רקע עובדתי ופסק דין בית הדין לגיור בערעורים מאוחדים

רקע עובדתי ופסק דינו של בית דין קמא לפנינו ערעוריהם של ארבעת המערערים הרשומים מעלה, ארבעה ערעורים בארבעה תיקים שהוגשו כך בשל היותם של ההליכים בבית דין קמא, בעניינינו בית הדין לגיור, כאלה.

אולם למעשה השאלה הניצבת לפנינו ושניצבה לפני בית דין קמא אחת היא, הן הלכתית־משפטית והן עובדתית, לפיכך גם ההכרעה בעיניינם אחת היא ותאוחד בפסק דין זה. עקרי העובדות הן כדלהלן: ארבעת המערערים הם יוצאי אתיופיה שנכנסו לארץ וקיבלו את אזרחותם הישראלית על פי חוק השבות בהיותם כביכול בניו ובנותיו של יוצא אתיופיה אחר – ולענייננו אין חשיבות לשאלה אם היה הוא מבני קהילת 'ביתא ישראל' או מבני ה'פלשמורה' – שהוכר כזכאי חוק השבות.

...

מסקנות לאור האמור: דין הערעור להתקבל חלקית: גיורם של המערערים תקף הם יהודים על פי ההלכה ואין אפשרות לבטל גיורם.

הרב שלמה שפירא פסק דין ומתן הוראות סוף דבר אנו פוסקים ומורים כדלהלן: הערעור מתקבל חלקית: גיורם של המערערים תקף, הם יהודים על פי ההלכה ואי אפשר לבטל את גיורם.

עם זאת, לאור העדות שנמסרה בפנינו על אורח חייו של [פלוני], אנו מאשרים מכאן ואילך (ולא למפרע) את מעמדו האישי האזרחי כיהודי, של המערער [פלוני].

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 48226-11-21 אבבה ואח' נ' משרד הפנים תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל עותרים 1. אסרס אבבה ת"ז 323408344 2. אסנקאו אסראסו גזהגן דרכון EP5154705 משיב משרד הפנים ב"כ העותרים עוה"ד גבריאל ברוך ויוסף אדרי ב"כ המשיב עו"ד **** הורנשטיין פסק דין

המשיב כופר בנטען וטוען כי אין כל בסיס לטענות העותר; [2: למעשה, לא ברור כלל שרק עניין הגיל עומד לרועץ, שכן הנוהל קובע מפורשות שעניינו ב"נין קטין של יהודי אשר הגיע ארצה עם הוריו", כאמור בשלושה סעיפים שונים בשינויי נוסח קלים, ו"מקיים מרכז חיים משותף בישראל עם הוריו" – נתונים שלא היתקיימו בעותרת;] בנוסף, רק בשלב מאוחר דרש העותר המשיב הוכחת אבהות, אך כשהושלם הליך קביעת אבהותו לעותרת, כבר בגרה כאמור העותרת והוחמצה השעה; רקע ומהלך הדברים עד לתחילת ההליך דנן: ביום 30.01.2001 עלה העותר לישראל עם אישתו השנייה וארבעת ילדיהם.

ביום 24.04.2002 גויר העותר בבית הדין המיוחד לגיור בחצרות יסף, ותעודת רישום המרת דת נופקה ביום 27.06.2002, מבלי שנרשמה בה עדת המוצא [נספח מש/6].

פשיטא, שמחיקת הערר מנעה החלטה בת-ערעור של בית הדין, כך שהעותרים ויתרו ביודעין הן על הפורום המתאים לבירור טענותיהם החורגות מתחומה של העתירה, והן על האפשרות לאחד את שתי מערכות הטענות (אם בית הדין היה דוחה את עמדתם)[footnoteRef:4].

המחלוקת הטעונה הכרעה היא איפוא עובדתית – האם ניתן לקבוע את יהדותו של העותר (טרם גיורו לאחר עלייתו ארצה), ולמצער, האם ניתן לקבוע שנולד לאם יהודייה.

...

טענתו העובדתית של העותר, בדבר היותו יהודי או בן ליהודייה, בעת הגעתו לישראל, נדחית.

לכן נדחית גם הטענה בדבר היות העותרת בת ליהודי או נכדה ליהודייה; סוף-דבר: לנוכח האמור לעיל, לא מצאתי פגם בסירוב המשיב להעניק לעותרת מעמד עולה, בזיקה לסעיף 4א(א) לחוק, מתוקף היותה בת של יהודי ונכדה של יהודייה, ועתירת העותרים נדחית.

על פי סעיף 24 לתגובת המשיבים: - "ביום 29.08.2019, יממה לאחר גיורה של העותרת, יצא בן זוגה מישראל. ביום 2.9.19 שב בן הזוג לישראל ויצא שוב ביום 25.10.19. ביום 4.11.19 ניכנס לישראל ויצא ביום 7.12.19. לאחר כשלושה חודשים ששהה בחו"ל, ביום 4.3.20 שב בן הזוג לישראל ובו ביום יצאה העותרת את ישראל. ביום 13.3.20 שבה העותרת לישראל ובו ביום יצא בן הזוג את ישראל ומאז ובמשך – 3 שנים לא שב לישראל, וזאת עד ליום 6.2.2023". ואולם, עוד לפני כתב התשובה, על פי כתב העתירה עצמו, בתקופה סמוכה מאד לאחר גיוריה, בין היתר נוכח שקולי הפרנסה של הבעל, בשלב הראשון, ומשבר הקורונה, בהמשך, נקלעו הנישואים לתקופה של אי ודאות ובשל המשקל שניתן למצב דברים זה על ידי המשיבים, אביא מעט מהאמור בסעיף 18 לעתירה ולפיו: "לקראת פקיעת תוקפו של הרשיון הארעי מסוג א/5 בחודש יולי 2020 ובידיעה כי ללא נוכחותו של אלכסיי אין באפשרותה להמשיך בהליך איחוד המשפחה על אף שבני הזוג לא פנו ו/או התכוונו לפתוח בהליכי גירושין, ולאחר קבלת ייעוץ משפטי, פנתה העותרת למשיבים, הודיעה (מיזמתה) כי בעלה בחו"ל ואין היא יודעת מה יהיה עתידו של הקשר". כך היו פני הדברים, לשיטת העותרת עצמה, בתקופה הסמוכה (ממש) שלאחר הליך הגיור.

בפסק דין זה, הכיר בית המשפט הגבוה לצדק בגיורים אלה לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות.

ביום 4.11.21 התקבלה החלטת המשיבים הדוחה את הבקשה ואף ערעור פנימי על החלטה זו נדחה ביום 9.12.2021.

משכך, דין הערר להדחות ועל מרשתך לצאת מישראל בתוך 30 יום מיום קבלת מכתב זה. ירעת המחלוקת ירעת המחלוקת מורכבת ממספר שאלות, שמדרך העולם, אף משיקות בנקודות שונות זו לזו, ועיקרן בשאלות הנוגעות למשקל שנכון להעניק לכל אבן דרך בחיי העותרת במסגרת הדיון בתמונת חייה הכוללת, ויובהר בהמשך; ובפרט, אך לא רק, איזה משקל (אם בכלל) נכון להעניק לכל שהתרחש בחיי העותרת, על פי התמונה הראייתית הקיימת, לאחר מועד גיורה בבית הדין של העותרת 2, בפרט על רקע נישואיה הראשונים ומאמציה לתקוע יתד בישראל על רקע זה. כל זאת, לצורך הכרעה בשאלה האם חורגת החלטת המשיב ממיתחם הסבירות, כשסבר, שמצביעות הראיות, על עותרת שסימנה, תחילה, את היעד, להשתקע בישראל בכל מחיר, ורק לאחר הגדרת יעד אסטרטגי זה חתרה לאתר את המהלך הטקטי שיוביל להשגת יעד זה; או האם צודקת העותרת שלוקה החלטת המשיב באי סבירות באשר היעד האסטרטגי האמתי שלה אינו מצטמצם להשתקעות בישראל, ועיקרו ברצונה להישתלב בעם היהודי.

ואולם, לאמיתם של דברים, ייתכן שנכון לייחס לעובדות שהתפתחו לאחר הגיור יתר משקל וזאת מהטעם הבא: בידוע, שעד מועד הגיור עושה המועמד כל שביכולתו כדי לרצות את בית הדין.

...

לסיום יצוין, שהכיר בית המשפט העליון במאמץ רציף בתקופה שקדמה לגיור, למצוא דרך להישאר בישראל, כאינדיקציה ראייתית שלילית כלפי כנות הגיור הנדון, והדברים רלוונטיים מאד גם לענייננו:- "במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, נדרש בית המשפט לשאלות כגון מניע וכוונה, שאינן נמדדות במדדים פיזיים. חרף ייחודן של שאלות מעין אלה, גם בהן מכריע בית המשפט בהתאם לדין ולעובדות שבפניו. יש לזכור, כי במסגרת בחינת השאלה האם יש להכיר בגיור לצורך חוק השבות, אין התוצאה תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם. 'תחולתו של חוק השבות מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, שעל-פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופיקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה ולאי-ניצולו לרעה' (הלכת טושביים, בפסקה 10 לדברי הנשיא א' ברק). ומן הכלל אל הפרט. המשיב מעלה חשש לעניין כנות הגיור של העותר ממכלול הנסיבות והחומר שבפנינו נראה כי חשש זה הוא מבוסס ואינו חשש בעלמא. הסממנים המעוררים אותו הם רציניים ומשמעותיים: עולה כי העותר כבר ניסה לקבל מעמד בדרכים שונות אך לא צלח בכך, ועל רקע זה הגיש בקשה להכיר בגיורו. וביתר פירוט, העותר היה נשוי מספר פעמים לתקופות לא ארוכות ובהפרשי זמן קצרים. מכוח נישואין אלה ביקש או החל לבקש מעמד בישראל. במסגרת השימוש בבקשה למעמד מכוח נישואין, שנערך ארבעה חודשים לאחר שקיבל העותר תעודת גיור, לא צוינה עובדה זו ולו ברמז... המשיב הצביע גם על טענות עובדתיות סותרות בשימועים השונים שנערכו לעותר.. קושי נוסף שמתעורר קשור להתנהלות העותר ביחס לגיורו ויהדותו ממועד הגעתו לארץ ועד שהחל שהליך הגיור.. מדובר ב'חלל זמן' ארוך ומשמעותי שסימן שאלה מרחף עליו. הנה כי כן, התנהלות העותר במשך הזמן מעלה תהיות חזקות בדבר כנות גיורו.. בנסיבות אלה, סבורני כי החלטת המשיב שלא לקבל את בקשת העותר היא סבירה ומעוגנת בעובדות ובנסיבות הקונקרטיות... יודגש כי סימני השאלה לגבי גיור העותר עולים מכוח התנהגותו הוא, ברבדים שונים של חייו, כפי שתואר לעיל. לכך יש להוסיף כי הכלל הוא ששיקול הדעת בגון דא מסור למשיב, ובית המשפט לא חליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. מסקנתי היא, איפוא, כי החלטת המשיב מעוגנת בעובדות המקרה ואינה מצדיקה התערבות". (בג"ץ 3994/12 ראול אלקון אספחו נ' משרד הפנים (15.6.2015) ) סוף דבר אין בית המשפט בוחן כליות ולב, ולא לי היכולת לקבוע את כנות גיורה של העותרת, אך זו אף אינה השאלה שבפניי.

ולאחר שניתנה הדעת לכל האמור לעיל, דומה, שיש להשיב לשאלה זו בשלילה: סברת המשיבים, שהיעד הסופי של העותרת היה להכשיר את שהייתה בישראל, היווה את תכלית מעשיה השונים, מתיישבת בצורה סבירה עם תמונת המצב שעמדה נגד עיני המשיבים במועד בו קיבלו את החלטתם.

משכך, העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 10855-10-23 רומניוק ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה תיק חצוני: 2734-23 25.10.2023 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר המערערים 1. רחירה רומניוק 2. שמאי סעדייב המשיב משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה באת-כוח המערערים: עו"ד אנסטסיה סהר שבצ'וק פסק דין

לאחר שהיה ממושכת שלא כדין בישראל, הגישה הבת מספר בקשות להסדרת מעמדה בישראל: תחילה הוגשה בקשה למתן מעמד מכוח זוגיותה לאזרח ישראל, אשר נדחתה בשנת 2013; כעבור כחמשה חודשים, הגישה בקשה דומה נוספת, אך מכוח טענה בדבר זוגיות עם אזרח ישראלי אחר; בהמשך ביקשה להסדיר את מעמדה מטעמים הומנטריים, שסורבה; כן הגישה בקשה בעקבות גיור נטען, אשר נדחתה ואף עתירה מינהלית בעיניין נמחקה לאחר שחזרה בה מהעתירה; בשנת 2021 נישאה לאזרח ישראלי ובעקבות זאת הוגשה בקשה נוספת להסדרת מעמדה של הבת, אשר נכון למועד מתן פסק הדין בערר הנידון טרם הוכרעה.

פסק דינו של בית הדין לעררים בפסק דינו פירט בית הדין בהרחבה את הרקע העובדתי ולאחר מכן עמד על כך שאחד התנאים המצטברים למתן מעמד מכוח נוהל ידועים בציבור, הוא כי בני הזוג מקיימים חיים משותפים בישראל בפועל וכי זו דרישה מהותית ובסיסית, בשל תכליתה לאפשר לאזרח ישראלי לקיים תא משפחתי בישראל, בכפוף לכנות הקשר וקיומם של חיים משותפים.

כך מאחר שסעיף 3.4.1 בנוהל הערות גורמים קובע במפורש לאמור: "כאשר המבקש, תוך כדי ההליך המדורג ניכנס למעצר/מאסר ו/או תלוי ועומד כנגדו תיק, אשר בגינו צפוי להיגזר כנגד המבקש בזמן הקרוב מאסר ממושך, או שהוא עצור עד תום ההליכים, תועבר הבקשה להחלטת מנהלת תחום (דסק איחוד מישפחות) אשר תפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות. עובדת המעצר/מאסר תלקח בחשבון ובין היתר יישקלו: משך הזמן שחלף מאז אישור הבקשה, משמורת על קטינים, מידת הזיקה לישראל, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה פלילית או ביטחונית נוספת לסרוב הבקשה". לפיכך ולנוכח הוראה זו נקבע, כי בנסיבות הנדונות אמנם הופעל שיקול דעת פרטני, אשר במסגרתו נשקל משך המאסר שהושת על המערער וכי בנגוד לטענת המערערים, המשיב לא היתעלם ממשך זמן היתנהלותו של ההליך המדורג בעיניין המערערים או משאר נסיבותיהם.

כך, הוסיף בית הדין, במיוחד לנוכח ההנחה ההגיונית כי למערערת היה יד בהתנהלותם או למצער, ידעה על כך. זאת בייחוד גם על רקע העובדה שבאחת משהיותיו של בנה בישראל שלא כדין, הוא היה מעורב בעבירה שאף המערערת נחקרה לגביה.

...

בפסק-דין זה נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 15.5.2023, אשר דחה את הערר הפנימי על החלטה מיום 29.11.2022, שלפיה סורבה בקשת המערערים להעניק למערערת רישיון ישיבה בישראל מכוח זוגיותה הנטענת עם המערער.

לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, בכתב הערעור ונספחיו ובתיקו של בית הדין (שהתקבל בימים אלו), לרבות בתשובתו המפורטת של המשיב לערר שנדון בבית הדין וכן מהטעמים שיובאו בהמשך הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי, אף ללא תשובה נוספת מטעם המשיב.

כמו כן וכאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות הוראותיה של תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, כך שניתן לדחות את הערעור הנדון תוך הסתמכות על הנמקותיו המפורטות של בית הדין בפסק-דינו.

שכן, נמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו במסגרתו, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית של פסק הדין וכן כי לא נמצאה בו טעות שבחוק.

לנוכח כל האמור ומהטעמים שהובאו בפסק-דינו של בית הדין לעררים, הערעור נדחה.

הרקע העובדתי המערערת, ילידת 1965, הגיעה לישראל בשנת 2005 באשרת עבודה בתחום הסיעוד.

בית הדין לא מצא בניסיון להתגייר, ובכך שהמערערת חוגגת את חגי ישראל, ודוברת עברית, כדי להוות טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד, וכן ציין כי ההתערות החברתית של המערערת היא בעיקר עם מעסיקיה בתחום הסיעוד ובמשק הבית.

המשיבה מאשרת כי אכן נפלה טעות עובדתית בפסק הדין, כאשר בית הדין כתב שהערר הפנימי שהגישה המערערת על ההחלטה לסגור את הבקשה לחיים משותפים בשל פטירת בן הזוג נדחה, ולמעשה ערר זה לא נענה.

העירעור המינהלי מוסב על פסק דין של בית הדין לעררים שדן בהחלטה בקשר לבקשה זו, לאחר שניתנה חוות דעת של הועדה הבין-משרדית.

...

הוסף לכך את ההפסקה שנבעה מדברי בן הזוג באשר לטיב הקשר, את הספקות שהתעוררו באשר לכנותו, והמסקנה כי ההליך לא הבשיל שלא באשמת המשיבה מתבקשת מאליה.

משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה בהתאם.

סיכום על יסוד האמור, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה.