רצח, איומים ושיבוש מהלכי משפט: עונש מאסר עולם

השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 19135-10-14, כבוד השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד), במסגרתו הורשע המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה בגין דקירתו למוות של ויקטור מיקולסקי ז"ל (להלן: המנוח), ובעבירה של שבוש מהלכי משפט.

על המערער נגזר עונש מאסר עולם חובה בגין הרשעתו בעבירת הרצח ועשרה חודשי מאסר בפועל בגין עבירת שבוש הליכי משפט, שירוצו בחופף למאסר העולם.

ערכאה קמא נתנה משקל לפעולות המקדימות שבהן נקט המערער: יצירת מצג שוא של איומי רצח מצד המנוח על המערער ומשפחתו; ניסיון להביא את המנוח לדירת המערער, כולל יצירת מצב עניינים שבו דלת הכניסה לדירה תיוותר פתוחה בעת הגעת המנוח; דרבון האם להיתקשר למישטרה ולדווח על מיסרון האיום הכוזב מצד המנוח; הצטיידות בסכין.

...

המסקנה של הערכאה המבררת אף משלבת שכנוע והגיון בצורה ברורה.

לנוכח חומרת המעשה והשפעותיו הקשות על משפחת המנוח, נראה לי כי שיעור הפיצוי שהושת על המערער – השיעור המקסימלי המותר על פי חוק – הינו הולם את נסיבותיו הקשות של האירוע.

סוף דבר, מדובר באירוע אלים שהוביל לתוצאה הטראגית ביותר של אובדן חיים.

]השופט י' אלרון: ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר, השופטת י' רז-לוי והשופט ש' פרידלנדר) בתפ"ח 35846-05-17 מיום 8.7.2019 ומיום 6.10.2019 בהתאמה, בגדרם הורשע המערער בעבירת רצח, בעבירת איומים ובעבירת שבוש מהלכי משפט; ונגזרו עליו עונש מאסר עולם, עונש של 6 חודשי מאסר (בגין עבירת האיומים) אשר ירוצה בחופף, ופצוי כספי לאם-המנוח, בסך המירבי הקבוע בחוק.

...

כמו כן, עדויותיהם של עדי ראיה; התיעוד ממצלמות האבטחה; ושרשרת המעשים שביצע המערער באותו לילה כחלק מתוכניתו (ההליכה לביתו, הצטיידות בסכין, השיבה לבר כשהוא שש אליי קרב ואף ניסיונו להעלים ראיות לאחר מעשה) – מלמדים כולם על התנהגותו המחושבת, על תכנון המעשה ועל התושייה שנהג בה, באופן המחייב את המסקנה שהיה מודע היטב למעשיו.

קשה לשער מראש את כל אותן נסיבות, ונכון הוא להשאיר שיקול דעת לבית המשפט להפחית מאשמת הנאשם במקרים המתאימים, בבחינת "פתח מילוט". יחד עם זאת, אך מובן הוא כי מדובר במקרים חריגים בלבד, מסקנה הנתמכת בכך שעל בית המשפט להצביע על הנימוקים המיוחדים שהביאו אותו להורות כן (וראו והשוו ע"פ 3308/17 וחידי נ' מדינת ישראל (15.1.2020)).

סיכומו של דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולהותיר את הרשעת המערער ואת העונש שנגזר עליו על כנם.

לחלופין, אם יורשע הנאשם בעבירת הרצח, הנאשם ביקש מבית המשפט לקבוע כי מתקיימים בעיניינו תנאי סע' 300א(א) לחוק העונשין, המאפשרים להטיל עליו עונש מופחת - הנאשם טען שבשל מחלת הנפש בה לקה מסוג דכאון מג'ורי, הוא סבל מהפרעה נפשית חמורה, שבעטייה יכולתו להמנע מעשיית מעשה הרצח, הייתה מוגבלת במידה ניכרת, ולפיכך הוא עומד בקריטריונים שבסעיף 300א(א) לחוק העונשין, המאפשרים לבית המשפט לחרוג מעונש מאסר עולם חובה שלצד הרשעה בעבירת רצח.

עבירת שבוש מהלכי המשפט שביצע הנאשם, הוכחה כנדרש בפלילים: ההגנה טענה בסיכומיה (סע' 73): בשלושת הימים שלאחר הרצח הנאשם הסתובב כסהרורי, לא יודע את נפשו, ועיקר מעייניו היו מופנים לפרידתו מהעולם, ולא לבריחה מהמשטרה או להשמדת ראיות.

סוף דבר: לפי הראיות ולאור כל האמור לעיל, הוכחו מעבר לספק סביר העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הוא אשם בביצוען, ויש להרשיעו בהן, ואלו העבירות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

...

מה גם, שממילא דינן של טענות ההגנה בדבר הגנת השכרות (ולו הגנת שכרות חלקית), ואפשרות להטלת עונש מופחת על הנאשם דינן להידחות כבר במישור העובדתי, וזאת כשהתמונה הראייתית שוללת כל אפשרות לקבלן, ובמצב דברים זה, שינוי עתידי נטען של החוק, ממילא לא יעלה ולא יוריד.

סוף דבר: לפי הראיות ולאור כל האמור לעיל, הוכחו מעבר לספק סביר העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הוא אשם בביצוען, ויש להרשיעו בהן, ואלו העבירות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

בנוסף, דינן של טענות הנאשם לתחולת סעיף 300א(א) לחוק בעניינו - עונש מופחת בעבירת רצח - להידחות, ואין להטיל על הנאשם עונש מופחת בגין עבירת הרצח שביצע.

גיליה רביד, שופטת סוף דבר: אנו מרשיעים, פה אחד, את הנאשם, אילן בן עמי, בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

באשר לעבירת הרצח, כפי שצוין על ידי ב"כ הצדדים, סעיף 300 (א) לחוק העונשין קובע עונש של מאסר עולם חובה וזה העונש שיש להשית על הנאשם במקרה זה. באשר לעבירות האיומים ושיבוש מהלכי משפט – התובעת טענה כי עבירת השיבוש נבלעת בעבירת הרצח אך עבירת האיומים לא נבלעת ולכן יש להשית בגינה על הנאשם עונש של בין חצי שנה ל18 חודשי מאסר בפועל.

...

כן נקבע בהכרעת הדין כי לו היינו עתה במועד בו חל התיקון לחוק בנוגע לעבירות המתה - הנאשם היה מורשע בעבירת רצח בנסיבות מחמירות מכוח הדין לאחר התיקון - סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין המתוקן).

לסיכום, המדובר בבני משפחה אשר חרף משבר ההגירה שחוו והמאמצים שהשקיעו בניסיונות להשתלב בחברה הישראלית באופן תקין והקשיים הכלכליים איתם התמודדו טרם האובדן, הצליחו להשתקע בארץ, לארגן את חייהם ולקדם תחושה של שייכות.

בהתאם לאמור אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר עולם מיום מעצרו 13/4/17.

ההגנה עתרה שלא להטיל על הנאשם ענישה נפרדת בגין עבירת האיומים ועבירת שבוש מהלכי המשפט, לחילופין, במידה ובית המשפט ימצא לנכון להטיל עונש נפרד, עתרה ההגנה להסתפק במאסר מותנה בלבד, ולחילופין, במידה שבית המשפט ימצא לנכון להטיל ענישה מוחשית נוספת, עתרה ההגנה שהענישה שתוטל תרוצה בחופף לעונש מאסר העולם חובה בגין עבירת הרצח.

...

לסיכום, התובעת עתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם חובה בגין עבירת הרצח, פיצויים בגובה המקסימלי הקבוע בחוק לבתה של המנוחה, וענישה מצטברת בגין ההרשעה בעבירות האיומים ובשיבוש מהלכי משפט.

על כן: לאור האמור והמפורט בהכרעת הדין, ולאור כל האמור והמפורט לעיל, לרבות עבירת הרצח שביצע הנאשם בנסיבות ביצועה, העבירות הנוספות שביצע, מתחם הענישה שנקבע לעיל לעבירות האיומים על רכיביו הרלבנטיים, הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות שביצע הנאשם, גילו של הנאשם, עברו הנקי, הצהרת נפגעת העבירה במ/1 והנזק שנגרם מביצוע העבירות ע"י הנאשם, הטיעונים לעונש, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שביצע הנאשם, והטלת עונש מאסר עולם חובה על הנאשם, אני מציע לחבריי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם חובה.

גיליה רביד, שופטת סוף דבר: אנו גוזרים אפוא, פה אחד, על הנאשם, אילן בן עמי, את העונשים הבאים: מאסר עולם חובה.