בבית המשפט העליון
רע"א 7706/22
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט א' שטיין
כבוד השופט י' כשר
המבקשת:
ציפורה שרה סינגר אטיה
נ ג ד
המשיב:
עו"ד אייל אבידן
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' רון) שניתן ביום 18.7.2022 בע"א 22350-11-21
בשם המבקשת:
עו"ד אייל אלנתן
בשם המשיב:
עו"ד אריאל דיין
][]פסק-דין
]השופט א' שטיין:
]הסוגיה המשפטית נושא הדיון
בפסק דין זה אנו נדרשים להכריע בשאלה משפטית חשובה אשר נוגעת להסדרי שכר טירחה שבין עורך דין ללקוחו:
במקרים רבים, עורך דין מייצג את לקוחו בהתדיינות כספית תמורת שכר טירחה המותנה בתוצאה, דהיינו: שכר טירחה אשר ישולם מדמי הזכייה שבית המשפט יפסוק – אם יפסוק – לטובת הלקוח, כאשר שיעורו של שכר הטירחה קבוע באחוזים בהסכם הייצוג שבין עורך הדין ללקוח (להלן, בהתאמה: שכר טירחה מותנה, ה-contingent fee, כתאורו במשפט האמריקני, והסכם הייצוג).
במסגרת פסק דין זה, דחה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בעלי הדין, את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) אשר ניתן ביום 4.8.2021 בת"א 50756-05-17, ובגדרו התקבלה תביעת המשיב לחיוב המבקשת בתשלום שכר הטירחה אשר עוגן במסגרת הסכם למתן שירותים משפטיים שנערך ביניהם (להלן: הסכם שכר הטירחה או ההסכם).
כיצד ייתכן שפיטורי עורך דין שהחל לייצג אזרחית מן השורה, התובעת כ-1,000,000 ש"ח, תמורת שכר טירחה מותנה של 20%, יביאו לכך שלקוחתו תחויב לשלם לו כ-250,000 ש"ח לפני שהתביעה הגיעה להוכחות? אכן, כך קובע הסכם שכר הטירחה אשר נוסח על ידי המשיב, אך הוראת ההסכם שמעגנת בתוכה קביעה זו – על פניה – הנה מנוגדת לתקנת הציבור, שכן, כאמור, היא מתמרצת את עורך הדין, באופן אנומאלי, לגרום לכך שלקוחתו תבקש לפטרו, תוך שהיא מטילה על הלקוחה סנקציה כספית חריפה באם תעיז לעשות כן.
קיצורו של דבר: בית המשפט המחוזי לא אמור היה לעודד – ולא אמור היה לאשר – את חזרת המבקשת מהערעור, שמשמעה מתן גושפנקא לפסק הדין אשר מורה על אכיפתה של תנייה חוזית דראקונית שבעליל סותרת את תקנת הציבור.
...
ניגוד שכזה, קיים במישור התיאורטי אולם נראה לי (וכך אני גם מקווה), שנדירים המקרים בהם עורך-דין אכן יגרום במתכוון ללקוח לפטרו בשל מה שחברי מכנה "פרס הפיטורין".
רואה אני, לעומת זאת, כאקטואלי יותר, את החשש להשפעתה הפסולה של הוראה חוזית מסוג ההוראה דנן, על הייעוץ המקצועי שיינתן על ידי עורך הדין בהקשר לקביעת סכום התביעה, ואבאר:
כאשר בעל דין קובע את סכום תביעתו (והכוונה היא בעיקר להליכים שבהם הסכום אינו קצוב וטריוויאלי, כתביעה שטרית, תביעה לפירעון הלוואה או לגביית סכום הקבוע בדין), נשקלים מגוון שיקולים בבחירת סכום התביעה (החל משיקולי אגרה, דרך שיקולים שעניינם בהערכת סיכויי הזכייה בעילה כזו או אחרת וכלה בשיקולים הצופים פני פשרה עתידית, והנ"ל אינם מהווים, כמובן, רשימה ממצה).
אכן, לכאורה יכולה המבקשת להישמע בטענה שהציפייה האמיתית בעת הגשת התביעה הייתה אף לסכום נמוך יותר, אולם נראה לי שהסכום בו נקב המשיב, הנגזר מהנחה שרק שליש מסכום התביעה ייפסק לבסוף, הינו בהחלט סביר וטעמי יעילות דיונית מצדיקים שלא להורות על קיום הליך ראייתי רק כדי לברר טענה כאמור.
התוצאה היא שאף אני סבור שהתוצאה לפיה הסכום שהיה זכאי לו המשיב מהמבקשת עומד על 70,000 ש"ח (10,000 ש"ח ששולמו בהתחלת הטיפול ועוד 60,000 ש"ח שהיה על המבקשת לשלם במועד סיום ההתקשרות), הינה תוצאה ראויה.