מהאמור לעיל עולה כי הכרעה ביחס לרשימת הלקוחות גם היא אינה קביעה אוטומאטית, היא תיבחן על פי "ערך מוסף" אשר ניתן לזקק מתוך מקבץ הראיות המונחות בפני בית הדין, ר' לעניין זה את אשר נפסק בהילכת מן:
" בכל הנוגע לרשימת לקוחות הובהר בפסיקה, כי "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נידרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (עניין לבל; כן ראו את ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ, פד"ע לח 72 (2002) (פסק הדין בהמשך); ע"ע 1045/00 אריה נצר – אס.ג'י.די הנדסה בע"מ, פד"ע לו 180 (2000))".
...
עדותו של בולרו, על אף שניכר בה כי המעמד אינו פשוט עבורו, הן בשל המעמד הלא נוח והן בשל אופי הטענות שנטענו כנגדו והמהירות בה נדרש להתייצב לדיון, שכנעה אותנו בנקודה זו.
לא מצאנו שטופ הוכיחה קיומו של סוד מסחרי.
במתח המתואר לעיל, לא מצאנו כי טופ הוכיחה שבולרו השתמש בידע שצבר בתקופת העסקתו כדי לפגוע בה. הידע עמו הגיע לטופ מצוי בבעלותו ומדובר בניסיון רב שנים בזכותו התקבל לעבוד אצלה.
משלא הוכח קיומו של סוד מסחרי או מידע סודי שהועבר לבולרו בתקופת עבודתו, משלא הוכח אינטרס לגיטימי שבגינו יש להגביל את עיסוקו של בולרו ובעיקר מאחר ולא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת טופ, מצאנו כי יש לדחות את הבקשה.
