רשימת השטרות אותם ניתן לבטח

בנוסף חולל שיק שמסר התובע לרותי, על סך 16,997 ₪ בגין רכישת מלאי עסקי שהיה בעסק, דמי שכירות של הקופה, חוב לבזק, חוב לספק האנטרנט 012, דמי שכירות, ארנונה וביטוח.

התובע הגיש היתנגדות לתיק ההוצל"פ, ולא ניתן לתבוע בגין אותו שטר פעמיים, פעם אחת בהוצל"פ ופעם שנייה בתובענה זו. התובע היה בעסק סה"כ חודש ימים.

במסגרת זכרון דברים זה התחייבה רותי ללוות את העסק בחודשיים הקרובים ולתת את כל רשימת הספקים.

...

התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעים שכנגד הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים שכנגד ועד למועד התשלום על ידי הנתבע שכנגד.

בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעים שכנגד, בגין התביעות שביניהם, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע שכנגד.

לאמור יש להוסיף כי התובעים טענו כי האקווריום תוחזק כראוי על ידי חברה מקצועית שעיקר עיסוקה הוא בתחזוקה שוטפת של מתקנים דוגמאת האקווריום, וכי אין כל מקום לקבל את טענת שמאי AIG לעניין סיבות אפשריות שהביאו להתרחשות הארוע דוגמאת "לחץ מים ו/או בלאי ו/או שינוי טמפרטורה ו/או דבק זכוכית". בהנתן עמדות הנתבעות, שכרו התובעים שירותיו של מר שטרית ינון, שמאי ביטוח ונזקים (להלן – שטרית), אשר אמד את הנזקים שנגרמו לתכולה ולמבנה בסכום של 43,559 ₪ בתוספת שכ"ט השמאי (1,755 ₪ כולל מע"מ).

זאת ועוד, מצופה היה כי הנתבעות תפנינה להוראה מפורשת בגדרי פוליסות הביטוח מושא היתדיינות זו המלמדת על שלילת הכסוי הבטוחי או כל הגבלה או סייג אחרים, מקום שמדובר בהתרשלות אותה ניתן לייחס למבוטח עצמו, להבדיל מצד שלישי.

עוד מבוקש להבהיר כי עיון בסיכומי AIG מלמד שזו לא חזרה על טיעונה כפי שזה הופיע בגדרי כתב הגנתה, ולמעשה וויתרה או חזרה בה מטיעונה זה. אומנם, בסיכומיה היא העלתה את הטענה כי האקווריום אינו נכלל ברשימת התכולה המבוטחת אולם זאת עשתה ככל שהדברים אמורים בהרחבה שעניינה "שבר תאונתי". כאמור, AIG זנחה ולא חזרה על טיעונה כי האקווריום אינו נכלל במסגרת הרכוש המבוטח ואינו מופיע בהערכת התכולה כפי שזו נערכה עוד ביום 11.11.2012, כאמור.

...

סבורני, כי יש לדחות טענה זו וזאת בהינתן העובדה כי החלופות בסעיף זה עניינן בזכוכיות קבועות המהוות חלק מהמבנה; מתקנים סניטריים של הבית; משטחי שיש במטבח ובאמבטיה.

בחינת החלופות לעיל – מובילה לכאורה למסקנה, כי אף אחת מהחלופות אינה רלוונטית לכאורה לנידון דידן.

מושבי עור (ספה) – הערכות השמאים (מר שטרית מטעם התביעה ומר שיפר מטעם AIG) זהות ככל שהדברים נוגעים לרכיב הכינון, בעוד שביחס לרכיב השיפוי, מר שטרית, שמאי התביעה, אינו עושה כל הבחנה, כאמור, לפיכך, אני מקבל את הערכת שמאי AIG בגין רכיב נזק זה, ומעמיד את הסכום על סך 2,440 ₪.

המערערים הגישו היתנגדות לבצוע השטר אותה סמכו על שני טיעונים מרכזיים: האחד - פקיעת השטר, מחמת הציון על גבי השטר לפיו "טופס זה בתוקף עד לתאריך 31.12.2016" ונוכח פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לטענתם, ביום 02.01.2017, יומיים לאחר חלוף המועד; והשני - כשלון תמורה המתבטא בהפרת המשיבה את ההסכם מיום 15.02.2017 לפיו התחייבה לספק למערערים 30,000 דליים לשמן זית, אותם לא סיפקה, כנגד התחייבות המערערים לפרוע את חוב העבר באמצעות השיקים המעותדים.

כן נטען כי המשיבה שופתה על ידי חברת הביטוח כלל על דרך קבלת תגמולי ביטוח בגין חוב אבוד, וכי ההליך נגד המערערים מיתנהל למעשה על ידי חברת הביטוח.

הדיעה בפסיקה היא כי המדובר ברשימה סגורה, הגם שתיתכנה הרחבות בתוכנן של אותן דרכים, הכרה בנסיבות ספציפיות המקנות הפטרים אישיים, או החלת דיני החוזים ביחסים שבין צדדים קרובים (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה 2007, עמודים 458-460; ברק, דיני שטרות, תש"ל, עמודים 790-793).

אכן, "...פירעון השטר פרושו פירעון בכסף, אך הלכה פסוקה היא, כי הצדדים יכולים להסכים כי השטר יפקע על ידי מתן שטר במקום כסף. במקרה כזה ישנן שתי אפשרויות: האחת, שמתן השטר החדש מפקיע את השטר הישן; האחרת, שמתן השטר החדש מהוה רק פירעון מותנה של השטר הקודם, וכל עוד לא נפרע השטר החדש, לא נפקע השטר הישן. ההלכה היא, שההנחה הרגילה היא שמתן שטר הוא רק פירעון מותנה של השטר הישן. אך הנחה זו ניתנת לסתירה" (ברק, דיני שטרות, תש"ל, עמ' 791).

...

אין מנוס אפוא מדחיית הערעור ולא נותר אלא להצר על כך שהמערערים דחו את שהוצע להם בדיון.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח. העירבון שהופקד על ידם יועבר למשיבה באמצעות בא- כוחם.

הפסיקה אינה קובעת רשימה סגורה של מקרים בהם תותר הבאת ראיות לסתור והדבר יבחן לפי נסיבות כל מקרה לגופו.

מצב דברים זה, כמו גם מצב הדברים הנובע מן ההצהרה הכוזבת של התובע כמפורט לעיל, משתייכים באופן מובהק אל סוג המקרים בהם יש הצדקה לקבלת בקשה להבאת ראיות לסתור, בהיותם נמנים על "קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, שעשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה" [רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (28.2.2019), מפי כב' השופט י' עמית)].

על טעם זה עמד בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 14825-07-10 ס' ק' נ' ס' ג' (15.9.2013) (להלן: "עניין ס' ק'"), והדברים יפים גם לענייננו: "בנוסף למה שנאמר לעיל, בעוסקנו בסעיף 6ב הנ"ל יש לזכור, כי כל מהותה של הוראת סעיף 6ב רישא הנה הוראה דיונית בלבד (ראו: ר"ע 231/86 הדר נ' פוני, פ"ד מ(4) 160, 163 (1986); ר"ע 133/87 הסנה נ' שטרית, פ"ד מא(1) 811, 812 (1987); ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' הפול, פ"ד מג(2) 580, 588 (1989); ע"א 110/86 גברעם נ' יורשי מנג'ם, פ"ד מב(2) 193, 197 (1988)). בתורת הוראה שכזו אין בה להעניק זכות קנויה למי מן הצדדים כי במקרה שבו קיימת קביעה עפ"י דין לא יהיה אחריה ולא כלום. בל נשכח גם שכל תכליתו התחיקתית של הסעיף ותכלית השמוש בסעיף 6ב רישא הן ליצירת הקלות לטובת ההליך המשפטי המתנהל (ראו למשל רע"א 5608/90 קורנהיל נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107, 111 (1992); רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מז(3) 89, 98 (1993)). במקרה שבו השמוש ברישא של סעיף 6ב, ללא מתן היתר להביא ראיות לסתור, רק מציב ספקות וסימני שאלה שאותם ניתן ליפתור רק אם יינתן היתר להביא ראיות לסתור, רצוי לתת היתר כזה. מתן ההיתר יביא למינוי מומחה רפואי, אשר יוכל לתרום להסרת הספיקות ולהביא לקביעה שתשרת את קידום ההליך המשפטי. את ההוראה הדיונית שבסעיף 6ב רישא, כמו את ההוראות הדיוניות כולן יש לראות כשפחת הדין ולא כגבירתו, ובמקום שבו ספק רב אם סעיף 6ב רישא בכלל מתכוון לחול, ובודאי ומכל מקום, כשהסעיף מעניק בסיפא שלו אפשרות שלא להיות כבולים על ידיו, יש לפרשו ולעשות בו שימוש באופן שיסייע לחשיפת האמת ולכך שהצדק ייעשה וייראה ולא באופן שיהיו ויישארו ספקות בכך. לעולם יש לזכור כי ביסוד ההליך השפוטי עומדת חשיפת האמת (וראו דברי הנשיא ברק ברע"א 1412/94 הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522א' (1995) והאסמכתאות שם), כי "תפקידו של השופט הוא 'התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם'" (שם, 522 ב' והאסמכתאות).

...

לאור כל האמור, גם בשל העדר ההנמקה בהחלטות הועדה החמישית באשר להכרה בקשר סיבתי בין הניתוח לתאונה, לאור כלל נסיבות העניין - בייחוד בשים לב לזמן הרב שחלף ממועד התאונה ועד למועד הניתוח; להעדר כל תיעוד לממצא חבלתי כזה או אחר; לעיסוקו הרלבנטי של התובע; לעברו הרפואי הרלבנטי של התובע - יש מקום להיעתר לבקשת הנתבעת.

ראוי לזכור כי ועם אחרון זה אינו עומד כאן לבדו אלא מצטרף לנימוקים שפורטו לעיל: האפשרות המסתברת כי בפני הועדה לא עמד כל התיעוד הרפואי מעברו של התובע, ממנו עולות תלונות זהות לאלו שהעלה בפני הועדות השונות של המל"ל; הצהרתו הכוזבת של התובע בתביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה מיום 8.9.11, שם הצהיר כי לא סבל בעבר מכאבים בגב המקרינים לרגל שמאל, הצהרה שנסתרת מן התיעוד הרפואי; הפער הבלתי מוסבר בין החלטות ארבע הועדות הראשונות של המל"ל שדנו בעניינו של התובע והגיעו למסקנה כי לא נותרה לתובע כל מגבלה כתוצאה מהתאונה לבין החלטת הועדה החמישית שקבעה (במשתמע) כי הצורך בניתוח שעבר התובע למעלה משש שנים לאחר התאונה נבע כתוצאה מהתאונה.

סוף דבר - בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור - מתקבלת.

זאת גם נוכח האמור בשיחה מספר 1819, שתדון מיד, בה דיווח אברג'יל לפינס, כי אמר לביטון שגם אם יצא וגם אם לא יצא "...לא משנה מה, מה יהיה בינינו, זה מגיע לך...מכל הלב, ממני". טענת ביטון, כי היחסים בינו לבין אברג'יל היו יחסי "שלום שלום" היא טענה מוקשת, הן בשל המתנה היקרה שאברג'יל מצא לנכון לתת לו, והן נוכח הצהרות האהבה שהצהיר ביטון בפני אברג'יל, שגם אם נניח שלא שיקפו רגש אותנטי, לבטח שיקפו הכרות העולה על "שלום שלום", כנטען.

כרטסת הנהלת החשבונות של גן-רווה אינה קבילה להוכחת אמתות תוכנה, לכן לא אוכל לבסס ממצא על האמור בה. גם אם הייתי מבססת את קביעותי על כרטסת גן-רווה, לא הוצגה תשתית ראייתית למתן הלוואה לבן שטרית, למעט אמירתו של בלולו, שטען שנתן הלוואה, וגם טען שההלוואה הוחזרה.

מימון ייצוג משפטי עבור אילן בן שטרית בהקף של לפחות 128,000 ₪ - פינס אישר כי העביר את הסכומים הללו לאילן בן שטרית, ורשם אותם ברשימת ההוצאות עבור אברג'יל (ת/1333) (פרוטוקול עמוד 2546 שורות 11-8).

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.