רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב

לפניי []בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט) ברמ"ש 29290-06-22 מיום 16.6.2022, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב – יפו בתלה"מ 55105-03-22 מיום 6.6.2022.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בפסק הדין, ניתנה אמנם למבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו, מיום 13.6.2022, בתמ"ש 63690-10-21 (השופטת ס' אופק), אך העירעור – נדחה.

...

ואכן, במקרה שלפנינו, במישור העקרוני, המבקשת לא חלקה על קיום זכויותיה של המשיבה בנכסים מושא ההליך, אך לצד זאת, העלתה שלל טענות, שלדבריה, משמעותן היא כי אין לאפשר את פירוק השיתוף (זאת, להבדיל מטענות הנוגעות לדרך פירוק השיתוף).

גם טענת המבקשת, על בקשה תלויה ועומדת מטעמה, להגשת תביעה שכנגד, נוכח החובות הכספיים שהמשיבה חבה לה לטענתה – אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. לעמדת המבקשת, לא היה מקום ליתן את ההחלטה בדבר פירוק השיתוף, טרם הכרעה בבקשתה זו, שכן תביעתה-שלה עשויה היתה להשפיע על ההכרעה בתביעת הפירוק.

כך, תקנה 63(ב)(14) מאפשרת "לשמוע על אתר עדות של כל הנוכח באולם בית המשפט, על עובדה שבמחלוקת ולקבל מענה לשאלות בעניינים הנוגעים לסכסוך נושא התובענה". מכאן, שבעקבות בירור עובדתי, אשר יכול לכלול אף שמיעת עדות של הצדדים או של עד אחר, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי להגנה אין סיכוי, וליתן פסק דין אשר מקבל את התביעה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב מיום 13.1.22 (כב' השופטת איריס ארבל-אסל בתמ"ש 10748-02-21) שדחה את בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהיעדר הגנה.

...

בניה"ז מעולם לא נהגו בדירה מנהג בעלים, המבקשת לא עשתה דבר ביחס לדירה אף לאחר פטירת המנוחה ובמשך זמן רב והתנהלותה מלמדת שאין לה הגנה בפני התביעה ולכן יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבור שיש לתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: התקנות החדשות) ולקבל את הערעור מהטעמים שיפורטו להלן: ביהמ"ש קמא קבע כממצא עובדתי (סעיף 43 להחלטה) שהמבקשת ידעה על מועד הדיון ובחרה שלא להתייצב לדיון ולכן, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל, בת"ע 54407-10-18), מיום 19.2.24 .

...

ברם, ביהמ"ש קמא לא "הרחיב את יריעת המחלוקת על דעת עצמו" כטענת המבקשים שהרי בחינת מועד כשירות המנוח לשני המועדים התבקשה במסגרת הבקשה למינוי המומחה, לה נעתר ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 22.3.22 (בה נמנע מלנקוב במועדים לגביהם תתבצע הבחינה).

לכל היותר ניתן לומר כי ביהמ"ש קמא הורה למומחה מטעמו לבחון את כשירות המנוח לשני מועדים שרק אחד מהם ימצא בסופו של דבר רלוונטי לצורך ההכרעה בתביעה.

ההליך המשפטי בביהמ"ש קמא ימשיך להתנהל גם אם לפני ביהמ"ש קמא יובא במסגרת חוות דעת המומחה מסקנה כלשהיא מטעם המומחה למועד מסוים שלא תימצא רלוונטית להכרעה בתביעה.

הדבר דומה במידה מסוימת לכך שלא פעם, במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג כשהצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד הקרע, ממונה מומחה מטעם ביהמ"ש למתן חוות דעת באשר לשני מועדי הקרע האפשריים, וזאת תוך ידיעה ברורה שבסופו של דבר רק קביעה באשר לאחד מהמועדים תימצא רלוונטית לפסה"ד שינתן.

אפילו בקשות רשות ערעור שעניינן השגות של צדדים על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית באשר למועד הקרע הן מסוג ההחלטות שעל דרך הכלל נדחות על-ידי בימ"ש זה מהטעם הפשוט שהן אינן מגלות סיבה מדוע לא ניתן להידרש למחלוקת בסוגיה במסגרת שלב הערעור על פסק-הדין.

שהרי, ההליך בבית משפט קמא לא יתייתר גם אם בסופו הזכויות הרכושיות שימצא ביהמ"ש קמא כי הן בנות איזון יאוזנו בהתאם למועד שנקבע בהחלטה ואלו ערכאת הערעור תקבל בסופו של יום את טענות המבקשת בערעור על פסק-הדין ותורה על ביצוע האיזון למועד אחר (ראו לדוגמא החלטתי ברמ"ש 53513-03-19 ע.א נ' א.ו.א , מיום 11.6.2019).

בפסקה השנייה של אותה בקשה ציין המומחה מטעם ביהמ"ש כי חוות דעתו בקשר לכשירות המנוח ליום 5.1.07 כבר "נכתבה וסוכמה מזמן" וכי לצורך עריכתה "בחנתי וביססתי את חוות הדעת על המסמכים שנופלים על הטווח בין 5/2015 לבין 06/2017 (מועד פטירת המנוח)". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בתלה"מ 27062-12-21) מיום 1.4.24, שדחתה את בקשת המבקש "למתן צו מניעה זמני כנגד מתן החלטות מטעם המתאמת ההורית". העובדות הצריכות לעניין הצדדים הורים לקטין.

...

בעניינו מונתה המתאמת הורית בהסכמת הצדדים (ואציין שגם עתה אין חולקים על הצורך בתיאום הורי ביניהם) שכללה גם הענקת סמכויות הכרעה בידיה, סמכויות אותן רשאי היה ביהמ"ש קמא אף להטיל עליה מכוח הוראת סעיף 19 סיפא לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות) הקובע כי: "לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופוסתם רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון". הגורם שעליו הטיל ביהמ"ש את סמכות ההכרעה מכוח סעיף זה פועל מכוח הסמכות שהקנה לו ביהמ"ש וזו בלבד, ולפיכך סבורני שבצדק קבע ביהמ"ש קמא כי "אין הליך" שעניינו בקשה לצו מניעה כנגד אותו גורם על מנת שימנע מהפעלת הסמכות שהקנה לו ביהמ"ש שמינה אותו (ובפרט כשביהמ"ש שמינה את הגורם הוא גם ביהמ"ש שמתבקש לדון בבקשה לצו שימנע את פעולת אותו גורם ).

מכל מקום, וזה העיקר, סבורני כי אין כל סיבה שביהמ"ש קמא יברר בקשה "לצו מניעה" כלפי הכרעות מתאמת הורית בנסיבות בהן מדובר בהכרעות שניתנות מבלי שנשללה עליהן אפשרות ההשגה לביהמ"ש לפי הצורך (על חשיבות מתן אפשרות להשגה בפני ביהמ"ש גם בנסיבות של הענקת סמכות לגורם מכריע לפי סעיף 19 סיפא לחוק הכשרות ראו בבע"מ 421/17 פלוני נ' פלוני , פורסם בנבו, 21.3.17.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.