רשות ערעור על עיכוב הליכים בסכסוך בין מושב לאגודה שיתופית

בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (ת.א. 1686-08-15) מיום 10.12.2015 (כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, להלן: "ההחלטה") לעכב הליכי בירור התובענה שהוגשה, בשל תניית בוררות הקבועה בהסכמים שבין הצדדים, מכוח סע' 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

הוראת החקיקה שעומדת במרכז דיוננו היא סעיף 5 לחוק הבוררות, שכותרתו "עיכוב הליכים בבית המשפט", הקובע: "5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

כך נפסק למשל ב- ע"א 184/83‏ ‎מדגרות הוד לבן‎ ‎נ' ‏‎"‎הודיה", מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פד"י לט(2) 417, 420, להלן: "פס"ד הוד לבן"): "... סעיף 5 לחוק הבוררות אינו מקנה סמכות לבטל תובענה, אם קם ועולה, כי יש עתה הסכמה לקיים בוררות בעתיד, אלא הוא דן רק בעיכוב הליכים אם הוסכם על בוררות ואם בעבר - ועובר להגשת התובענה - היה הצד המבקש את העיכוב מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. מאחר שלא הוכח כי כך הדבר, היה צריך לקיים את הדיון בתובענה ולהביא את המחלוקת לסיכומה ולסיומה". ראציונל זה אכן מנחה את ביהמ"ש בשיקוליו, אלא שבעניינינו, המבקשים אפילו לא טענו כי ניסו בעבר להציע פניה לבוררות, אך האגודה היתנגדה או סירבה.

...

דיון לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני נותנת רשות ערעור ודנה בבר"ע כבערעור.

בפס"ד הוד לבן התקיים צבר של נסיבות שאכן הראה בבירור על השתמטות בעבר של מבקש העיכוב מקיום הבוררות: "מי שמעיין בנתונים העובדתיים שלפנינו אינו יכול אלא להגיע לכלל מסקנה, כי נתקיימו כאן הנסיבות המפורטות בסיפא לסעיף 5(א) לחוק הנ"ל, היינו, היה מקום למסקנה הברורה, שהמשיבה לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; נהפוך הוא - מהלכיה אחרי ביטול פסק הבוררים של ד"ר הלר היו ביטוי לאי-רצונה לקיים בוררות. המערערת לא העלתה שמות של מועמדים מטעמה אלא הייתה נכונה לבחור את הבורר מתוך רשימה המוגשת על-ידי המשיבה. זו האחרונה לא טרחה לברר את התאמתם של אלה אשר אותם הציעה אלא העלתה התנגדותה זמן לא מועט אחרי שנבחר אחד מן המועמדים מתוך הרשימה שהוגשה על-ידיה, אשר הסכים לשמש כבורר. בינתיים חלפה תקופה ארוכה, והיה ברור בעליל, כי מאמצים נוספים למציאת בורר אחר עלולים להביא מחדש למבוי סתום. בנסיבות אלה צדקה המערערת כאשר הגישה תובענה". (פס"ד הוד לבן, עמ' 420).

סיכום לאור האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הבר"ע. ראש לשכת שעוה"ד ימנה בורר בתיק, והחלטתו זו תועבר אליו.

המבקשת 1 הנה אגודה שיתופית המספקת שירותים לאספקת מים לישובים במחוז הדרום (להלן – מימי הנגב), ובכללם גם למבקשת 2 (להלן – המושב) שהנה אף היא אגודה שיתופית המאגדת את חברי מושב שחר (להלן – המבקשות).

ביום 22/10/13, הגישה מימי הנגב לבית המשפט קמא בקשה להורות על עיכוב ההליכים נוכח קיומה של תניית בוררות בין הצדדים, מכוח הסכם ההיתקשרות עליו חתם המשיב (ועליו חתומים גם כל יתר תושבי ההרחבה) עם המבקשות ולפיו – כל סיכסוך שיתגלע בין הצדדים יתברר בהליך בוררות.

לסיכום החלטתו, בחן בית המשפט קמא התקיימותם של התנאים המצטברים הקבועים בחוק הדרושים לאישור תובענה כייצוגית בסכסוך שבין הצדדים וקבע כי הגם שמדובר בקבוצה קטנה יחסית של תובעים המתגוררים בסמוך זה לזה, הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת היא בדרך של תובענה ייצוגית, שעה ש"שיעור הנזק שניגרם לכל תושב הינו יחסית קטן, כ- 1,000 ₪ לכל תושב, עולה כי ישנו חוסר כדאיות אישית בהגשת תביעה אישית" וכי "...ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות באופן שלא ייצור הכרעות סותרות וריבוי הליכים דוקא מצדיק רכוז העניין במסגרת דיונית של תביעה ייצוגית." אשר לדרישה הנוספת לייצוג הולם ובתום לב, קבע בית המשפט קמא כי המשיב "מונע ממטרה לאכוף נורמות היתנהגות חוקיות ושקיפות ציבורית ולא מחמת מניע לרווח אישי..." ועומד בדרישת החוק לשמש כמייצג הקבוצה.

מנגד, הקדים המשיב וטען לחוסר תום לב מצד המבקשות בהגשת בקשתן זו לרשות לערער תוך השמטת פרטים והליכי ביניים שהתנהלו בפני בית המשפט קמא.

...

אולם – בניגוד למסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא – אני סבור כי תובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה והראויה בנסיבות ההליך דנן.

שלא כדעת בית המשפט קמא, סבור אני כי סכום התביעה הנטען עבור כל בית אב (בסך של קצת למעלה מאלף שקלים) איננו סכום זניח שאינו מצדיק, כשלעצמו, ניהול הליך נפרד (בבוררות או בבית משפט לתביעות קטנות).

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא מיום 17/10/14 המאשרת הגשת התובענה נגד המבקשות כייצוגית.

בקשת רשות ערעור – עיכוב ביצוע צו ההריסה הבקשה השנייה המונחת לפני בית המשפט היא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט ביחס לשאלת עיכוב הבצוע מיום 17.9.20.

הטעם האחד נובע מהרצון לקיים דיון בעירעור על פסק הדין עצמו, בטענה שיש לבטל את כל ההליך כאמור, כאשר המבנים עדיין עומדים על תילם.

טוען המבקש כי לאחר יישוב הסיכסוך בין המבקש לבין האגודה השיתופית במושב, ולאחר חתימת האגודה על התכניות, קיים סיכוי מוחשי להביא לשינוי בתכניות החלות על הקרקע.

...

הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין נדחית נוכח חלוף הזמן הרב ובאין סיכויי ערעור, בהעדר טענת ערעור מבוררת.

הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה האחרונה, הדוחה הבקשה לעיכוב נוסף בביצוע צו ההריסה נדחית, באשר ההחלטה פשוט נכונה.

שכן, לא ניתן היה להגיע, על פי החוק והפסיקה, לכל מסקנה אחרת.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 34802-11-20 פולק ואח' נ' ההסתדרות הציונית העולמית ואח' לפני כבוד השופטת חנה מרים לומפ המבקשים 1. שמואל דוד פולק 2. תמר חנה פולק באמצעות ב"כ עו"ד אמיר דרורי המשיבים 1. מתתיהו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל באמצעות ב"כ עוה"ד יסמין אלבז ונצר ברטפלד 2. החטיבה להתיישבות ההסתדרות הציונית באמצעות ב"כ עו"ד אהוד עינבר החלטה

לפני בקשה ליתן רשות ערעור על החלטת כב' השופט מ' בורשטיין מיום 13.10.20 (להלן: "החלטת בית המשפט קמא") בת"א 27987-11-19 לפיה התקבלה בקשת המשיבות לעיכוב הליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

לגופו של עניין טענה משיבה 2, כי מדובר בסכסוך בין המבקשים לבין האגודה ועל כן היא, החטיבה אינה צד להליך, ועל ההליך להתנהל בבוררות, ככל סיכסוך מול האגודה.

ויפים לעניינו הדברים האמורים שם, מפי כב' השופט ד' מינץ: "בשאלה זו, עמדתי היא כי קיימת מעין "בררת מחדל" לפיה סיכסוך הנוגע לחברות באגודה שיתופית (בין אם מדובר בסוגיית צרופו של חבר לאגודה ובין אם מדובר בהפסקת חברות בה) הוא עניין פנימי, שיש לידון בו במסגרת הליך בוררות.

...

לפיכך, דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אציין, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, כפי שאפרט בהמשך.

סוף דבר העולה מכל האמור לעיל, כי דין הבקשה להידחות, הן משום שאינה מעלה שאלה עקרונית או ציבורית, והן לגופה של הבקשה.

התכלית הניצבת בבסיסו של סעיף 52(1) לפקודה היא הענקת הסמכות לאגודה לקבוע בתקנונה כי סכסוכים בינה לבין חבריה ידונו מחוץ לכותלי בית המשפט, בין אם על-ידי הרשם ובין באופן אחר (רע"א 1139/99 כפר מחולה – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בית שאן חרוד – אגודה שיתופית של משקי עובדים לתובלה בע"מ, פ"ד נד(4) 262, 270, 286 (2000) (להלן: "פרשת מחולה")).

כך, בתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקבוץ), תשס"ו-2005 (להלן: "תקנות יישוב הסכסוכים") נקבע בתקנה 2 כדלקמן: "יישוב סיכסוך בקבוץ ימוצה תחילה, בכפוף לכל דין ולהוראות התקנון, במוסדות הקבוץ המוסמכים לכך, בהליך ראוי והוגן" כאשר בתקנה 1 לתקנות אלו מוגדר "סיכסוך" באופן הבא: "סיכסוך בין חבר לקבוץ, בדבר יישום החלטת האספה הכללית לגביו ובכלל זה באחד מאלה:

זאת ועוד, גישה דומה ניתן למצוא גם בפסיקת בית המשפט העליון, בדברי השופט דנציגר ברע"א 2047/12 בן ענת נ' קבוץ בית גוברין אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 19.6.2012) אשר בהתייחס לסכסוך בסוגיית שיוך מיגרש נוסף בקבוץ לבני זוג אשר היו פרודים, דחה את בקשת רשות העירעור על ההחלטה לעיכוב ההליכים בציינו כי [ההדגשה אינה במקור, הערה שלי – י.ש]: "במקרה שלפני המבקשים אמנם טוענים לקיומה של שאלה כללית הניצבת ברקע הסיכסוך הנידון, אולם זאת אך בהתייחס לגופה של המחלוקת בלבד, דהיינו: ביחס לשאלה כיצד נכון היה לפרש את החלטת המינהל ביחס לבני זוג שטרם היו גרושים במועד הקובע....." מכאן, שככל שלפנינו סוגיה של יישום ההחלטה ופרשנותה, אין בעובדת היותה קשורה לנושא שיוך דירות כדי להוות מחסום בפני אפשרות העברת הסיכסוך להכרעה בהליך של בוררות (וראו לעניין זה גם האמור בת"א 13804-01-13 קבוץ נאות מרדכי אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' ארוך, פס' 10 להחלטתו של השופט צרפתי (פורסם בנבו, 19.3.2013)).

...

בנסיבות אלו, סבורני כי אין מקום לטענה שהיה על הנהלת הקיבוץ לדון בהעברת הסכסוך לבוררות קודם למועד בו דנה בנושא בפועל, ואינני מוצא כי יש בהן כדי לבסס העדר נכונות מצד הקיבוץ לקיום הליך הבוררות.

לאחר בחינת מהות המחלוקת בין הצדדים, מצאתי שעניינו של הסכסוך נושא התובענה העיקרית הוא אופן פרשנות הועד את החלטות האסיפה הכללית וכי מדובר בסוגיית דרך יישום החלטה של מוסד הקיבוץ, הנושא אופי של סכסוך פנימי הנכלל בגדרי "עסקי האגודה". מסקנתי היא איפוא, שאין מדובר במחלוקת המהווה עניין חוקתי מובהק, אף בהיותה קשורה לנושא שיוך דירות, וזאת נוכח מהותה כסכסוך יישומי-פרשני, ובהעדר טעם מיוחד להותרת הדיון בה בבית המשפט.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה מתקבלת בזאת.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים.