הערך החברתי המוגן באמצעות האיסור על החזקת אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו של נאשם, אשר לא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, הוא הערך של הגנה על שלמות גופו של האדם, תחושת הבטחון האישי, והבטחת שגרה בה יוכל אדם לקיים חיים שלווים ללא חשש מפרצי אלימות.
לעניין זה ראו את רע"פ 7484/08 פלוני נגד מדינת ישראל (22.12.09):
"יש להסכים גם עם טענת המשיבה לפיה פגיעה בערך המוגן הטמון בעבירה בדבר החזקת סכין, עשויה להתרחש לא רק כאשר נעשה בסכין שימוש פסול, אלא גם מעצם החזקתה בכל מקום שאינו ביתו או חצריו של אדם. האיסור הפלילי על החזקת סכין (והוא הדין לגבי אגרופן הנזכר אף הוא בסעיף 186(א)) ברשות הרבים, נועד להיתמודד כאמור עם תופעת ריבוי הסכינים ולהקטין את הסיכוי לשליפתה של הסכין מכיסיו של בעליה לצורך שימוש פסול ופוגעני בה. גם אם החזקת הסכין כשלעצמה אין בה כדי ליצור פוטנציאל לתגרה אלימה, משעה שפוטנציאל שכזה התעורר, נוכחותה של הסכין בזירת הארוע עשויה לתרום להיתלקחות הרוחות ולהשתלהבות מצד האוחז בסכין. אכן, החזקת הסכין במקום בו קיים פוטנציאל לאלימות מעצימה את ההסתברות להתפרצות האלימות.".
וכן את ע"פ 2047/07 מלסה הנוק נגד מדינת ישראל (14.05.07):
"כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין 'תת-תרבות-הסכין'. לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דוקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תשלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש'הברזל מקצר ימיו של אדם' (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו)"
אין חולק על כך כי האגרופן הוא כלי תקיפה, אשר מטרת החזקתו, על פי השכל הישר, היא שימוש פסול ואלים.
אציין כי מעיון בפסיקה שניתנה בגין החזקת סכין או אגרופן למטרה לא כשרה, עולה כי בתי המשפט הטילו ענישה מגוונת, החל מבצוע עבודות של"צ ועד מאסר קצר בפועל, לרבות בדרך של עבודות שירות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
רע"פ 2968/12 כאיד אלזיד נגד מדינת ישראל (06.05.12), בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מבקש על גזר דינו של בית משפט מחוזי, בו הוחלט להותיר על כנה הרשעתו של המבקש בעבירה של החזקת סכין במגן השמש של רכבו וגזר עליו עונש של 160 שעות של"צ.
עפ"ג (מרכז) 9095-02-11 תמים מסארווה בן מוחמד נגד מדינת ישראל (17.05.11), המערער, בעל עבר פלילי, הודה והורשע בעבירת החזקת סכין.
...
מדיניות הענישה
בתי המשפט עסקו לא אחת בעבירת החזקת סכין או אגרופן למטרה לא כשרה ועמדו על הצורך להחמיר בענישה, לעניין זה ראו את רע"פ 5127/09 דוד יפקח נגד מדינת ישראל (19.06.09):
"בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים היוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני הנוער, ואת מחירה שילמו קורבנות לא מעטים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה שנהגה עד כה."
כפי שצויין, המאשימה בטיעוניה לעונש טענה כי מתחם הענישה מתחיל במאסר קצר, אשר יתכן וירוצה בעבודות שרות, ואולם הסכימה בטיעוניה כי לגבי הנאשם יש להסתפק בהרשעה, מבחן ועונש של"צ. עמדה זו, הן לגבי המתחם, והן לגבי עונשו של הנאשם, מקובלת עלי.
בנסיבות העניין, כאמור, בשים לב לכך שמדובר בהחזקתם של סכין מתקבעת בעלת אורך להב של 16 ס"מ וכן בשני אגרופנים מדגמים שונים, והסיכון הטמון בהחזקת כלים מסוג זה, ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם, אכן נע בין חודשיים לבין 12 חודשי מאסר בפועל – כפי שטענה המאשימה
גזירת עונשו של הנאשם
המאשימה טענה לענישה מחוץ למתחם העונש, ואמצה את המלצת שרות המבחן, תוך מתן בכורה לשיקולי שיקום.
סוף דבר
לאור כל האמור, אני קובעת את עונשו של הנאשם כדלקמן:
3 חודשי מאסר על תנאי, הנאשם יישא עונש זה אם יעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום עבירה של החזקת סכין או אגרופן.
