רשות ערעור על קביעת נכות בתאונת עבודה

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22.3.21 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1.6.19.

בנוסף לכך, הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית לעמוד שדרה צוארי, ומצאה "יישור מלא, כיפוף, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה". על יסוד האמור קבעה הועדה, כי "לא נותרה נכות הקשורה לתלונותיו בגין כאבי צואר". אי לכך, ברורה מסקנת הועדה, כי בהיעדר חבלת ראש ומשלא נקבעה נכות הקשורה לצואר, תאונת העבודה לא יכלה לגרום להפרעה באיזון של שרירי העיניים.

לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, (21 אוקטובר 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לסיום, אין בידי לקבל את טענת המערער שבתיקים של לקוחות אחרים של משרד בא כוחו הוכר קשר סיבתי ונקבעה נכות בגין חולשת קונברגנציה, והדבר מלמד על קביעתה השרירותית השגויה של הוועדה דנן.

על כן, אינני מוצא טעם בהצגת החלטות של ועדות רפואיות אחרות בהן נדונו נפגעי עבודה אחרים, שכן עניינם אינו יכול ללמד על טעות משפטית בפעולתה של הוועדה נשוא ערעור זה. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת מרב חבקין; על"ח 53208-02-22), שבו היתקבל באופן חלקי ערעור המבקש כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הועדה ו- הפקודה, לפי העניין) מיום 15.12.2021.

הועדה מציינת כי יש להוסיף נכויות אשר נקבעו בגין תאונת עבודה מ- 9.8.01 בשיעור 10% ע"פ סעיף 34(ב) ובשעור 10% ע"פ סעיף 72(4)(ב)(I) מ- 4.1.04.

" בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור שבפני חוזר המבקש על טענותיו בפני בית הדין האיזורי, ובכלל זאת טוען כך: בתחום האורתופדי - הועדה לא קבעה נכות זהה להחלפת ברכיים, לא דנה בבעיות גב על רקע החמרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפני, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ביחס לליקויים בתחום אא"ג, נפשי, אורולוגי, צלקות ולחץ דם ואילו ביחס לליקוי האורתופדי נדרשת תגובת המשיבה.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שאין להתערב בה. בתחום הנפשי – בית הדין האזורי קיבל את טענות המבקש בעניין זה וקבע כי "הוועדה תדון בטענת המערער לעניין נכות בגין PTSD ותערוך התייעצות עם מומחה פסיכיאטר". מקובלת עלי קביעתו של בית הדין האזורי ונימוקי ועל כן אין אני מוצא טעם להתערב בהחלטה זו. בתחום האורולוגי – המבקש טוען כי צרף חוות דעת מומחה לפיה הוא זכאי לדרגת נכות בשיעור של 30% בגין הערמונית.

טיעוני ב"כ המערער: הועדה ביצעה הפחתה של מצב קודם בנגוד לדין ולפסיקה וזאת בנגוד למה שנקבע בהילכת מרגוליס ואשר לפיה אין לנכות משעור הנכות הכוללת שעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקוי ובשעור הקבוע באותו הסעיף.

על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים בעירעור זה. סמכויות הוועדה הרפואית לעררים המפורטות בסעיף 118 א' (1) לחוק, הנה לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים שבתקנות.

לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

...

טיעוני ב"כ המשיב: המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מאחר ולא הוכח כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה ושמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, רשמה את ממצאיה בפרוטוקול, עיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה לרבות מסמכי הדמיה וקבעה בעקבות הבדיקה כי בבדיקת CT עמודה שדרה מותני מיום 24.5.20 לורדוזיס שמור, סקולויזיס קל מימין, בלט דיסק דיפוזי מ- L3 עד S1 עם לחץ קל וקבעה כי התובע סובל מכאבי גב. לאחר קיום הדיון בעניינו של המערער ועריכת הבדיקה הקלינית קבעה הוועדה, כי בתיקו הרפואי של המערער רישומים קודמים החל מ- 8/18 מהם עולות טענות על כאבים בגב התחתון והגבלות תנועה שהחלו לאחר שיעור ספורט וכי בביקור מיום 10.8.18 צוין כי בבדיקה קלינית קיימת רגישות מקומית בגב תחתון והגבלה בתנועה והוא טופל בנוגדי דלקת וזריקות, וכי קיים אף רישום נוסף ב- 2008 המתאר כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל ימין ונמשכים לשבועות כך גם בשנת 2007, ועל כן הגיעה הוועדה למסקנה כי שיעור נכותו של המערער הינו 10% אך יש לנכות מצב קודם בגובה 5%.

משכך, דין הערעור להידחות.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי נוף הגליל- נצרת (הנשיא מירון שוורץ; ב"ל 15512-04-23) (להלן – פסק הדין), אשר קיבל חלקית את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן – הועדה) מיום 23.2.2023.

