רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעניין טורדנות

השופט ח' כהן: נתתי למערער רשות ערעור על החלטת השופט המלומד בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לא מפני שלגופו של הענין הנדון בפניו נראתה טעות כלשהי על פני החלטתו, אלא מפני שהוסיף עליה "החלטה" נוספת לאמור: "מאחר שבג"צ הוצרך שלוש פעמים בענין זה, והענין הנידון זה עתה בפני, נודף ממנו ריח טורדנות, ניתנת בזה הוראה, כי לא יתברר שום ענין של מר דב אלון בדבר תפיסת הקרקע. שהוחלט עליה בפסק-דין סופי ברמלה, תיק 1597/73, לא בבתי-משפט השלום ולא בבית-המשפט המחוזי במחוז שיפוטי זה." הגב' גורני, שהשיבה על הערעור מטעם המדינה, הודתה עוד בשעת שמיעת הבקשה למתן רשות ערעור, ועתה חזרה והודתה בתשובתה על העירעור, שהחלטה נוספת זו אינה יכולה לעמוד.

...

התוצאה היא שאנחנו מקבלים את הערעור בחלקו, ומבטלים את ההחלטה המתימרת למנוע בירור בקשות או תובענות שיוגשו על-ידי המערער בענין הנדון (או בכל ענין); ואת ההחלטה שלא.

ד) על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים במסגרת רע"מ 54940-08-15.

תמצית טענות המערער: המערער טוען, כי לא ניתן היה לסלק על הסף את עררו; שכן בית הדין לא מחק הערר בשל העדר סמכות או העדר עילה, טורדנות או קנטרנות; (כפי שנקבע בתקנה 10 (1) לתקנות) אלא מנימוק ולפיו – העורר עשה דין עצמי.

לעניין זה אציין את החלטתו של כב' השופט פוגלמן מיום 16/11/15 בבר"ם 7489/15 זרית נורדון נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה; שם לא ניתנה רשות לערער על החלטת ביהמ"ש לעניינים מינהליים אשר לא נתן צו אירעי למבקש שיקפיא את הוראת השהייה שהוצאה לו במיתקן "חולות" ונקבע בסעיף 4 להחלטה: "...הבקשה דנן אינה עומדת באמת מידה זו, ואף אין היא מגלה נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון נוסף בבית משפט זה. כך במיוחד נוכח ההשתהות בהגשת הערר – שהוגש כאמור יום קודם לכניסתה של הוראת השהייה לתוקף – ואף ההשתהות בהגשת הבקשה לבית משפט זה; ובשים לב לעשיית הדין העצמי מצד המבקש, אשר אינו מציית להחלטות שניתנו בעיניינו. בשולי הדברים ובמבט צופה פני עתיד אוסיף, עם זאת, כי ככלל אין לטעמי מקום להתנות את הגשת התגובה לצוו הביניים בהתייצבות מסתנן במרכז השהייה – וזאת אף אם עשיית הדין העצמית עשויה להוות בהמשך שיקול התומך בדחיית הבקשה לגופה". לא ניתן למצוא בהחלטת כב' השופט פוגלמן תמיכה בטיעוני ב"כ המשיב לפיהם ניתן לסלק את הערר גופו ללא דיון וללא תגובה, רק משום שהעורר עשה דין עצמי.

...

תמצית טענות המשיב: המשיב טוען, כי דין הערעור להידחות.

ובסוף דבריו כתב כב' השופט סובל: "ובכלל זה החלטה המסלקת את הערר על הסף, כאמור בתקנה 10 (1) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים) תשע"ד – 2014". ד) אני סבורה, כי פסק דינו של כב' השופט סובל אינו יכול לסייע למשיב בעניינינו.

לסיכומו של דבר: א) ביה"ד לעררים צריך לזמן צדדים לדיון בערר וליתן פסק דין לגופו של עניין כשם שנעשה בבתי המשפט הדנים בערעורים אזרחיים, פליליים ובעניינים מנהליים.

לפיכך, אין מנוס מקבלת הערעור.

בשלב מסוים ניתנה על ידיו החלטה בזו הלשון: "מאחר שבג"ץ הוצרך שלוש פעמים בעיניין זה, והעניין הנידון זה עתה בפני, נודף ממנו ריח טורדנות, ניתנת בזה הוראה, כי לא יתברר שום עניין של מר דב אלון בדבר תפיסת הקרקע, שהוחלט עליה בפסק דין סופי ברמלה תיק 1597/73, לא בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי במחוז שיפוט זה". בעירעור (ברשות) על החלטה זו לבית המשפט העליון בוטלה ההחלטה.

...

המבקש מערער כמעט על כל החלטה הניתנת בעניינו והערעור נדחה.

התוצאה היא כי הטיפול בהליכים של בעלי דין אחרים, שיתכן ויש בהם עילה, מתעכב, וזכות הגישה לערכאות של בעלי דין אחרים נמצאת אפוא נפגעת.

בקשותיו לפטור מאגרה נדחות ברובן המכריע תוך שהמבקש זוכה לעיתים לפטור מאגרה או הפחתת אגרה עקב מצבו הכלכלי.

בבית המשפט העליון רע"ב 5745/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: ערפאת סאלח נ ג ד המשיבה: 1. שירות בתי הסוהר 2. משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"א 12750-05-10 מיום 21.7.10 מפי השופט י' אברהם בא כוח המבקש: עו"ד מחמוד נעאמנה בא כוח המשיבה: עו"ד יצחק ברט ][]החלטה

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (השופט י' אברהם) מיום 21.7.10 בעת"א 12750-05-10, שעניינה סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה) על-ידי שירות בתי הסוהר, לעניין יציאה לחופשות.

בית המשפט קיבל אפוא את הבקשה כערעור באופן חלקי, והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לידון מחדש בסיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב. ביום 21.7.10 דחה בית המשפט קמא את עתירת המבקש (עת"א 12750-05-10).

מכל מקום, לטעמי, בהיות האסירים חוליה חלשה מאוד בחברה, ראוי לנקוט גישה פתוחה לעניין עתירותיהם, בגדרי השכל הישר ובלא לעודד טורדנות.

...

ואולם, סבורני כי הסוגיה אשר עולה בבקשה דנא כבר הוכרעה בעבר, ואין מקום למתן רשות ערעור, שכן הקביעה השיפוטית על מכונה.

פרשנות תכליתית אך תומכת במסקנה זו. שכן, ברי כי הגדרת "בן משפחה" בחוק או בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 אינה מכוונת בהכרח להגשמת אותן תכליות שביסוד ההגדרה למונח זה בהוראות משרד הרווחה.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.