רשות ערעור על פסק דין בתביעת נזקי עץ

המבקשת מפנה לע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, נז(5) 433 (2003).

התובעים טוענים, שכהמשך ישיר לטענותיהם בדבר פסקי הדין השגויים שניתנו בהליכים הקודמים עקב שבוש הליכי משפט ע"י הנתבעים, במסגרת סעדי התובענה דנן ומכוח פס"ד של ביהמ"ש של העליון, התובעים עתרו לסעד כספי בגין הנזקים שנגרמו בשל כך. לסיכומה של נקודה זו, התובעים מדגישים, כי לעולם לא היו מסכימים למחיקת בקשת רשות העירעור אילו היה בכך כדי לייצר מעשה בית דין הפוגע בזכות התביעה שלהם.

לבסוף קבעה המפקחת, כי היא דוחה את התביעה וחייבה את התובעים בתשלום החזר שכ"ט מומחה והחזר שכ"ט עו"ד. התובעים הגישו ערעור על פסק הדין של המפקחת לביהמ"ש המחוזי, אשר נתן פסק דין בהליך עש"א 51009-03-12 אסולין נ' כהן ואח' ביום 04.09.12, לפיו נדחה העירעור וחייב את התובעים בהוצאות (פסק הדין צורף כנספח ז' לכתב ההגנה).

...

סיכום ביניים- מעשה בית דין: כאמור לעיל, בהתאם לאותם עקרונות הגעתי למסקנה שמדובר במחזור התביעות הקודמות, אשר מבחינה עובדתית קיימת לגביהן השתק, היוצר מעשה בית דין, ומאחר שהתובעים לא חידשו דבר על שכבר הוצג ונבחן, אין בהכתרת התביעה בעילה חדשה משום איון ההשתק האמור.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 9 מחמת מעשה בית-דין.

בעניין ההוצאות- התובעים ישלמו סך של3,000 ₪ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך (כולל מע"מ) תוך 60 יום.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשם הבכיר שלי שלמה מלכה) מיום 18.9.22 בת"ק 24999-06-22 ולפיו נדחתה תביעת המבקשת נגד המשיב והיא חויבה בהוצאות בסך 1,000 ₪.

כן לא הוכח שניגרם נזק כלשהוא לעץ הלימון .גם בעיניין זה הארוע הנטען הוא מ- 2020 והקבלות מיוני 2022.

ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

...

בפסק הדין מיום 18.9.22 נקבע כי דין התביעה להידחות.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

האיש אף עשה שימוש במצולם, והציג את החומרים בפני אנשים אחרים, וכך העצים את הפגיעה באשה ובבת.

בנוסף חויב האיש בהוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. בקשה לרשות ערעור על פסק הדין נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום כ"ה באלול התשפ"ב (21.9.2022).

בית הדין האיזורי היתייחס בפסק הדין נשוא העירעור לטענת ה'השתק השפוטי' וכתב שהחלטת בתי המשפט להתיר לאשה להגיש תביעה נזיקית, על אף הצהרת האשה בהסכם שלצדדים לא תהיה טענה או תביעה בגין המחלוקות הנובעות מחיי הנישואין, אינה עומדת בסתירה להחלטת בית הדין הרבני לידון בתביעת האיש שהאשה תפצה אותו על הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם.

ערעור האיש האיש מערער על פסק הדין וטוען שהסכום שנקבע בו אינו משקף את הנזק שניגרם לו בעקבות הפרת האשה את ההסכם.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.

בפניי רשות ערעור על פסק-דינו של בימ"ש לתביעות קטנות מיום 21.12.23 (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון) במסגרתו הסתמך על חוו"ד המומחה בגין ניזקי העץ ובהתאם לכך קיבל את תביעת המשיבים וחייב את המערער בתשלום פיצוי כספי למשי, תשלום שכר חוו"ד המומחה, הוצאות והתיר פיצול סעדים להגשת תביעה נפרדת לצוו עשה לכריתת העץ.

פסק-הדין של בימ"ש קמא ביום 21.12.23 ניתן כאמור פסק דינו של בימ"ש קמא, תוך אימוץ מלא של קביעות המומחה בחווה"ד, (מבלי שניתנה כאמור היתייחסות המומחה לטענות הצדדים כפי שבימ"ש קמא עצמו הורה), ובהתאם פסק בין היתר כדלקמן: העצים בחצר הבית של המערער אכן מזיקים וגורמים ללכלוך עד צורך בכריתתם, התמונות מספיקות כדי לראות את הנזקים הנגרמים כתוצאה מהפירות והנשורת.

טענה נוספת בפי המערער, שאין בסמכותו של בימ"ש קמא להרחיב חזית ביוזמתו בכך שהתיר פיצול סעדים להגשת תביעה לצוו עשה לכריתת העץ – סעד שלא התבקש לתת ולא נרשם כאחד הסעדים הנדרשים בכתב התביעה >> לעניין טענה זו, ועוד טרם ניתנה תשובת המשיבים לבקשת רשות העירעור, מצאתי לנכון ליתן החלטה, שחלקה הרלוואנטי הנו כדלקמן: החלטתי הנ"ל מדברת בעד עצמה ואין צורך להרחיב מעבר לכך בפס"ד דנן.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.

בהמשך עדכנו המשיבים כי המערער לא מעוניין לשלם את הסכום הנדרש למומחה וכי היינו מעוניין למנות מומחה אחר מטעם ביהמ"ש. בתגובה טען המערער כי יש לדחות את התביעה מאחר והינה קנטרנית, לא הוצגה חוו"ד למקרה הנזק ולמחיר תיקון הנזק, לא הוצגה חוו"ד הקושרת את המערער למקרה הנזק, ובכל מקרה הוא איננו חייב לשאת בעלויות כלשהן כדי להזים את טענות המשיבים.

בענייננו, לאחר בחינת מכלול ההשתלשלות וטענות הצדדים, סבורני כי עניינינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם נדרשת התערבות בפסה"ד של בימ"ש קמא, כפי שאנמק להלן: שכ"ט המומחה כבר בפתח הדברים אדגיש כי איני רואה לנכון להתערב בהחלטות בימ"ש קמא לעניין עצם הצורך במינוי מומחה ו/או באופן הטלת שכר טירחתו על מי מהצדדים.

ער אני לכך כי תפקידו של מומחה מטעם ביהמ"ש אינו לפסוק במחלוקת שבין הצדדים אלא לחוות דעה מקצועית בשאלות מקצועיות המתעוררות ביחס לסכסוך ואין כל חובה על המומחה להיפגש עם הצדדים ו/או לערוך ביקור במקום בנוכחות הצדדים; ברם משבפועל התקיים הביקור במעמד צד אחד בלבד, והתשובה של המומחה לאי-זימון הצד שכנגד נומקה בכך שלא השתתף בתשלום שכר טירחתו, התנהלות זו יש בה כדי להעיב על מראית פני עבודת המומחה, גם אם התנהלות זו נעשתה בתום לב. במצב דברים זה, והואיל וכל פסה"ד מבוסס על חוו"ד המומחה, סבורני שלא ניתן להותיר את פסה"ד על כנו ויש להחזיר התיק לבימ"ש קמא >> כדלקמן: דרך המלך הינה להורות לבימ"ש קמא למנות מומחה אחר, שכן מומחה זה איבד למעשה את האובייקטיביות בעיני המערער – וכאמור לעיל, בצדק, גם אם בפועל מדובר בחוות דעת מקצועית.

אשר על כן אני מורה על החזרת התיק לבימ"ש קמא, בימ"ש ישמע את עמדת הצדדים לגבי מינוי מומחה חלופי ו/או אותו מומחה, ויחליט כמיטב שיפוטו.

עוד טענה המבקשת, כי פסיקת בית המשפט קמא אף עומדת בנגוד "להלכה שנקבעה" בע"א (מחוזי חיפה) 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30.10.2011) (כבוד השופטת ש' וסרקרוג)‏‏ (להלן – עניין פרדס חנה-כרכור (במחוזי)), כי לא ניתן להטיל אחריות על הרשות המקומית בשל כל קריסה של עץ. כן הפניתה המבקשת אל פסק הדין בתא"מ (שלום אשדוד) 49581-05-13 חיים פסקוביץ ובניו בע"מ נ' מועצה אזורית תמר (1.1.2015)‏‏ (כבוד הרשמת הבכירה כ' חדד), אשר דחה תביעה בנסיבות דומות.

כך, ישנם פסקי דין רבים שבהם הרשות המקומית חויבה לפצות בשל נזקים שנגרמו מקריסת עצים (ראו למשל: ע"א (מחוזי חיפה) 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה – כרכור (30.1.2013)‏, כבוד השופט י' גריל; ע"א (מחוזי מרכז) 2247-06-19 מועצה מקומית בית דגן נ' רונן את זוהר שאיבות חול ושומשום בע"מ (4.11.2019), כבוד השופטת ה' עובדיה; ע"א (מחוזי באר-שבע) 19278-11-11 עריית אילת נ' דדון (28.6.2012)‏‏, כבוד השופטת ר' ברקאי; תאד"מ (שלום בת-ים) 71060-12-20 מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נ' עריית רמת גן (23.1.2022), כבוד‏ הרשם הבכיר א' כהן; תאד"מ (שלום ראשל"צ) 40138-12-22 מנדלר נ' עריית נתניה (29.11.2023), כבוד הרשם הבכיר מ' וחדי).

כך במיוחד לנוכח העובדה שלא נמצא כי נפל פגם בפסק-דינו המצדיק חריגה מהכלל שלפיו רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים ביותר, אם נמצא כי נפל פגם מהותי הדורש את היתערבות ערכאת העירעור (ראו מתוך רבים: רע"א 4758/19 ברזילי נ' גבאי (18.7.2019)‏‏, כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 4; רע"א 5623/18 עריית ירושלים נ' מור (9.8.2018), כבוד השופטת י' וילנר, פסקה 6; רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20.5.2015)‏‏, כבוד השופט צ' זילברטל, פסקה 4).

...

אמנם בקשת רשות ערעור זו נדחתה, אך זאת תוך הדגשה כי בית המשפט המחוזי לא קבע הלכה, אלא הגיע למסקנה המתאימה לנסיבותיו של אותו מקרה.

כאמור שם באופן ברור ומפורש (כבוד השופט צ' זילברטל, פסקה 4): "עניין לנו ביישום עקרונות קיימים והלכות ידועות ומושרשות על מערכת עובדות קונקרטית, שנקבעה על-פי התשתית הראייתית המאד מסוימת שהונחה על-ידי הצדדים בפניו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא התכחש לקיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על רשות מקומית למנוע מפגעים בשטחים הציבוריים שבתחומה, אך מצא כי לא הוכח שחובה זו הופרה. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי בין אם נאמר כי על המבקשת הנטל להוכיח את התרשלות המשיבה ובין אם נאמר כי על המשיבה הנטל להוכיח שלא התרשלה... הפסיקות השונות אינן אלא ביטוי ליישום הכללים על המקרים הקונקרטיים הנדונים. מכל מקום, בין כך ובין כך, אין הפרשה הנדונה, שהוכרעה על-פי נסיבותיה ומבלי שלצורך כך חודשה הלכה או נקבעו עקרונות הסותרים הלכות קיימות, מעוררת שאלה כללית שהשלכותיה מגיעות אל מעבר לענין שיש לבעלי הדין בתוצאת ההתדיינות" (ההדגשה אינן במקור).

בקשת רשות הערעור נדחית.