מתוך הנספחים לכתב התביעה עולה כי המבקש פעל להגשת בקשה לראש ההוצל"פ לעיכוב פינוי המקרקעין משוא ההליך, הוא המושכר אולם בקשתו נדחתה.
נוכח זאת פעל המבקש להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט השלום בתל אביב אולם גם בקשת רשות העירעור נדחתה על הסף.
סבורתני כי במקרה דנן, ישנו שהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית המשפט שכן מתוך המסמכים והחלטות ראש ההוצל"פ עולה כי המבקש יודע מזה זמן רב על ההליך ההוצל"פ, על קיומה של כונסת הנכסים ועל פינויו מהמקרקעין, אולם לא הגיש כל בקשה מתאימה לבית המשפט ורק מנימוק זה בלבד, סבורתני כי אין מקום ליתן את הצוו המבוקש במעמד צד אחד.
במקרה דנא, לא הצביע המבקש בבקשתו על טעם כלשהוא, או על נסיבות חריגות, המצדיק מתן צו עשה במעמד צד אחד, בשים לב כי כבר ביום 16/10/22 נודע לו על החלטת הפינוי וכי מזה זמן רב יודע המבקש על מינויה של כונסת הנכסים למקרקעין משוא ההליך ועל ההליך ההוצל"פ.
למותר לציין כי במקרה דנן, עיקר טענותיו של המבקש הן כלפי השקעותיו במושכר הם המקרקעין מושא ההליך, שכן לטענתו על פי הסכם השכירות בינו לבין המשיב מס' 1, הוא זכאי לנכות מסכום הרכישה אשר יקבע ע"י שמאי מוסכם את השקעתו בסך של 1,150,000 ₪.
בעיניין זה ראו את דבריו של כב' השופט וינוגרד בספרו "צוי מניעה", מהדורה השנייה בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, צוי מניעה, עמ' 104:
"כדי לבסס זכות לצוו מניעה, על התובע להצביע על נזק בלתי הפיך שיגרם לו. מקובל לפרש "נזק בלתי הפיך" כנזק ממשי ששום פיצויים כספיים לא יהיה די בהם כדי לתקנו, או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף.
...
הלכה פסוקה היא שבית המשפט נעתר במשורה ורק במקרים חריגים למתן צו עשה שתכליתו לשנות את המצב הקיים, במעמד צד אחד.
ככלל, ההלכה הפסוקה בעניין מהותו של צו עשה הינה חד משמעית:
"נקדים ונאמר, שאמות המידה לנתינת צו עשה זמני נוקשות יותר מאלו שבנתינת צו מניעה זמני. המשיב לא ביקש לשמור על המצב הקיים אלא לשנותו מעיקרא, ולהחזיר את המצב לקדמותו. בקשתו היתה למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. נראה לנו שצריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להיעתר לבקשה כזו, וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש, ולא רק הוכחות על זכות לכאורה". (דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - גנץ פד"ע ד 161, 164).
וכן עמ' 107: "אין בית משפט נוהג לתת צו מניעה במקום שפגיעתו של הנתבע בזכויותיו המשפטיות של התובע היא זעומה, והיא ניתנת להערכה כספית, ותשלום של ממון יש בו כדי פיצוי..."
נוכח כל האמור לעיל, ובנסיבות העניין,ובשים לב כי כונסת הנכסים כבר קיבלה חזקה על המקרקעין משוא ההליך ( המושכר ), כי הבקשה שלפניי הוגשה בשיהוי שכן המבקש ידע על קיומו של הליך ההוצל"פ ולקיומה של כונסת הנכסים מזה זמן רב, והיות והתרשמתי כי על המאזניים מוטל בעיקר נזק כספי, אשר הינו הפיך מיסודו ובר פיצוי, לא מצאתי לנכון ליתן צו מניעה וצו עשה זמני במעמד צד אחד, כמבוקש.
