המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין אשר ניתן בבית משפט לתביעות קטנות הוא, כפי שקבוע בתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 "15 ימים מיום מתן פסק הדין".
בקשת רשות ערעור הוגשה בחלוף למעלה מארבעה חודשים מיום מתן פסק דין, ולמעלה מחודשיים ימים מהיום שאישר המבקש את קבלת פסק הדין.
...
המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ביום 12/7/18 וביום 12.05.19 ניתנה החלטה בבקשה, לאחר שהתקיים דיון בפני בית משפט קמא בבקשת הביטול, נעתר בית משפט קמא לבקשת הביטול בתנאי להפקדת מלוא סכום פסק הדין בתוספת הוצאות שנקבעו.
באשר לתביעה שכנגד שהגיש המבקש נקבע שהמבקש לא הוכיח את תביעתו ובין היתר ציין בית משפט קמא: "בדרך בה הוגשה התביעה על ידי התובע שכנגד, ללא שום תימוכין ליתרת החוב הנטענת, למרות שאפשר היה לתמוך אותה ולאור המסמכים שצרף הנתבע שכנגד, לרבות לעניין סיום חשבון וכן טענותיו המפורטות לגבי העסקאות, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, אין מקום לקבל את התביעה שכנגד ודינה להידחות. הנתבע שכנגד אף העלה את טענותיו כנגד החוב הנטען במהלך הדיון תוך התייחסות לאותם מסמכים שצרף התובע שכנגד ואת התייחסותו אני מקבלת.".
המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור.
אך גם לגוף הבקשה, דינה להידחות.
רביעית, באשר לתביעה שכנגד, ולאחר שעיינתי בפסק הדין, צדק בית משפט קמא בעת שקבע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולא טרח להציג את הראיות , ואין לו אלא להלין על עצמו.
מכאן, אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור, ומשלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות.