מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רשות ערעור על פסילת רישיון נהיגה בשל נהיגה בשכרות ומהירות מופרזת

בהליך תיק פ"ל אדום (פל"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

ב"כ הנאשם הפנה לעפ"ת 47811-05-15 בו דחה ביהמ"ש ערעור על חומרת העונש של נהג שהורשע בנהיגה ללא רישיון נהיגה ובפסילה, כשבעברו 56 הרשעות קודמות.
לחובת הנאשם שנהג משנת 97' נצברו 28 הרשעות קודמות, מהן, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח (6 ה"ק), נהיגה בזמן פסילה (4 ה"ק), רישיון רכב שפקע למעלה מ-6 חודשים, מהירות מופרזת, אור אדום, חגורת בטיחות (3 ה"ק) ועוד.
בית המשפט לתעבורה השית על המבקש 8 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשים של פסילת רישיון נהיגה, ושנת מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת עונש שכלל שנתיים פסילת רישיון, קנס 5000 ₪ ומאסר מותנה ללא הטלת מאסר בפועל ופסילה מותנית.
16 הרשעת קודמות, ביניהן, 5 עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, ו- 2 עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה מעולם.
...
אני דנה את הנאשם ל 3 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.
אני דנה את הנאשם לפסילה על תנאי למשך 3 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה.
לאור מאסרו ומצבו הכלכלי, לא מצאתי להשית על הנאשם קנס ואני מורה לו לחתום על התחייבות כספית על סך 3,000 ₪, להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה שנתיים מהיום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

באופן כללי ניתן לומר כי תאונות דרכים, בודאי כאלו הנגרמות תחת השפעת אלכוהול ובשל נהיגה במהירות מופרזת, ומאופיינות בתוצאה קטלנית, הן עבירות שטמונה בהן חומרה אינהרנטית, המצדיקה הטלת עונשים חמורים שיהלמו את חומרת המעשים.
אשר לתופעת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול כבר נפסק כי: "תופעת השכרות הולכת ומתרחבת ונוכח עומס התנועה בכבישים – על רקע המספר הגדל והולך של כלי הרכב – שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, בהטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים כאשר שיכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בה". (ע"פ 5002/94 איסק נ' מד"י).
בע"פ 7886/17 אוראל מנו נ' מדינת ישראל [17.6.18] דובר בעירעור של נאשם שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הריגה, נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בשיכרות.
בית המשפט קמא קבע מיתחם ענישה הולם שנע בין 4 ל-10 שנות מאסר וגזר עליו חמש שנות מאסר, רכיב של מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים, פיצויים למשפחת המנוחה ולנפגעת נוספת בסך 50,000 ₪ לכל אחת (ת"פ מחוזי מרכז) 50235-01-14 מדינת ישראל נ' אדגך [14.10.15]), יצוין, כי מדובר היה בצעיר נורמאטיבי, עם שתי הרשעות תעבורה שאינן קשות, שלקח אחריות מלאה על מעשיו.
העירעור על הכרעת הדין נדחה ועונשו של הנאשם הוחמר לארבע שנות מאסר.
...
