רשות ערעור על פסק דין בעניין עמלת יזם עסקה

למרות קביעת בית המשפט המחוזי כי שמורה לנתבעת הטענה כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית לאחר שמיעת הראיות, בחרה בסיכומיה לטעון על דרך ההפניה לטיעונים בבקשת הרשות לערער, ודי בטעם זה כדי לא להדרש לטענה זו. גם לאחר שמיעת הראיות עולה בבירור כי מדובר בעסקת ניכיון בה שיעור הריבית שנגבתה כעמלה היה ידוע בעת ביצוע העסקה.

בנוגע ליישומו של החוק נקבע בע"א (מח' ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, 21.1.09 (בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה ברע"א 2132/09 אברהם אריה נ' ארנון בס, 8.7.09): "עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לבצוע שטר שהחוק חל עליה – לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד. ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות ההגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את בית המשפט כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לבצוע שטר שהחוק חל עליה – עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להפרע מהנתבע את השיטריות נשוא הבקשה לבצוע" (ס' 19 לפסק הדין).

למרות קשר משפחתי זה, לא מצאתי כל פסל שניתן לייחס לתובע בפעולה נוספת זו, אשר לא הוא יזם אותה ולא קשור לעסקו של בן סלוקי.

...

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

ההתנגדות לביצוע השיקים נדחית.

הנתבעת תשלם את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ תוך 30 ימים.

הרקע לבקשה ופסק דינו של בימ"ש קמא: לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בקריות (כב' השופט יוסי טורס, סגן נשיא) שניתן ביום 13.09.2020 במסגרת ת"ק 47179-12-19.

ענייננו בטענה להשבת התמורה מעוסק בשל ביטול עסקה ומשכך המבקשת היא בעל הדין הנכון והיא הנושאת בחובה זו. באשר לטענת המבקשת כי אינה יכולה לאפשר החזר כספי מבלי שחברת התעופה מאשרת זאת, שכן את תמורת הכרטיסים העבירה לחברת התעופה (בנכוי עמלה כמובן), קבע בימ"ש קמא כי את נושא זה היה עליה להסדיר במסגרת יחסיה עם חברות התעופה שאת טיסותיהן היא מוכרת.

לטענת המבקשת, ביצוע עסקת מכר מרחוק באמצעות האנטרנט במלואה ללא סיוע סוכן נסיעות הנה עסקה שהוראות חוק הגנת הצרכן סעיף 14ג1 אינן מוחלות לגביה ומשכך קבלת התביעה יוצרת מצב בלתי סביר בנסיבות חריגות אלו ויש לבטל את פסק הדין.

כיום קיימים אמצעי שיווק והשפעה על הצרכן בטכנולוגיה חדישה וכן קיימים פערי ידע ומידע בין המתקשרים בדרך זו. על כן, סבורני כי הגם שהפניה נעשית לכאורה באופן יזום על ידי הצרכן, הרי שפערי הכוחות המיוחדים שנוצרים ביצירת עסקה בדרך זו, מובילים לכך שהצרכן זקוק להגנה נרחבת ומיוחדת ולכן יש לפרש את החוק בכל הנוגע לדרישה בדבר פנייתו היזומה של העוסק באופן מצומצם.

...

לשאלה משפטית זו השלכות רוחב וסבור אני כי ראוי הוא שהנושא ידון בפני מותב של שלושה שופטים.

בהתאם אני מורה כדלקמן: ניתנת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

יצוין כי המשיב לא היה מיוצג בהליכים עד היום והוא רשאי להעזר בייצוג משפטי ככל שימצא לנכון לעשות כן. בנסיבות אלו, ובשים לב לשאלה הטעונה הכרעה, אני מורה כי עותק מהחלטה זו ישלח לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן שהוקמה בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק, כדי שתשקול אם להצטרף כצד ולהודיע עמדתה בשאלה המשפטית שהוגדרה בהמשך הדיון בהליך זה. לתשומת לב המזכירות: כתובת הרשות רחוב בית הדפוס 12, בית השנהב אגףB , גבעת שאול, ירושלים.

עם זאת, הודיעה המבקשת כי, באופן חלופי, ניתנת הסכמתה "להשהות את טענותיה בעירעור, בכל הנוגע לקביעה המהותית כי המשיב זכאי לעמלות לאחר סיום העסקתו, כך שיעלו לפי הצורך בקבלת פסק הדין הסופי בהליך בהתאם לתוצאותיו", זאת בכפוף לכך שתנתן הבהרה כי "לא יחול כל שינוי בתוצאות פסק הדין החלקי המקורי" (סעיף 4 להודעה).

עיון בכתב התביעה שכנגד שהגיש המשיב בהליך לפני בית הדין האיזורי מעלה, כי התבקש בו סעד כספי אופראטיבי בגין זכאות המשיב לעמלות, בתקופה העבודה ולאחריה, מתוך הכנסות "המיזם המשותף", כדלקמן: "להורות לנתבעת שכנגד לשלם לתובע שכנגד 71% מהכנסות המיזם המשותף, בגין כל העיסקאות המשותפות שהחלו ממועד החתימה על ההסכם ועד מועד הפסקת ההיתקשרות וזאת במשך כל חיי הפוליסה". החלטת בית הדין האיזורי מיום 17.8.2021, בה נקבעה "זכות מהותית" של המשיב לקבלת עמלות גם לאחר סיום יחסי העבודה, אינה מסיימת את הדיון בסעד שעניינו זכאות המשיב לתשלום עמלות, ואינה מעניקה סעד סופי ברכיב זה. לאור האמור נראה, שחרף כותרתה, החלטת בית הדין האיזורי מיום 17.8.2021, היא בגדר 'החלטה אחרת' אשר העירעור עליה טעון רשות בית הדין הארצי לעבודה, ולא עומדת למבקשת זכות ערעור על ההחלטה (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין, העירעור האזרחי, מהדורה שלישית 2012, עמוד 107; ע"א (עליון) 609/78 משה קן-תור נ' אמנון גילבוע, 25.10.1979).

...

לאור עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הקיים בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין, דין הבקשה להארכת מועד להידחות, ואין לקבל את הערעור לרישום.

מטעם זה שוכנעתי, שאין באי קבלת ההליך לרישום כדי לגרום עיוות דין למבקשת.

בבית המשפט העליון רע"א 6595/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: מיכאל משה בן עטר נ ג ד המשיבה: י.ס נחמן יזמות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.8.2019 בע"א 60357-03-19 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' כהן בשם המבקש: עו"ד יונתן קיוול, עו"ד שלמה גוגיג ][]החלטה

המבקש הוסיף וטען כי בפועל התחייבות זו הופרה, וכי הוא לא קיבל תמורה כנגד השיקים למעט עמלה בסך 300 שקל לכל שיק.

לעומת זאת, המשיבה טענה כי נתנה תמורה כנגד השיקים שהועברו אליה במסגרת עסקת ניכיון וזכאית לתבוע כאוחזת כשורה.

חרף הנטען בה, היא אינה נוגעת אלא ליישומו של הדין בעיניינו של המבקש.

...

בעיקרו של דבר, המבקש טען כי דין התביעה להידחות, בהתחשב בכך שלא קיבל תמורה, ובנסיבות שבהן המשיבה אינה תמת לב, אינה אוחזת בעד ערך וממילא אף אינה אוחזת כשורה.

לאחר שבחנתי את הדברים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעם שהיא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

אין בכך כדי לגרוע מיכולתו של המבקש לנקוט בהליך אחר בכל הנוגע לטענות העקרוניות שביקש להעלות, בין היתר ביחס לחובות החלות לשיטתו על המשיבה כנש"מ, ככל שימצא לעשות כן. סוף דבר: הבקשה נדחית.

ההליך בבית משפט קמא: בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה, בתאריך 12.03.23, עתר המבקש לחייב את המשיבה לשלם לו את יתרת העמלה המגיעה לו על פי ההסכם עבור עבודתו עד למועד הפסקת ההיתקשרות.

בחודש 12/22 שולמו חלק מהרווחים מעיסקת תיווך מוצלחת שיזם.

הוראת סעיף 64 לחוק בתי המשפט קובעת כי "פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי...". כלומר, שלא בדומה לזכות העירעור על פסק דין של בית משפט שלום, על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל, אין זכות קנויה לערעור ונדרשת רשות לכך מבית המשפט לערעורים.

בעיניין זה נאמר לא אחת שככלל, בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, הדיון במסגרתם אמור להיות יעיל וחסכוני ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו וכי הרשות לערער תנתן במקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי הדורש את היתערבות ערכאת העירעור (רע"א 2911/22 קנוהל נ' אטדגי, פסקות 10-9 (10.5.2022); רע"א 8911/22 שולמן נ' בכור, פסקה 8 (25.1.2023) רע"א 7937/22 יברוב נ' כץ (13.03.2023)‏‏), רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (19.3.15)).

...

בקשת רשות הערעור המבקש טען כי בהחלטת בית משפט קמא נפלו טעויות משפטיות ברורות בשני עניינים עיקרים: אי קיום הליך ראוי והכרעה המנוגדת לראיות שהוצגו, ועל כן, לשיטתו, דין הבקשה להתקבל ויש לקבל את ערעורו ולבטל את פסק הדין.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, את פסק דינו של בימ"ש קמא, את כתבי הטענות שהוגשו לבימ"ש קמא על נספחיהם וכן את העדויות שנשמעו לפניו, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.

על כן הנני דוחה את הבקשה.