רקע עובדתי ועיקרי המחלוקות בתביעת לשון הרע

רקע עובדתי ועיקרי המחלוקת לפני תביעה לפצוי ללא הוכחת נזק על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") בגין פרסומים שפירסמה הנתבעת המהוים לטענת התובע לשון הרע.

...

לאחר שסקרתי את הדוגמאות האמורות המצביעות על מתחם הפיצוי הנהוג בבתי המשפט ביחס למקרים של פרסום לשון הרע בעל אופי דומה, ובשים לב לעובדות הרלוונטיות אותן יש להביא בחשבון לעניין גובה הפיצוי אותן תיארתי לעיל, אני סבור כי סכום הפיצוי הראוי בו יש חייב את הנתבע אינו אמור לעמוד על הצד הגבוה ביותר, אך גם לא על הצד הנמוך ביותר.

לפיכך, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 7,000 ₪.

סיכום הפועל היוצר מהאמור לעיל הוא, כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 7,000 ₪.

עקרי המחלוקת בין הצדדים נוגעים לעניינים הבאים: האחד, נסיבות סיום עבודתו של התובע וכתוצאה מכך, זכאותו לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העידר שימוע וכן זכאותו להפרשי פצויי פיטורים.

רקע עובדתי התובע, מר אביעד ביטון, נקלט לעבודה בקבוצת "קל אוטו" בתפקיד נציג מכירות וזאת החל מיום 12.4.2011.

בהתייחס לקזוז זמן ההפסקות, מעבר לעובדה שזמן ההפסקות קוזז במסגרת החישוב שביצענו ברכיב התביעה לגמול שעות נוספות, מצאנו להעיר כי מקום בו נהגו הנתבעות במשך כשלוש שנים ליתן לתובע הפסקה בת חצי שעה, מבלי שזמן זה קוזז משכרו, וכך היה ללא עוררין במשך כל שנות העבודה, אין יכולות הנתבעות להשמע בטענת קזוז זמן ההפסקות – אשר הועלתה לראשונה לאחר הגשת התביעה – מזכויות מגן להם זכאי התובע עם סיום עבודתו (ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים חברה לאבטחה בע"מ נ' חודאדי, מיום 19.01.10).

סוף דבר התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין: א. הפרישי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.

...

בנסיבות האמורות, מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין: א. הפרשי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

רקע עובדתי הנתבעת 1, קיי.

בעיניין אסולין קבע בית הדין הארצי בנוגע לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, כך: "אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נידרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נידרש לפרט את נסיבות הפירסום ועובדות נוספות – מועד הפירסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב 'לשון הרע' אלא גם את מרכיב ה'פירסום' ואת 'העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים'. אכן, המרכיב העקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב 'לשון הרע', ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט גם על שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה'פירסום' כן 'יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה, ... לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חצוני היוצא מהנתבע או מהנאשם' (שנהר, ע' 85) (ההדגשות במקור – י.כ).

להלן לשון הסעיף: "26ב.(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

...

אשר על כן – מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר התביעה כנגד החברה (הנתבעת 1), מתקבלת ברכיבים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 56,472 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

רקע עובדתי ועיקרי המחלוקת לפני תביעה לפצוי ללא הוכחת נזק, בגין פירסום המהוה לטענת התובעת לשון הרע, אשר פורסם כלפיה על ידי הנתבעת בפומבי.

...

בשקלול כלל הנתונים ובמיוחד נוכח התפוצה המצומצמת של הפרסום, העדר הוכחת כל נזק שנגרם לתובעת בפועל בשל הפרסום ותרומתה של התובעת בקינטור הנתבעת, עת היתה גם כך במתח ובסערת רגשות, סבורני כי יש מקום לפיצוי ברף הנמוך של סכום הפיצוי הסטטוטורי.

לאחר שסקרתי את הדוגמאות האמורות המצביעות על מתחם הפיצוי הנהוג בבתי המשפט ביחס למקרים של פרסומי לשון הרע בעלי אופי דומה, ובשים לב לעובדות הרלוונטיות אותן יש להביא בחשבון לעניין גובה הפיצוי אותן תיארתי לעיל, אני סבור כי סכום הפיצוי הראוי בו יש לחייב את הנתבעת אמור לעמוד על הרף הנמוך של מתחם זה. בהתחשב במכלול הנסיבות ובעובדה שייחסתי לתובעת אשם תורם ליצירת הנסיבות בהן נאמרו דברי הנתבעת, אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת על סך של 3,500 ₪.

סיכום הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,500 ₪.

רקע עובדתי ועיקרי המחלוקות התובענה שלפני היא תביעת התובע לסעד כספי בסך 1,000,000 ₪ וכן לצוי עשה ומניעה בקשר לפרסומים נטענים שונים של חמישה נתבעים, כאשר ביחס לארבעה מתוכם ניתנו כבר פסקי דין בעבר.

אין הצדדים חלוקים על העובדה שהנתבעת שיתפה פרסומים של דוביצקי, כולל כאלה שכללו קישורים אל מידע הנוגע אל התובע, אלא שהתובע טוען כי פועלה של הנתבעת חורג משיתוף פרסומים של דוביצקי וכי היתה שותפה מלאה לפעילותו של דוביצקי ולניהול אתרי המרשתת ודף הפייסבוק שהפעיל בהם פורסמו הפרסומים שלטענתו פוגעים בו, מפרסמים לשון הרע נגדו וקוראים לציבור להימנע מלשכור את שירותיו.

...

בת"א (ראשל"צ) 29144-09-14 יעל אילני נ' נעה לביא (16.8.2018) דן בית המשפט בתביעות לשון הרע הדדיות ובסופו של דבר חייב את הנתבעת, אשר ייחסה לנתבעת בפרסומיה בפייסבוק תמיכה בפדופילים ופעילות למען זכויותיהם ללא בסיס, פיצוי בסך 28,000 ₪.

בת"א (שלום ת"א) 58721-09-16‏ ‏יגאל אלנקרי נ' גיא כהן (9.9.2018) עסק בית המשפט במקרה בו פרסם הנתבע בפייסבוק כתבות מפוברקות כאילו התובע הוא הוא פדופיל מורשע, וחייב את הנתבע לפצות את תהובע בסך 30,000 ₪.

סיכום הנובע מכלל האמור לעיל הוא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.