לעניין זה ראה דברי ההסבר בהצעת החוק ולפיהם: "מוצע לקבוע עבירה של גרימת מוות של אדם כאשר היסוד הנפשי של הנאשם כלפי התוצאה הקטלנית הוא קלות דעת. קלות דעת מוגדרת בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק העונשין כנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאות המעשה, מתוך תקוה להצליח למנען. לפי הדין הקיים, גרימת מוות בקלות דעת נכללת בעבירת ההריגה. ההצדקה לקביעת עבירה חדשה זו מבוססת על הפער הניכר בין מידת אשמתו של מי שממית תוך אדישות לאפשרות גרימת המוות, לבין מי שמקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, אף על פי שהוא מודע לאפשרות התרחשותה, קרי קל דעת. מוצע לקבוע כי העונש בצד עבירה זו יעמוד על שתים עשרה שנות מאסר, עונש שהוקל בצורה ניכרת מהעונש הקבוע היום בצד עבירת ההריגה. עונש מירבי זה מבטא מדרג ראוי בין עבירת ההמתה באחריות מופחתת לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות, שבו מצד אחד הוא עולה בקנה אחד עם העונשים שבתי המשפט נוהג לגזור בעבירות הריגה בנסיבות של תאונות דרכים (ההדגשה שלי – ש.ז), מקרים שבהם מטבע הדברים היסוד הנפשי הוא, ככלל, קלות דעת, ומצד שני הוא מאפשר לגזור עונש הולם במקרים חמורים של המתה בקלות דעת, כגון מקרים שבהם ההמתה בוצעה תוך הפעלת אלימות כלפי הקורבן". וכן ראה דו"ח הצוות לבחינת יסודות עבירת ההמתה משנת 2011, לעניין "המתה בקלות דעת". בדו"ח התייחסות לכך שבדין הקיים "מקצת ממעשה ההמתה בתאונות הדרכים הם מקרי גבול מובהקים בין עבירת ההריגה לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות. ואכן, עונשי המאסר המוטלים על נאשמים המורשעים בהריגה בנסיבות של תאונות דרכים, הינם קלים יחסית. הצוות סבר כי ראוי ליצור מדרג נפרד למעשה המתה בקלות דעת, בין היתר מתוך הערכה כי חלק, ואולי אף רוב, המקרים של תאונות דרכים חמורות, שהיו מוגדרים כהריגה, יכללו בהגדרה זו – וכי כך ראוי... הצוות התלבט בשאלת העונש הראוי לעבירת ההמתה בקלות דעת. מצד אחד, המקרים של תאונות דרכים והעונשים אותם מטילים בתי המשפט על המורשעים בביצוע הריגה בנסיבות של קלות דעת, מובילים למסקנה כי ראוי לקבוע לעבירה זו עונש מרבי שהוא קל באופן ניכר מהעונש הקבוע כיום בצד עבירת הריגה. מצד שני, ישנן דוגמאות למצבים אחרים של המתה בקלות דעת, המחייבים תגובה עונשית חמורה הרבה יותר. מצבים כאלה ייתכנו, למשל, במקרים בהם ההמתה נלוותה לעשייה עבריינית אחרת...". נוכח האמור סבורני כי אין בתיקון המדובר ובשינוי העונשי בחקיקה כדי להצדיק שינוי במתחמי העונש ההולם וכפועל יוצא מכך בענישה, בהשוואה לאלו שהוטלו בנסיבות דומות בעבירת הריגה טרם התיקון.
וכן את דברי כב' הש' הנדל בע"פ 6105/16 בענין מני חזון נ' מד"י: "עם כל ההבנה למצבו האישי של המערער, ברי כי יש לשים את הדגש במקום אחר. ראשית לכל, הזרקור מופנה אל נפגע העבירה. המנוח היה בן 34 ואב לשלושה. גרימת מותו של המנוח הביאה להריסת עולם ומלואו, והמחיר שאותו שילמה משפחת המנוח אינו ניתן לשיעור. שנית, הדגש מושם על החברה בכללותה, ועל הנפגעים הפוטנציאליים מנהיגה רשלנית ופושעת. בהינתן דגשים אלה, ישנם שלושה כללים מנחים לענישה על עבירות של גרימת תאונה קטלנית תוך שימוש ברכב. הכלל הראשון, קדושת החיים. הכלל השני, והוא שיקול מרכזי בענישה הינו מידת האשמה של הנהג, הכלל השלישי קובע כי הנסיבות האישיות של הנהג מתגמדות נוכח התוצאה הטראגית של התאונה". לנוכח כל האמור לעיל, ובאיזון מכלול השיקולים מצאתי כי יש למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם ובקרבה לתחתיתו לענין רכיב המאסר בפועל.
סוף דבר מכל האמור ועל יסוד כלל השיקולים שמניתי לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 5 שנים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המערער, תוך שעמד על רשלנותו החמורה של המבקש, הצורך במתן ביטוי נכבד לשיקולי ההרתעה והגמול בעבירות תנועה חמורות ולא מצא כי העונש סוטה ממדיניות הענישה המקובלת.
ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) (להלן: "עניין אלמוג"): המערער, שבעברו, בין היתר, 2 הרשעות בגין נהיגה במהירות מעל המותר, הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ושל נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המבקשת באופן חלקי, קבע כי מיתחם הענישה נע בין 10-30 חודשי מאסר וגזר על המבקשת 10 חודשי מאסר (חלף 14 חודשים שהטיל בית המשפט לתעבורה), מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי ופצוי כספי למשפחת המנוח בסך של 25,000 ₪.
בתוך כך טענה כי הפסיקה שהציגה באת כוח המאשימה מתייחסת למקרים חמורים יותר של נהיגה מופרזת או פרועה ואין ללמוד ממנה למקרה דנן.
סעיף 64 לפקודת התעבורה קובע כי עונש מאסר לעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לא יפחת משישה חודשים: "העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין". סעיף 40 לפקודת התעבורה קובע כי לצד כל עונש אחר, תתוסף פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 64 או לפי סעיף 64א, דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע פסילת רישיון נהיגה כעונש חובה ולתקופת מינימום גם בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות (שהעונש המירבי עליה הוא מאסר שנתיים או קנס): "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". הוראות חיקוק אלה מבטאות את גישתו המחמירה של המחוקק בענישת מי שגרם בנהיגתו הרשלנית למותו של אדם ומי שנהג בשיכרות.
...
המסקנה העולה מתוך סקירת הפסיקה היא שבמקרה שלפני יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, לא כזה שירוצה בעבודות שירות.
סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם: 12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד.
כמו כן, אני מורה להפנות תשומת לב שירות בתי הסוהר כי בעת מיון הנאשם למקום ריצוי המאסר חשוב להציב הנאשם בחברת עוברי חוק מתחום התעבורה והימנעות מהצבתו עם בעלי התנהגות עבריינית.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בש"פ 6065/17 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: גלה לוייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק ע"ח 17908-07-17 שניתנה ביום 19.7.2017 על ידי כבוד השופט ע' קובו בשם המבקש: עו"ד שלמה ערד ][]החלטה
בתאריך 7.6.2017, בשעות הקטנות של הלילה, נתפס המבקש כשהוא נוהג על כביש 431 במהירות של 172 קמ"ש. המהירות המֵרבית המותרת בכביש היא 110 קמ"ש. המשיבה הגישה לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בקשה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים מכוח סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).
כן ציין בית המשפט את עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 27 הרשעות, לרבות הרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות.
לדבריו, הוא אכן לא העלה את הטענה לחוסר סמכות בבית המשפט לתעבורה, אולם הדבר נבע מכך שהוא "לא היה ער בשלב הדיון בבית המשפט לתעבורה לעובדה כי הבקשה נסמכת על סעיפים 46-45 לפקודה". כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בהפנותו לסעיף 215 לחסד"פ. לבסוף, במישור הקונקרטי, המבקש טוען כי עברו התעבורתי אינו מכביד, והוא שב על טענתו כי ישנם מקרים אחרים בפסיקה בהם לא נפסלו רישיונות נהיגה בשל נהיגה במהירות מופרזת.
...
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובה.
ניסיונו של המבקש להיאחז ב"פגם"-כביכול שנפל בבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט לתעבורה (ובהחלטת בית המשפט לתעבורה שניתנה בעקבותיה), על מנת לעטות על בקשתו כסות של בקשה המעוררת שאלה עקרונית, דינו להידחות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך עבירות שאינן תאונות דרכים ואינן דו"חות (פ"ל) שהוגש בשנת 2024 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בעפ"ת (ב"ש) 13767-06-15 אבו קרעאן נ' מדינת ישראל מיום 6.7.15 הורשע הנאשם בשתי עבירות של נהיגה ללא רשיון שפקע 7 שנים קודם לכן ובנהיגה במהירות מופרזת.
ברע"פ 54/20 שחר נקש נ' מדינת ישראל (נבו 06.01.2020), נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של נאשם אשר הורשע בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.
אישום אחד ייחס לו עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול יחד עם נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שני אישומים ייחסו לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף יחד עם נהיגה בשיכרות ואישום אחד ייחס לו נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה בשיכרות ונהיגה בקלות ראש.
פסילת רישיון הנהיגה המאשימה בקשה לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם למשך 10 שנים, בהתאם להוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה הקובע כדלקמן :   40א.  (א)    (1)   הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיפים 62(3), 64, 64א, 65(א)(2) או (3) או 67, או על עבירה לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעברות האמורות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים; ביום 16.05.2022 הורשע בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודה (27774-01-21).
...
לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 11 חודשים מיום מעצרו.
אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 4 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר .
אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש הקהילתי בירושלים בתיק 27774-01-21 ביום 23.06.2021, לריצוי באופן מצטבר כך שירצה הנאשם פסילה למשך 10 חודשים ו-3 חודשים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו