בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ"ש 2107-07-22 פלונית נ' מחלקה לשירותים חברתיים ב_
לפני
כבוד השופט נפתלי שילה
המבקשת
פלונית
ע"י ב"כ עו"ד טליה קופרמן פרדו
המשיבים
1. אלמוני
ע"י ב"כ עו"ד רוית בן סרוק וילוז'ני
2. האפוטרופוס לדין של הקטינים – עו"ד איתן ליפסקר
פסק דין
לפני בקשה רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה מיום 27.6.22 (כב' השופט ליאור ברינגר בתמ"ש 22886-12-21) שדחה את בקשת המבקשת לאפשר לשני ילדיהם הקטינים של הצדדים לנסוע לארצות הברית בחופשת הקיץ.
לאחר חזרת הקטינים לישראל, האב הגיש תובענה לחידוש הקשר עם הקטינים בבית המשפט קמא, לאור קשיים שהתעוררו בקשר שבין הקטינים לבין האב.
ביום 27.6.22 ניתנה החלטתו (להלן: ההחלטה) שבה נקבע בין היתר כי:
"מה שמכריע את הכף בהתלבטות בין שתי האפשרות הלא קלות הוא האנטרס של שקום היחסים בין הילדים לאב או לפחות ניסיון לשקום כאמור. הילדים נמצאים כרגע בשלב של קיפאון כאשר הם מקפיאים את כל עיסוקיהם מתוך הרגשה שהם 'יושבים על המזוודות' ובכל רגע צפויה להיתקבל החלטה שתאפשר להם לחזור לארצות הברת. לכן הם אינם משתתפים בחוגים כלשהם, אינם ממשים תחביבים שיש להם, אינם מעוניינים להישתלב בלימודים בארץ, שהרי מה הטעם בכך שעה עוד רגע או שניים יחזרו לארצות הברית. לכן כרגע הם בעמדת המתנה, לא חווים את ההווה ולא מממשים את שאיפותיהם. האפוטרופוס מתאר כיצד הגיע לביקור בבית האב ומצא את שני הילדים יושבים בחושך מבלי לעשות דבר. אני מסכים עם דעת האפוטרופוס לדין, כך גם אני התרשמתי משני הילדים הבוגרים ונראה כי מדובר בילדים שזועקים לעזרה, כאשר בפרט הבכור במצב לא קל וזאת בלשון המעטה. בעקרון, יתכן ורצוי היה לאפשר לקטינים לבקר את סבם וסבתם בארצות הברית כפי שנהגו לעשות מידי פעם בעבר. נכון לעת הזו, דומני שראייתם של הקטינים את המציאות בצבעים של שחור ולבן אינה ראיה נכונה. הקטינים סבורים שהפתרון היחידי לחייהם הוא מגורים בארצות הברית. הם לא מוצאים בישראל עניין כלשהוא, הבן הבכור מדבר במבטא אמריקאי מובהק ואפילו מרגיש נוח יותר לדבר בשפה האנגלית, למרות שגדל בישראל עד גיל 12. נראה לי כי מצב של הקטינים לא קל ואני חושש שאם אתיר להם לבלות את הקיץ בארצות הברית, עלול הדבר להרע את מצבם. הם עלולים להמשיך לחיות בחוסר וודאות, כאשר הנסיעה תגביר את מחשבתם שמקומם לא בישראל אלא בארצות הברית בלבד, וזאת גם ללא קשר לאביהם. אני סבור שהקטינים אינם מפרשים נכון את חייהם, הדבר גורם להם סבל רב ויש לנסות להרגיע אותם ולהרגילם לקבל את המציאות שבמקרה שלהם אינה כה גרועה מבחינה אובייקטיבית. בשלב זה ראוי שהקטינים והוריהם יתמקדו בשיפור מערכת היחסים בין הקטינים לאב, ולמהלך הזה צריכים כולם להיות שותפים, שני ההורים והקטינים כאחד. לפיכך אני מורה כי הקטינים ימשיכו בטיפול הרגשי שניתן להם וההורים ישתתפו בהדרכה הורית ... סיכומו של דבר, בהתלבטות בין שתי האפשרות, דעתי כדעת האפוטרופוס לדין ואני סבור שנכון לעת הזו אין לאפשר לקטינים לנסוע לארצות הברית בקיץ הקרוב."
המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות ערעור ביום 3.7.22.
הסיכוי שלאחר ההחלטה הבנים ישתפו פעולה עם האב, קטנה.
צדק בית המשפט קמא שהעדיף את שיקול הגברת יציבותם של הבנים על פני אישור שהייתם בארצות הברית בקיץ זה. גם אם א' לא ישתתף בקורס הקיץ, לא מדובר "בטרגדיה ובכיה לדורות" כפי שהאם טוענת.
...
תמצית טענות המשיב
יש לדחות את הבקשה.
לדעת עורכי התסקיר, יש להיעתר לבקשת הקטינים ולמרות שמדובר בפתרון שהוא הרע במיעוטו, יש לכבד את רצון הקטינים ולאפשר להם לבקר הקיץ בארצות הברית.
הבן א' משתוקק להשתתף בקורס הקיץ בארצות הברית ואני סבור כי אם הדבר ימנע ממנו, הדבר עלול להביא רק להחרפה ולרגרסיה בקשר שלו עם אביו.
סיכומו של דבר:
הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו.