קיומו של קושי במתן חוות דעת מקצועית בעיניין טובת הקטין ובאיסוף מידע לרבות היתרשמות ממערך חייהם של המבקשים כשהם נמצאים במקום שאינו מקום המגורים הרגיל של הילד או הוריו
אשר לפסק הדין בפרשת ק.מ.ל, אשר על קביעותיו מתבססות המבקשות, מציינת ב"כ המשיבה, כי המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בבע"מ 802/21.
שאלת השלכת פסק הדין בבקשת רשות העירעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק הדין בענין ק.ל.מ על ההכרעה בתיק דנן
המשיבה מפנה בתגובתה שהוגשה ביום 21.11.23 לדברי כב' השופט סולברג בתיק בע"מ 802/21 שבגדרו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בפרשת ק.ל.מ.
בטרם אביא את דבריו של כב' השופט סולברג, שאליהם הפניתה המשיבה, ראוי לציין כי כפי שכבר צויין, הדיון וההכרעה של בית המשפט העליון בשאלת הצורך בקיום תושבות, כתנאי למתן צו הורות פסיקתי, התייתרו מאחר והמדינה הודיעה לבית המשפט העליון, כי שר המשפטים ושר הרווחה והבטחון החברתי החליטו לאמץ מדיניות עדכנית בסוגיית התושבות, ולפיה, המלצת רוב חברות הצוות המקצועי בנוגע לתנאי התושבות, על שני היבטיו, כאמו בהמלצות הצוות הבין-משרדי, תיוותר על כנה, וזו תהיה עמדת המדינה בהליכים השונים שעניינם במתן צו הורות פסיקתי, אך זאת, בכפוף לחריגים שיתאפשרו במקרים המתאימים.
...
המדינה טוענת לפיכך, כי יש לדחות את הבקשה, אך מציינת כי אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה חדשה בעתיד לצו הורות פסיקתי ככל ויחול שינוי נסיבות בסוגיית המעמד.
אני סבור שיש לאבחן בין חוק האימוץ וחוק הפונדקאות לבין מקרה דנן, בכל הנוגע לרציונל של דרישת התושבות.
לפיכך, אני סבור שההקש לחוק האימוץ ולחוק הפונדקאות בכל הנוגע לדרישת התושבות אינו במקומו.
אני סבור שניתן לאבחן את מקרה דנן מפס"ד היועמ"ש ומפס"ד פלוני.
בהקשר לכך, מציין כב' השופט נועם סולברג בפסק דינו את ההערה הבאה, שאליה מפנה המדינה:
"הנה כי כן, עמדת כלל גורמי הממשלה כיום היא כי קיים כלל ברור ומפורש, שאינו מאפשר מתן צו הורות פסיקתי לכל באי-עולם, אך לצד זאת, קיימים גם חריגים ספציפיים, המתייחסים למקרים מתוחמים בלבד, שעשויים לאפשר אחרת. הווי אומר, על המבקש צו הורות פסיקתי לעמוד ב'דרישת התושבות', בדומה לזו הקיימת בחוק האימוץ ובחוק הפונדקאות. דרישה זו כוללת שני היבטים מצטברים: תושבות מהותית – על המבקש להיות אזרח או תושב קבע בישראל; תושבות מעשית – על המבקש להוכיח כי שהה בישראל במשך 3 מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה, או במהלך 12 מתוך 18 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. החריגים שתוארו בהודעת המדינה אמנם אינם טעונים הכרעה בנסיבות העניין, אך ברור כי אלה חריגים בלבד, שהיקפם מוגבל. דא עקא, מדברי חברתי יכול להשתמע כי היקפם של החריגים איננו מוגבל, והוא עתיד להתברר במקרים המתאימים בעתיד. מכך, מבקש אני להסתייג".
אני מצטרף אפוא לדעת חברתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בכפוף לאמור לעיל" (פסקה 5 לפסק דינו).
סיכום
סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה דנן, שעה שהמבקשת 1, האם הגנטית, היא אזרחית ישראלית, והקטינה ממילא ישראלית, ושעה שהמבקשת 2, מבקשת הצו, גרה ועובדת בישראל זה כ-4 שנים, והשתיים מנהלות חיי זוגיות ומשפחה ומשק בית משותף זה כ-3.5 שנים, ומגדלות ומטפלות ביחד בקטינה מאז לידתה, ועל רקע מכלול השיקולים שפורטו לעיל, שבמרכזם השיקול של טובת הקטינה, וכן לנוכח פסק דינו המנחה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בפרשת ק.ל.מ, אני רואה להיעתר לבקשה.
אני קובעת כי חלות בין המבקשת 2 לקטינה כל החובות, הזכויות והסמכויות אשר קיימות בדין בין הורה לילדו, והכל בלי לפגוע במעמדה של המבקשת 1 כאם הקטינה.
