רשות ערעור על החלטת ועדת עררים לפי חוק מס רכוש

מבוא ערעור על החלטת ועדת ערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מילחמה ונזק עקיף) מחוז דרום (להלן- "הועדה") מיום 25.4.2021, בתיק ערר דרום מס' 498/15.

בגדרה של ההחלטה היתקבל באופן חלקי ערר שהוגש על החלטת המשיב (להלן- "המנהל") בתביעה לפיצויים בגין 'נזק עקיף', כהגדרתו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א- 1961 (להלן- "חוק מס רכוש").

יש להבדיל מצב זה ממצב שבו הדיווח היה נאמן לכללים שקבעו רשויות מע"מ, אם כי אינו מאפיין את הפעילות העיסקית.

כך למשל קבעה כב' השופטת ד' קרת- מאיר בע"מ (ת"א) 1120-09 יעקב פאר נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (מיום 25.12.2011)- "כפי שציין המשיב בסיכומיו, הגדרת "הפרש המחזורים" בהוראות השעה מפנה לדיווחים בהם חייב הניזוק באשר למחזור עסקאותיו לפי חוק מע"מ. אין לראות בהפניה זו כהפניה טכנית בלבד כפי שטוען המערער, תוך היתעלמות ממטרת החוק ומהערך המוסף האמתי אותם מייצגים דיווחים אלה.

...

כפועל יוצא, אף שהמערער דיווח למע"מ על שיווקם של האתרוגים לאחר חודשי יולי אוגוסט, לצורך חישוב הפיצוי, כלל אותן בתקופת הפיצוי בחודשים יולי ואוגוסט, ובכך הגדיל את המחזור בתקופת הבסיס; בשלב השלישי, נטרל המערער מהחישוב של תקופת הפיצוי חשבוניות שונות כגון: בגין גידולי אבטיחים, החזר הוצאות נטען וכו', ובסופו של דבר יצר 'מחזור בסיס' ו'מחזור פיצוי' המורכב מגידולי אתרוגים בלבד, לאחר נטרול כל ההכנסות האחרות ואשר מבוסס על סך האתרוגים ששווקו באותה עונה ללא קשר למועד הדיווח למע"מ; בשלב הרביעי, לאחר נטרול ויצירת מחזור חדש, ביקש המערער כי החישוב יעשה בהשוואת חודשי יולי עד אוקטובר 2013 לחודשים יולי עד אוקטובר 2014, ולא בהתאם לתקופת הבסיס ולפיצוי שבתקנות הוראת השעה, בטענה שגידול אתרוגים הוא גידול ייחודי שנקטף בחודשי יולי אוגוסט, אך משווק סמוך לחג הסוכות, קרי בספטמבר עד אוקטובר.

סיכום אשר על כן, מצאתי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, ולפיכך אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למנהל את הוצאותיו, בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים.

המערער, מר בוריס פודולסקי (להלן – המערער) הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות של עסקים (להלן – ועדת הערר) מיום 13.9.21 (נספח א' למוצגי המערערת) ועדת הערר דחתה את הערר שהוגש על ידי המערער על החלטות המשיבה, רשות המיסים (להלן – המשיבה) בהשגות שהוגשו לה, בגין דחיית בקשות למענק סיוע בעד הישתתפות בהוצאות קבועות (להלן – המענק) לפי לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן – החוק או החוק לסיוע כלכלי), לחודשים מרץ-אפריל 2020, מאי-יוני 2020, יולי-אוגוסט 2020, ספטמבר-אוקטובר 2020, נובמבר-דצמבר 2020, ינואר-פברואר 2021, מרץ-אפריל-2021 וכן מאי-יוני 2021.

יש להשוות את העניין דנן להסדר הקבוע בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן – חוק מס רכוש), אשר קובע הסדר לקבלת ההשגה כתוצאה מאיחור במתן החלטה בשומת מס רכוש במסלול לקיחה מאדם (היינו – חיוב אדם במס) להבדיל משתיקתו במסלול נתינה לאדם (היינו – במסלול של מתן מענק או פיצוי).

...

למעשה, ככל שהיה מוגש ערר על כך שלא ניתנה החלטה בהשגה במועד – אזי אמור ערר שכזה להתקבל על הסף על ידי ועדת הערר, ועל כן התוצאה היא זהה.

לפיכך, כאשר המערער עמד חסר אונים במשך תקופה כה ארוכה בה לא יכול היה למצות את זכויותיו, לא יכול היה להגיש עררים בשל אי קבלת החלטה בהשגותיו, וכשאין בפי המשיבה כל הסבר מניח את הדעת להתנהלותה זו – אין מנוס מהמסקנה כי יש לקבל את השגת המערער בשל האיחור במתן ההחלטה.

סוף דבר: לאור כל האמור – דין הערעור להתקבל על כל חלקיו.

בגין נזקים אלה פנו התובעים בתביעה לפצוי בהליך לפי חוק מס רכוש ואולם טרם קיבלו פיצוי.

בהתאם להלכה הפסוקה הוראת סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים היא הוראה ספציפית המחריגה את הוראות ההתיישנות הכללית (רע"א 5165/10 עיזבון המנוח דאוד נ' מדינת ישראל, 6.8.2012 וראו לאחרונה ע"א (מחוזי ירושלים) 53062-12-20 משאקי ואח' נ' מדינת ישראל, 28.6.2021, בפיסקה 12 והפסיקה הנוספת המוזכרת שם, בקשת רשות ערעור נדחתה תוך שכב' הש' וילנר ציינה בהחלטה בבר"ע כי מקובלות עליה קביעות בית המשפט המחוזי וראו רע"א 7032/21 משאקי נ' מדינת ישראל, 6.12.2021).

אוסיף שבתקנות קרן הפיצויים נקבעו הוראות מפורטות, הן באשר לאפשרות הגשת ערר על החלטה בענין והן בענין אפשרות להגשת ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (סעיפים 11 עד 12א לתקנות).

ברור שזו מועלית בהליך שאינו מתאים לכך ובפרט כאשר במקביל מנהלים התובעים הליכים, הן בפני וועדת הערר והן בפני בית המשפט המחוזי, בו מועלות טענותיהם לענין הפצוי לפי חוק קרן הפיצויים.

...

בחלוף כחמש שנים וחצי הוגשה התביעה שלפניי במסגרתה נטען לאחריותה הנזיקית של המדינה לתוצאות הפעילות הביטחונית ו/או בגין "רשלנות מי מטעמה". לטענת המדינה יש לדחות את התביעה על הסף, הן מחמת הוראת ההתיישנות הקצובה למשך שנתיים ממועד הנזק, הקבועה בסעיף 5(א)(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, והן מחמת הוראת בסעיף 5(א) לחוק המונעת הגשת תביעה בשל "פעולה מלחמתית". בנוסף נטען שיש לדחות את התביעה מחמת ייחוד עילה לאחר שהתובעים פנו בבקשה לפיצוי מטעם קרן הפיצויים לפי לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, ובמסגרת זאת הוכר הנזק "כנזק מלחמה". לטענת התובעים ולאחר שקמה לטענתם עילת תביעה בהתאם לפקודת הנזיקין אין מקום לחסום את הגשתה והדיון בה, עת מדובר בניזוק שהוא אזרח מדינת ישראל, שכן אין לאפשר מצב בו המדינה תגרום נזקים לאזרחיה ותהיה פטורה מפיצוי.

לפיכך וכאמור לעיל, אין לאפשר העלאת טענה בהליך אזרחי שלפיה אין מדובר בפעולה מלחמתית, לאחר שבהליך לפי חוק קרן הפיצויים נטען אחרת.

קיום הליך מקביל בענייננו הוא בבחינת "מקצה שיפורים", אשר מכלל הסיבות שפורטו אין לאפשר אותו.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

בבית המשפט העליון רע"א 5324/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: איבריקה אינטרנשיונאל בע"מ נ ג ד המשיב: רשות המיסים – מנהל מס רכוש וקרן פיצויים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.5.2023 בע"מ 47942-10-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' ייטב בשם המבקשת: עו"ד משה מנור, עו"ד אורלי טל ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לעינייני מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מילחמה ונזק עקיף) במחוז הדרום (להלן: ועדת הערר או הועדה) מיום 18.9.2022.

התקנות הרחיבו את הסדר הפיצויים שחל לפי חוק מס רכוש על נזק עקיף כך שזה יחול לא רק על הפסד או מניעת רווח שנגרמו כתוצאה מנזק מילחמה בשטח שהוגדר כיישוב ספר ועל פגיעה באפשרות לנצל נכסים המצויים בשטח זה, אלא גם, בשינויים מסוימים, על יישובים הנמצאים בטווח של עד 40 ק"מ מגבול רצועת עזה (להלן: האיזור המיוחד).

זאת, בשים לב לכך שלפי סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש ותקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש זכות העירעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה מוגבלת מראש לבעיה משפטית בלבד (ראו: רע"א 1942/12 רהיטי עמק איילון נ' מדינת ישראל-מס רכוש וקרן פיצויים, פסקה 14 (14.5.2012); עניין אם דבליו גרופ, בפיסקה 16).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

כמו כן, טוענת המבקשת כי תקנה 12א לתקנות מס רכוש קובעת זכות ערעור על החלטה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד, ועל כן שגה בית המשפט קמא עת דן בקביעתה העובדתית של ועדת הערר לפיה למבקשת עסק בעיר אשקלון.

עוד ציין המנהל כי חרף סמכותה הרחבה של ועדת הערר, היא אינה זכאית לחרוג מנוסחאות החישוב שנקבעו בדין ולהעניק פיצוי בנגוד לתנאים שנקבעו בחוק מס רכוש, אף לא בדרך של "לפנים משורת הדין", ועל כן בצדק קיבל בית המשפט קמא את עירעורו.

זאת, בשים לב לכך שזכות העירעור לבית המשפט המחוזי על החלטות ועדת הערר, מוגבלת מראש לבעיה משפטית בלבד, לפי תקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש, ובבחינת קל וחומר כך הוא בכל הנוגע לבקשת רשות ערעור ב"גילגול שלישי" (רע"א 1942/12 רהיטי עמק איילון בע"מ נ' מדינת ישראל מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פסקה 14 (14.5.2012)).

...

סבורני כי בנסיבות העניין דנן, צדק בית המשפט קמא גם בקביעתו זו. בפסיקת ועדות הערר ובתי המשפט המחוזיים נקבע כי, ככלל, הוועדה אינה רשאית לחרוג מהנוסחאות הקבועות בדין, אולם לצד האמור הוכרה האפשרות לערוך התאמות בנוסחת החישוב של מסלול המחזורים, במקרים חריגים, כדי להימנע מעיוות ולעמוד על הפרש מחזור העסקאות כדבעי.

סבורני כי ככלל, על הוועדה להיצמד לנוסחאות הקבועות בדין, וכי חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות על מנת שתותר סטייה מאופן חישוב הפיצוי כפי שנקבע בדין, ובפרט בעניין מסד הנתונים שעל בסיסו יש לקבוע את שיעור הנזק העקיף.

סוף דבר: אם דעתי תישמע, נדון בבקשה שלפנינו כבערעור; ונדחה את הערעור.