לאחר הניתוח הקיסרי, שבוצע לתובעת בתאריך 2.11.92, הותקן בגופה של התובע התקן תוך רחמי, השולל את האפשרות שבמהלך הניתוח נתפרו קירות הרחם זה לזה, וכן נראו דימומים והפרשות המאיינים את האפשרות של תפירת הרחם.
על כן, הנני דוחה טענות התובעים, כי הנתבעים 3 ו-4 התרשלו בביצוע הניתוח, ולדעתי, עמדת התובעים-שהנתבעים תפרו את דופן הרחם הקדמי לדופן האחורי, מקרה שהכל מסכימים כי הוא נדיר-לא הוכחה, ואין היא מבוססת אלא על השערתו של פרופ' שנקר, בה בשעה שמאזן ההסתברות נוטה בצורה ברורה לכך, שההידבקות ברחמה של התובעת, מקורה בתסמונת ע"ש פרופ' אשרמן.
...
להשלמת התמונה אציין, כי הנתבע מס' 5 שימש כמנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ע"ש ד"ר הלה יפה, ולטענת התובעים בכתב התביעה הוא "אחראי באחריות שילוחית למעשי עובדיו ו/או צוות הרופאים העובד במחלקתו ותחת פקוחו ו/או הצוות הרפואי כולו".
כבר בשלב זה ארשה לעצמי לקבוע, כי אין אני מקבל את טענת התובעים בדבר אחריותו השילוחים של הנתבע מס' 5 למעשי הנתבעים 3 ו-4.
נראה אפוא, כי בסופו של דבר, שני המומחים המכובדים מסכימים, כי הניתוח הקיסרי יכול היה לגרום לתיסמונת אשרמן ולהתפתחות ההידבקויות ברחמה של התובעת, ואם עלי לבחור באחד משני המומחים שלפני, כי אז גם בעניין היתייחסות המומחים לאפשרות, שההידבקויות ברחמה של התובעת נוצרו כתוצאה מתסמונת אשרמן, הנני מעדיף את עמדתו של פרופ' כספי על פני עמדתו של פרופ' שנקר.
על כן, הנני דוחה טענות התובעים, כי הנתבעים 3 ו-4 התרשלו בבצוע הניתוח, ולדעתי, עמדת התובעים-שהנתבעים תפרו את דופן הרחם הקידמי לדופן האחורי, מקרה שהכל מסכימים כי הוא נדיר-לא הוכחה, ואין היא מבוססת אלא על השערתו של פרופ' שנקר, בה בשעה שמאזן ההסתברות נוטה בצורה ברורה לכך, שההידבקות ברחמה של התובעת, מקורה בתסמונת ע"ש פרופ' אשרמן.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני דוחה את התביעה; (ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
