זאת, נוכח העובדה שברשויות המקומיות גם עובדים קבועים מבוטחים בהסדר של פנסיה צוברת, מכך שהזכאות קמה למי שפרש בהתאם "לחוק או לתקנות", עת הכוונה בביטוי "תקנות" היא פרישה לפנסיה צוברת על פי תקנון קרן הפנסיה; פרשנות ההסדר על פי התכלית – מניעת העדרות בלתי מוצדקת בעילה של מחלה – מביאה לתוצאה לפיה גם עובדים בפנסיה צוברת זכאים לפדיון ימי מחלה; שלילת הזכות למענק פדיון ימי מחלה מעובדים המבוטחים בפנסיה צוברת מנוגדת לנורמות הציבוריות החלות על המועצה והמדינה – החובה לפעול בשויון, בהגינות, בתום לב ולא בשרירות לב, נוכח העובדה שאין הצדקה עניינית להבחנה בין עובדים שבוטחו בפנסיה צוברת לבין עובדים שבוטחו בפנסיה תקציבית; תכליתו העיקרית של הסכם 2011 הייתה להסדיר תשלום פדיון ימי מחלה לעובדי מדינה בפנסיה צוברת, ואין להסיק ממנו על כוונת הצדדים לחוקת העבודה, כעולה גם מעמדת מרכז השילטון המקומי משנת 2007, התומכת בדרישה לתשלום פדיון ימי מחלה לעובדים המבוטחים בפנסיה צוברת, ומתביעת ההסתדרות בעיניין עובדי המועצה האזורית שפיר; תיקון העיוות בהסכם 2011 אינו שולל תיקון העיוות לגבי העבר ומעיד על הפרשנות הראויה; החוזה האישי של העובד אינו בגדר הסכם חורג על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
ההסתדרות הכללית טענה כי הסכם 2011 ביקש לשפר ולעגן באופן אחיד ביחס למעסיקים במיגזר הצבורי את הזכות לפדיון ימי מחלה והכל כמפורט בהוראות ההסכם; קודם להסכם 2011 לא הייתה אחידות בקרב המעסיקים במיגזר הצבורי בכלל, וברשויות המקומיות בפרט, והיו רשויות מקומיות ששלמו פדיון ימי מחלה גם לעובדים שבוטחו בפנסיה צוברת; עמדת ההסתדרות הייתה מאז ומתמיד כי הזכות לפדיון ימי מחלה אינה צריכה להיות נחלתם הבלעדית של עובדים שבוטחו בפנסיה תקציבית; משעה שהממונה על השכר אישר לחלק מעובדי הרשויות המקומיות המבוטחים בפנסיה צוברת פדיון ימי מחלה אין מניעה מלאשר זאת לעובדים אחרים שבוטחו בפנסיה צוברת ופרשו לפני יום 1.1.2011; הסכם 2011 לא בא לגרוע מזכויות העובדים על פי הוראות הסכמים והסדרים אחרים.
הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים, נראה שיש לידון תחילה בזכאות המערער על פי החוזה האישי לתשלום פדיון ימי מחלה, שכן אם תיתקבל טענת המדינה ומרכז השילטון המקומי שלא קמה זכאות על פי החוזה האישי, ושחוקת העבודה לא חלה על המערער, הרי שהדיון בשאלת פרשנות חוקת העבודה וזכאות עובדים הכפופים לה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת ופרשו לפנסיה לפני הסכם 2011 יהפוך אקדמי ותיאורטי.
פרשנות חוקת העבודה - זכאות עובד רשות מקומית שבוטח בפנסיה צוברת ופרש לפנסיה לפני 31.12.2010 לפדיון ימי מחלה:
נוכח המסקנה אליה הגענו, הדיון בשאלה שבכותרת הוא למעשה דיון תאורטי, שכן כמובהר לעיל בכל מקרה נוכח הוראות החוזה האישי וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חוקת העבודה אינה חלה על המערער; מעבר לכך, בשל העובדה שהסכם 2011 הסדיר את זכאות עובדי הרשויות שבוטחו בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה, וזאת לפני למעלה משבע שנים, ספק אם יש בכלל משמעות אופראטיבית לדיון בשאלה זו. נוכח האמור, איננו מוצאים מקום להתייחס לכל טענות הצדדים בעיניין פרשנות סעיף 52.21 לחוקת העבודה, ונסתפק בהערות אחדות.
...
פרשנות חוקת העבודה - זכאות עובד רשות מקומית שבוטח בפנסיה צוברת ופרש לפנסיה לפני 31.12.2010 לפדיון ימי מחלה:
נוכח המסקנה אליה הגענו, הדיון בשאלה שבכותרת הוא למעשה דיון תיאורטי, שכן כמובהר לעיל בכל מקרה נוכח הוראות החוזה האישי וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חוקת העבודה אינה חלה על המערער; מעבר לכך, בשל העובדה שהסכם 2011 הסדיר את זכאות עובדי הרשויות שבוטחו בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה, וזאת לפני למעלה משבע שנים, ספק אם יש בכלל משמעות אופרטיבית לדיון בשאלה זו. נוכח האמור, איננו מוצאים מקום להתייחס לכל טענות הצדדים בעניין פרשנות סעיף 52.21 לחוקת העבודה, ונסתפק בהערות אחדות.
בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי הסכם 2011 נועד להסדיר את הזכאות לפדיון ימי מחלה של עובדי מדינה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת, שכן כאמור הוא נחתם על ידי שורה של מעסיקים בשירות הציבורי (מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבר המועצות הדתיות ועוד), ולא נעשתה שום הבחנה בין המדינה לבין המעסיקים האחרים בהסכם 2011.
סוף דבר – הערעור נדחה.
