רשות ערעור לעליון לביטול הסכם גירושין

בבית המשפט העליון בש"פ 5425/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובעת בתיק 1339084/1 (בית הדין הרבני האיזורי בפ"ת): פלונית נ ג ד הנתבע בתיק 1339084/1 (בית הדין הרבני האיזורי בפ"ת): פלוני הודעה על הטלת קנס לפי סעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 מיום 16.7.2023; הודעת הנתבע מיום 25.7.2023; הודעת התובעת מיום 1.8.2023; הודעת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מיום 1.8.2023 בשם התובעת בתיק 1339084/1 (בית הדין הרבני האיזורי בפ"ת): עו"ד אבי גפן בשם הנתבע בתיק 1339084/1 (בית הדין הרבני האיזורי בפ"ת): עו"ד אסתר שלום בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד עפר יעקב ][]החלטה

הוא מציין כי בקשת רשות ערעור שהגיש במסגרת ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה עדיין תלויה ועומדת.

הנתבע מבהיר כי הוא מוכן למסור לתובעת את גטה אם תתחייב שלא תעביר לו סכום זה עד להשלמת בירור תביעתו לביטול הסכם הגירושין, וכי בית הדין לא היתייחס להצעה זו. הוא מוסיף כי החלטות בית הדין בעיניינו "אינן מידתיות". התובעת סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום להתערב במועד שבו ייכנס הקנס לתוקף.

נוכח תאריך חתימת ההחלטה בדבר הטלת הקנס ובשים לב לעמדת היועץ – אני מורה כי הקנס היומי שהוטל על הנתבע מבוטל ביחס לימים 11.7.2023 עד 15.7.2023.

בבית המשפט העליון בע"מ 300/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (השופט א' קולה) שניתנה ביום 3.2.2022 ברמ"ש 65170-12-21 בשם המבקש: עו"ד גלית ביטון לנקרי בשם המשיבה: עו"ד שמעונה שמעוני ][]פסק דין

][ לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופט א' קולה) אשר ניתנה ביום 3.1.2022 ברמ"ש 65170-12-21 (להלן: בית המשפט המחוזי), ואשר דחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטותיו של בית משפט לעינייני מישפחה נצרת (השופט מ' שדאפנה) אשר ניתנו ביום 5.12.2021 וביום 21.12.2021 בתלה"מ 76702-12-20 (להלן: בית המשפט לעינייני מישפחה), ואשר בגדרן קבע בית המשפט דיון לשמיעת ראיות בסוגיית הסמכות של בית הדין הרבני האיזורי חיפה (להלן: בית הדין הרבני) לידון בתוקפו של הסכם גירושין עליו חתמו הצדדים ביום 3.2.2020 ולו ניתן אישור ותוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני ביום 18.2.2020 (להלן: הסכם הגירושין).

כמו כן החלטתי לקבל את העירעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לעינייני מישפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לידון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

...

לאחר עיון בכתובים אשר הונחו לפניי על ידי בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותיי לפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ותקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כמו כן החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לענייני משפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לדון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

לאור כללי הסמכות העניינית, אשר נמצאים עמנו מקדמת דנא, סבורני כי בקביעתו אחרונה זו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה.

הערעור מתקבל אפוא, וההחלטות קמא מבוטלות בזאת.

אני קובע כי הסמכות לדון בכל טענות המשיבה בדבר זכאותה לביטולו של הסכם הגירושין ובטלות ההליך אשר התקיים בבית הדין הרבני מסורה לבית הדין הרבני, ולו בלבד.

xx/94 ומקיף (מ"א הצדדים הוסיפו לנהל הליכים משפטיים וביום 4.1.1999 חתמו על הסכם לסיום המחלוקות והסכימו כך: 3.1 הצדדים יתגרשו בהקדם האפשרי, ואם צד יסרב לתת או לקבל את הגט, הצד האחר יהא זכאי, אך לא חייב, לבטל את ההסכם, בנוסף לכל סעד אחר על פי דין; 3.2 התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים במועדים הבאים: 3.2.1 .

בקשת רשות ערעור שהנתבעת הגישה לבית המשפט המחוזי בעיניין הגדלת קרן החוב התקבלה (רמ"ש 27992-09-18 מיום 5.3.2019 ), ובקשת רשות ערעור שהתובע הגיש לבית המשפט .

( העליון נדחתה (בע"מ 1805/19 מיום 28.4.2019 בהמשך התבקשה הבהרת פסק הדין מכח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, ביחס למענק פרישה ששולם לתובע ונפסק שיש לסווג את המענק כפיצויים והנתבעת זכאית לחלקה היחסי במענק פרישה ששולם לתובע עבור ותק של עד שלושים וחמש שנים, אך אינה זכאית לחלק יחסי במענק הפרישה עבור ותק של מעל שלושים וחמש שנים, שהזכויות בו החלו להיצבר כעשר שנים לאחר מועד הקרע מיום 15.7.2018 ).

...

xx/94 ומקיף (מ"א הצדדים הוסיפו לנהל הליכים משפטיים וביום 4.1.1999 חתמו על הסכם לסיום המחלוקות והסכימו כך: 3.1 הצדדים יתגרשו בהקדם האפשרי, ואם צד יסרב לתת או לקבל את הגט, הצד האחר יהא זכאי, אך לא חייב, לבטל את ההסכם, בנוסף לכל סעד אחר על פי דין; 3.2 התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים במועדים הבאים: 3.2.1 .

למעלה מהדרוש, גם אם התובע היה מוכיח שיש לסווג את החיובים האמורים כחיובי מזונות, המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שלא הוכח שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת שיעורם, ולבטח שלא את ביטולם: 21.1 ההסכם נחתם בעת שהתובע היה בן כחמישים שנים, ולא הוכח שמאז חתימתו מצבו הכלכלי ויצא לפנסיה כפי שהיה צפוי.

סיכומו של דבר טענות התובע לביטול ההסכם או חלקים ממנו נדחות, לא רק נוכח זניחתן 9 אלא אף לגופן, כפי המפורט בפרק ב. 1 לעיל; טענת התובע שיש לסווג את החיובים על פי פסקה 3.2 לעיל כ'מזונות אישה' על אף שלא הוגדרו ככאלה בהסכם נדחית כמפורט בפרק ב. 2 לעיל; גם אם התובע היה מוכיח שיש לסווג את החיובים האמורים כחיובי מזונות, הוא לא הוכיח שינוי נסיבות שמצדיק את הפחתת שיעורם, ולבטח שלא את ביטולם, כמפורט בפרק ב. 3 לעיל.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה לביטול ההסכם או חלקים ממנו, ולביטול או להפחתת החיובים המפורטים בפסקה 3.2 לעיל נדחית.

( הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין שביטל את הסכם הגירושין (עמ"ש 40897-12-13 ביום 7.10.14 במסגרת הליכי העירעור בבית המשפט המחוזי, מינה בית המשפט המחוזי את רו"ח יובל זילברשטיין לצורך קביעת שווי החברה וזאת בהתייחס לארבעה מועדים (להלן: "המומחה" וכן "חוו"ד רו"ח זילברשטיין"): -31.05.2005 מועד הפרידה של הצדדים; 33 -31.12.2009 ;( -31.03.2007 הסכם הגירושין נחתם ואושר בסמוך לתאריך זה ( 13.2.07 התאריך בהסכם שקובע שאם לא בוצעה הנפקה עד לתאריך זה מוענקת לנתבע זכות ראשונים לרכוש את המניות של התובעת; -31.12.2014 מועד עריכת חוות הדעת.

( התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (בע"מ 9777/16 ביום 7.3.17 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור שהגישה התובעת (להלן: "פסק

( יובהר אף למעלה מן הצורך כי מאחר ומדובר בהסכם גירושין אין מניעה כי תעשה פניה לרשויות המס – לאחר שיובהר באיזה אופן ממומשות זכויות התובעת - על מנת לקבוע כי מדובר בהעברת נכסים בין בני זוג אגב גירושין.

...

סיכום אשר על כן ולאור לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: בכל הנוגע לסעיף זכויות התובעת בחברה: 1 .

אני ממנה ככונס נכסים למכירת המניות המגיעות לתובעת – 15% מאחזקותיו הנוכחיות של הנתבע - בכפוף לקבלת הסכמתו בכתב את עו"ד ליאור מזור שכתובתו רח' שיבת ציון 21 חיפה.

התביעה נדחית ביחס לרכיבים הרכושיים שנתבעו על ידי התובעת (קופת הפניקס שהייתה על שמו של הנתבע, כספים בבנק איגוד ומחצית מתמורת ג'יפ שנמכרה על ידי הנתבע).

בנוסף חויב האיש בהוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. בקשה לרשות ערעור על פסק הדין נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום כ"ה באלול התשפ"ב (21.9.2022).

האשה, המערערת שכנגד, טוענת שעל פי פסיקת בית המשפט העליון בשתי הפרשות הידועות סימה לוי נ' בית הדין הגדול וסימה אמיר נ' בית הדין הגדול, לאחר שבית הדין 'קם מכסאו' הוא אינו מוסמך – לא לפרש את ההסכם שאותו אישר ולא לאכוף את אותו הסכם ושבמקרה זה קיימת מניעה נוספת שבית הדין יפרש את הסכם הגירושין, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי קבעו שההסכם אינו עוסק בעינייני נזיקין, וממילא אין כאן הפרה.

ברי מכל מקום, שלא מדובר במקרה פשוט הדומה למקרים שנידונו והוכרעו בפסיקת בית המשפט העליון, אלא במקרה מורכב שמחייב עיון נוסף, שבית הדין יידרש לו לאחר שסוגיית ביטול ההסכם תוכרע, כפי שיובהר להלן בסיפא של פסק דין זה. בשולי פרק זה, אך לא בשולי חשיבותו אנו רואים לנכון לציין שאף שבענייני סמכות עסקינן, נכון וראוי לשקול גם שקולי צדק נוכח העובדה שהאיש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שנעשה לאחר אישור ההסכם.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.