בעיניין חרותי (עב"ל (ארצי) 11333-09-13 דליה חרותי – המוסד לביטוח לאומי (15.3.2015)) נקבעה ההלכה, לפיה "יש להבחין בין שלב הכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה לבין קביעת דרגת נכות לגבי פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. באשר להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה ישנה חשיבות לשאלת היחס בין גורם העבודה והגורמים שאינם קשורים לעבודה והלכות ידועות למשל לעניין מיקרו-טראומה. ככל שמדובר במחלת מיקצוע ומיקרו-טראומה, בפגיעות אלה בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מיתהווה לעיתים במקביל הנכות. במקרים שכאלה, כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו על פי נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות, באותו ליקוי אליו מתייחסת גם הפגיעה בעבודה, אזי במקרים שכאלה על הועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה וזאת על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות ביוצא בזה". בעיניין מילברג (בר"ע (ארצי) 36447-06-16 יהודית מילברג – המוסד לביטוח לאומי (11.6.2016)) הוסבר, כי במחלת מיקצוע או מקרוטראומה שבחפיפה ביניהן מתקיימים אצל המבוטח גורמי סיכון אחרים, הועדה תיקבע קשר סיבתי חלקי ותשייך חלק מהנכות לגורמי הסיכון שמצאה אם אלו היתממשו בפועל ומצאו ביטויים בנכות "על הוועדה להעריך נכותה הכוללת של המערערת ולהפחית הנכות שאינה קשורה בפגיעה (במחלת המיקצוע/מקרוטראומה)." בעיניין סומך (בר"ע (ארצי) 74509-06-20 יואב סומך – המוסד לביטוח לאומי (25.4.2021)), הובהר מבחן "אילמלא", לפיו "ככל ואילמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון האחרים לא היו מוצאים ביטויים בנכות בפועל (קרי, המבוטח היה נותר עם גורמי הסיכון), הרי שיש לייחס את כל הנכות לעבודה רק בהנתן כי על יסוד נתונים מוכחים במבוטח ועל פי הידע הרפואי של הועדה גורמי הסיכון היו מוצאים ביטויים בנכות ללא קשר לפעולתם של תנאי העבודה (קרי, גורמי הסיכון היתממשו  גם אילמלא תנאי העבודה), אזי ניתן לקבוע קשר סיבתי חלקי". עת מדובר בטינטון ובהתאם להילכת הנדלר (בר"ע (ארצי) 24998-11-14 המוסד לביטוח לאומי – הנדלר (19.4.2015)), קביעת פקיד התביעות להכרה בטינטון, היא "כרטיס הכניסה" של המבוטח לועדה.

...

לאחר שהוועדה הגיעה למסקנה כי קיים גורם נוסף, הוסיפה הוועדה, כי גורם ההשפעה "לפי תבנית עקומת השמיעה", לפי דעתה המקצועית והרפואית הוא "הדרופס אנדולימפתי" וכי גורם הסיכון מצא ביטוי בנכות.

יתר על כן, המבקש לא הציג בפני הוועדה ולא בבקשה שלפני, חוות דעת רפואית מטעמו התומכת במסקנה לפיה הוועדה שגתה עת אבחנה את המבקש כלוקה בתסמונת מנייר.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמי רוטמן; ב"ל 41045-11-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 14.11.23, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש.

באישור ההחמרה מיום 15.6.23 שניתן על ידי ד"ר איגור מנילוב וצורף לתביעת ההחמרה נכתב כך: "לאחר שעיינתי במסמכיו/ה הרפואיים, ובהשוואה לממצאים המתוארים בדו"ח הועדה הרפואית מיום 23/08/2022, אשר קבעה את דרגת נכותו/ה עקב תאונת עבודה מיום: 07/07/2021 הגעתי למסקנה כי: חלה החמרה בפגימה כמפורט להלן: יש סיבה רפואית מוצדקת לזמן את הנ"ל לועדה רפואית בביטוח לאומי לדיון על החמרת מצב רפואי בעקבות פגיעה בברך שמאל כתוצאה מתאונת עבודה בשנת 2021. לצורך הוכחה על החמרת מצב הוצגו

...

באישור ההחמרה מיום 15.6.23 שניתן על ידי ד"ר איגור מנילוב וצורף לתביעת ההחמרה נכתב כך: "לאחר שעיינתי במסמכיו/ה הרפואיים, ובהשוואה לממצאים המתוארים בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 23/08/2022, אשר קבעה את דרגת נכותו/ה עקב תאונת עבודה מיום: 07/07/2021 הגעתי למסקנה כי: חלה החמרה בפגימה כמפורט להלן: יש סיבה רפואית מוצדקת לזמן את הנ"ל לוועדה רפואית בביטוח לאומי לדיון על החמרת מצב רפואי בעקבות פגיעה בברך שמאל כתוצאה מתאונת עבודה בשנת 2021. לצורך הוכחה על החמרת מצב הוצגו

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפני, בפסק הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, אני סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ביחס להחלפת הרכב הוועדה וביחס להרכב הוועדה ואילו ביחס לשאר טענות המבקש, נדרשת תגובת הצדדים להצעת בית הדין.

להלן יפורטו הטעמים העומדים ביסוד החלטתי לדחייה: אשר להחלפת הרכב הוועדה - לפי ההלכה, דרך המלך במקרה בו נפלה טעות בעבודת הוועדה, הינה השבת עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם.