לפיכך טוענת הנתבעת שגם אם באופן טכני התביעה מצויה בשלב מקדמי, הרי שבאופן מהותי מדובר בבקשה לתיקון שמוגשת לאחר שלב הגשת הראיות, זאת, מאחר שחוות הדעת מטעמה כבר נחשפה בפני התובע בעת הגישור.
כך, למשל, באחד המקרים נפסק כי למרות שבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה כארבע שנים וחצי לאחר הגשת התביעה ולקראת סיומו של שלב ההוכחות, נסיבות הגשתה הצדיקו מתן רשות לתיקון כתב התביעה (רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, (21.3.06), פסקה 6 לפסק הדין.
תקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת בנוגע לחוות דעת שאינה ברפואה כי:
"רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט."
לפיכך, יש להניח, שאלולא הליכי הגישור, הנתבעת הייתה מגישה את חוות הדעת בשלב שבו היה בית המשפט מורה לצדדים להביא את הראיות מטעמם, או במועד אחר בהתאם למועדים הקצובים בתקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
...
יחד עם זאת, לנוכח השלב המוקדם בו התובע מבקש לתקן את גירסתו, והפסיקה כפי שהובאה לעיל, אני סבורה שאין לחסום את דרכו.
לכן, לאור כל האמור עד כה, אני מורה כדלקמן:
התובע רשאי לתקן את התביעה, ואולם התיקון מותנה בכך שהתובע ישלם הוצאות לנתבעת, בסכום של 2,340 ₪, וללא קשר לתוצאות ההליך.
אני קובעת קדם משפט נוסף, ליום 13.7.23 בשעה 9:30.